כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אדם קדם

    שירים נקודות קווים וצבעים.

    ארכיון

    אדם קדם

    0

    שלומך

    34 תגובות   יום שישי , 21/9/12, 02:37

     

    ביערות השלג הנופל

    נבוא ונראה

    מראות

    של אורות

    ודמויות שעולות

     

    את הזמן הקולח

    וירח

    שוקע וטובע

    בקרניו הקרות

    ושמש נופלת

    כעולות

    על פניו המצולקות

    וקרניים

    אחרונות

    מלבינות

    הגשמה

    בשתיקות

     

     את מבינה

      

    היום

      

    הנשמה

    תקרע ברקיע

    בקיעים

    קרעים

    אחד ועוד אחד

    בשחרית

    ומנחה וערבית

    בשבעת

    העומקים

    באחרית

    תבקע רקיעים

    ותבוא תרחף

    בין שני הרים

    משבועת

    הכוחות  והנדרים

    הלוקחים איש ואישה

    וכורכים ותולשים

    ומשליכים לדרכם

    לדעתם

    להיותם

    שם נעמוד

    ניצבים

    נבוכים

    והכוכבים

    מעידים

    שנקרעו השמים

    לחללים

    ואנחנו נופלים

    משאלות

    לאור עיניים לטושות

    משתאות

     

    ביערות השלג הנופל

    יפרחו השתיקות בצעקות

    וההד

    יצבע פרחים

    מתרדמת חורפים רבים

    ויעיר

    ויתיר נדרים

     

    איכה

    נעמוד

    טרם זריחה

     

    והיכן תוגש המנחה 

     

    נבוא

    שני כוכבים וליבתם

    נדיבים

    ניפול

     

    והקול והכול יעלו אדים עדים לעבים

     

    נמזוג חומנו

    במאורות

    נחמם ירח ושמש

    וננחם

    נוגות

    עד תכלה ליבתנו

    ותגלוש

    מלוע

    לבנו

    וניקרש

    ונתגבש

    מבזלת נוזלת

    וגצים

    זוהרים

    בלילה אפל

    ביערות השלג  הנופל

      

    את תעמדי

    בשמלתך שזורת

    כוכבים

    ואריג דק

    יחצוץ בדברים

    ונחצוב

    בעור

    והקור והכול והקול

    פעור

    זמנים ברוך בואך

     

     

    ונלך

      

    הילתך באביב

    תבוא כתור

    תמיס

    את שהעמיס הזמן

    פתיתי שלג לבן

    והקול יעלה

    ביערות השלג  הנופל

     

    אוושת הפלג

    האוגר הצובר

    וסוגר מעגלים

    מים חיים

    ונעים גלים בזמנים

    וימים רבים

     

    ראי

    בהתמד נהרתו

    בותר

    הר  לשניים

    עכשיו גם אם

    הקור

    יעבור מכפות רגלייך

    עד הקול

    עוד

    נרעד

    ונבער

    עד גזרים

     

    שתכלה האש

     

     

    בהולכי

    אמחה כתמים של פחמים

    ושמלתך  שוב תנצנץ

    פעמים פועמים

    ונזכור עד אין קץ

    זמנים אחרים

      

    שהיינו שם

    מונחים

     

    והזמן מחה

    ובכה בזמנך

    גם

    ממך נשרו  הדמעות

    לבסוף

    על שפתיי כפתיתים

    טעמים פועות

    בצוקי העתים

      

    ראינו

    והיינו

    בכוחה של דמעה

    מלוחה

    בעתיה

    נבראו ונראו

    צוקים

      

    ועודם צועקים הזמנים

    צובעים

    פרח ארגמן

    יחיד

    ושושן לבן שהחליף גוון

    לדם האדם

    ושמים הולכים

    ומתאחים

    ובאים ומרחפים

    לפני המים

    כבראשית

      

    ולאן

    נלך

    אחר כל המראות,

    מכאן לשם

      

    להיותנו

     

     

    אני אשוב

    לגבעות הכורכר

    לנוף המוכר

     

    ואת

    לפריחת

    התפוזים

    לנופים

    האוחזים

    בשמלתה

    של ארץ לערש דורות

    רבים

    ללהבתה

    לאהבתה

      

    לכשאהיה זקן

    אם לא אשכח

     

     

    ביני לבין מה שאהיה

    אלחש

    על הזמן

    בגן של עדן

    אגיד

     

    פעם עמדתי איתך איי שם בארץ לא לי

    ולא לך

    וכרתנו ברית ובא דם בדם

     

    פתיתי

    נפשי באו

    בך

    ונפשך עברה

    בגזרים

    וראיתי

    זוהר

    מלאך

    עוד פני מופנות לעיתים אל ההר   

    הילתך

    עוד

    שמורה

    בזיכרוני

     

     

    שואלת

    בלילות

    הרקיעים הנבקעים

    ששלג נופל

    ואפל

    שלומך

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (34)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/7/14 18:59:
      מדהים
        16/10/12 15:26:
      ואני, אינני מאמינה שאתה אי פעם תשכח................
        29/9/12 11:21:
      יפה מאד (קצת ארוך אבל לא גורע..)
        29/9/12 09:44:

      צטט: judi.m 2012-09-23 12:34:28

       

       

       

      משהו מן השיר הזכיר לי את שירו זה, הנפלא, של דוד פוגל:

       

      בְּלֵילוֹת הַסְּתָו 

      נוֹפֵל בַּיְּעָרִים עָלֶה לֹא-נִרְאֶה 

      וְשׁוֹכֵב דּוּמָם לָאָרֶץ. 

       

      בַּנְּחָלִים 

      יִקְפֹּץ הַדָּג מִן הַמַּיִם 

      וְהֵד נְקִישָׁה לַחָה 

      יַעַן בָּאֹפֶל. 

       

      בַּמֶּרְחָק הַשָּׁחוֹר 

      נִזְרָעוֹת דַּהֲרוֹת סוּסִים לֹא-נִרְאִים 

      הַנְּמַסִּים וְהוֹלְכִים. 

       

      כָּל אֵלֶּה יִשְׁמַע

      הַהֵלֶךְ הֶעָיֵף

      וְרַעַד יַעֲבֹר אֶת בְּשָׂרוֹ.

       

       

      ואני. אהבתי. את שניהם,

        25/9/12 21:10:
      קראתי- ניפעמתי- התגעגעתי- מזל שיש לי עוד לקרוא ולהתגעגע......
      שיר יפה, תודה ששיתפת
        24/9/12 16:34:
      חוויה של קריאה..
        24/9/12 13:08:
      מקסים...גמר חתימה טובה...
        23/9/12 12:34:

       

       

       

      משהו מן השיר הזכיר לי את שירו זה, הנפלא, של דוד פוגל:

       

      בְּלֵילוֹת הַסְּתָו 

      נוֹפֵל בַּיְּעָרִים עָלֶה לֹא-נִרְאֶה 

      וְשׁוֹכֵב דּוּמָם לָאָרֶץ. 

       

      בַּנְּחָלִים 

      יִקְפֹּץ הַדָּג מִן הַמַּיִם

      וְהֵד נְקִישָׁה לַחָה

      יַעַן בָּאֹפֶל.

       

      בַּמֶּרְחָק הַשָּׁחוֹר

      נִזְרָעוֹת דַּהֲרוֹת סוּסִים לֹא-נִרְאִים

      הַנְּמַסִּים וְהוֹלְכִים.

       

      כָּל אֵלֶּה יִשְׁמַע

      הַהֵלֶךְ הֶעָיֵף

      וְרַעַד יַעֲבֹר אֶת בְּשָׂרוֹ.

        23/9/12 12:29:

      התחושה הראשונית שלי לאחר קריאת השיר היא של שניים הניצבים זה מול זו  ואומר האחד לשנייה מה...שלומך? ובין המילה הראשונה לשנייה הוא מזדרז ואומר בלבו את כל המילים והזיכרונות אותם הוא נושא ממנה.

      והיא? האמנם שמעה כל זאת או רק את שאלתו לשלומה?

        23/9/12 11:13:
      גמר חתימה טובה, אדם.
        23/9/12 08:56:
      שיר יפה , המון לבן, פתיתים לבנים פתיתי השלג ...כמה שהם טהורים ודומים ועם זאת שונים זה מזה .
        23/9/12 01:05:
      פתיתי נפשי באו בך ונפשך עברה בגזרים וראיתי זוהר מלאך אהבתי את הדיוק הנוגע הזה
        22/9/12 22:41:

      שלומך? ! יקירתי

      ומה שבין לבין 

       

      מרגש ונוגע

       

      כתיבה וחתימה טובה ידידי משכבר הימים:)

      שטוטית וגם השיר

        22/9/12 20:04:
      עמוק ורב...תודה. גמר חתימה טובה.
        22/9/12 08:22:
      מעניין ויפה - שנה טובה ויצרתית
        22/9/12 07:38:
      אדם, מאד מרשים. שיר אהבה מעניין, נוגע, רב דמיון.
      מ ר ש י ם ,,,גמר חתימה טובה לך ולבני משפחתך חבר יקר שלי תודה:))
        21/9/12 22:48:
      קוראת אותך שוב ושוב .. מנסה להבין מה מסתתר מאחרי כל משחקי המילים .. עצב מכוסה עלים או ים של געגועים שבאים בגלים.. שלומך ? (:
        21/9/12 20:05:

      הייתי קורה לשיר המרגש הזה שלך: "אני בודאי זוכר ועוד אזכור את כל אותו יופי שהיה..." אחרי שהכל חלף כמו עונה תמימה ורק אני נותרתי עם אותו טעם מחניק בגרון ורק מנסה לדמיין, כשאני ניצב מול הקיר והאופל,  את כל תכלת ההר שנמוגה, רק לרצות להיות  "אותו גביש בוהק ומתגבש שוב ושוב".

      בשיר האווירה היא מעט אפוקליפטית, המשורר צופה בעידן אחר, עידן "הנפילה והדעיכה, עידן שבו הכל כמעט שוקע ונקבר  "בקרניים קרות ובין פנים מצולקות", מעין עידן שבו כל תקווה כבר נמוגה.

      "את מבינה היום" ? למי המשור פונה? לנפשו המתגעגעת והמצולקת? לאותה דמות נשית הזוייה שתהייה עדה נוכחת לצפות יחד איתו בעיניים משתהות איך "נקרעו השמיים לחללים", איך "כל הנדרים לא הותרו וכל המשאלות לא הוגשמו". ואז המשורר שואל: "איכה נעמוד טרם זריחה?" בכל זאת קיים אופק ותקווה לצפות בעוד זריחה מתבשרת כמו: "נמזוג חומנו במאורות, נחמם ירח ושמש וניקרש ונתגבש לתוך הלילה האפל...". או "ברוך בואך" ... הנה זאת שנעלמה לה שוב הופיעה למול עיניו "בהילת אביב כדי להמיס לו את מה שהעמיס הזמן" כדי לבעור ולרעוד איתו כבעבר, "לכלות את האש ולסלק הגעגוע". כי כך "נזכור ימים אחרים שחלפו", מעין חזרה לימי בראשית הטהורים והנוגים עם כל המראות והצבעים, עם כל הפריחה של להבות האהבה ההיא.

      ופני המשורר מופנות אל ההר כדי לשחזר את ההילה ההיא...

      נראה כי השיר נכתב אחרי ימי התום והאהבה, פה המשורר מנסה לפענח את כל החביונות והסודות שגרמו לקריסה וליצור מצב שבו "הלב שוב עולה בלהבות מרהיבות" ולהותיר לזיכרון המנחם להרגיע את כאב הפצע כי אסור לתת לכל אותו יופי "לעלות בסולם השיכחה".

      וחובה היא להמשיך להביט בנשגב, להשגיח עליו תוך כדי טיפול בצלקות, לדבוק באהבה, לארוג את החזיונות לזר פרחים מלטף ולהפוך כל דימעה לפניני שירה כי כך אפשר לחשוף את התוגה המתפרעת ולהפוך אותה למחול רוח ופסיפס של איים קטנים לתוך הזיכרון.

       

        21/9/12 17:58:
      זו אשליה אופטית לחשוב שזה שיר אחד... יש כמה וכמה שירים וכרגיל אצלך - כולם יפים!
        21/9/12 17:48:
      מלאכת מחשבת
      מרגש כתוב נפלא עדות למה שהיה גמר חתימה טובה אדם יקר
        21/9/12 16:07:
      מרגש, דמעתי , קראתיו מספר פעמים, כתוב בכישרון רב. שיר מטלטל, השאיר אותי בוהה במסך שישבת נעימים לך אדם יקר גמר חתימה טובה.
        21/9/12 13:51:

      אדם,

      השורות הקצרות שבשיר כמו פעימות לב, כמו פעימות חיים,

      והשורות הארוכות כמו אתנחתא ומבט ארוך על שהיה,

      פרידה היא קריעה כואבת

       

      שבת נעימה

      ושנה נהדרת

        21/9/12 11:40:

      תודה על תשומת ה''יונה

      http://cafe.themarker.com/post/2726926/

      אופק חדש ךתשע

      וגמר חתימה טובה

        21/9/12 10:37:
      כתיבה מרשימה ומשובחת , שיר הביע הכל ,אהבה וגעגועים ... אהבתי .
        21/9/12 09:04:
      שיר אהבה, שיר פרידה, געגוע, תזכורות לאהבה שהיתה - הכל כלול בשיר הנפלא הזה עם משחק מילים שהעלה לי גוש לגרון מהתרגשות. אדם יקר, אתה ממשיך לכתוב שירים ארוכים ויפים כאילו הוצאת את הקרביים החוצה להוכחה. תודה וגמר חתימה טובה והרבה אהבה.
        21/9/12 08:55:
      זה הזכיר לי את הקליפ של סימפלי רד "סטארס". הנה לינק: http://www.youtube.com/watch?v=izOdvBmTDh0
        21/9/12 07:25:
      ו"עודם צועקים הזמנים צובעים פרח ארגמן יחיד שושן לבן שהחליף גוון לדם האדם"... כמה נפלא שבת שלום
        21/9/12 07:22:
      בלעתי את מילות השיר/השירים בשקיקה...ואשוב ואקרא...משובח ומרטיט כמו שאתה יודע להפיק , מילים מחוללות נס ומחוללות בין השורות הרבות, ציורים של רגשות והמשחק שביניהם... ושלומך?
        21/9/12 05:01:
      מלאכת מחשבת. מרשים ביותר ומצדיק עוד ועוד קריאות.
        21/9/12 03:26:
      תודה על השיתוף ביצירתך ...יישר כוח.....כוכב ענק....שנה טובה...
        21/9/12 03:05:
      אדם היקר, אתה פשוט מתעלה על עצמך. השיר הזה, אין מילים שיוכלו לתאר אותו. כל מילה שאגיד תהיה בנאלית ושחוקה, אז אני מעדיפה לא להגיד כלום. שנה נפלאה שתהיה לך.

      פרופיל

      אדם קדם
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין