ביערות השלג הנופל נבוא ונראה מראות של אורות ודמויות שעולות
את הזמן הקולח וירח שוקע וטובע בקרניו הקרות ושמש נופלת כעולות על פניו המצולקות וקרניים אחרונות מלבינות הגשמה בשתיקות
את מבינה
היום
הנשמה תקרע ברקיע בקיעים קרעים אחד ועוד אחד בשחרית ומנחה וערבית בשבעת העומקים באחרית תבקע רקיעים ותבוא תרחף בין שני הרים משבועת הכוחות והנדרים הלוקחים איש ואישה וכורכים ותולשים ומשליכים לדרכם לדעתם להיותם שם נעמוד ניצבים נבוכים והכוכבים מעידים שנקרעו השמים לחללים ואנחנו נופלים משאלות לאור עיניים לטושות משתאות
ביערות השלג הנופל יפרחו השתיקות בצעקות וההד יצבע פרחים מתרדמת חורפים רבים ויעיר ויתיר נדרים
איכה נעמוד טרם זריחה
והיכן תוגש המנחה
נבוא שני כוכבים וליבתם נדיבים ניפול
והקול והכול יעלו אדים עדים לעבים
נמזוג חומנו במאורות נחמם ירח ושמש וננחם נוגות עד תכלה ליבתנו ותגלוש מלוע לבנו וניקרש ונתגבש מבזלת נוזלת וגצים זוהרים בלילה אפל ביערות השלג הנופל
את תעמדי בשמלתך שזורת כוכבים ואריג דק יחצוץ בדברים ונחצוב בעור והקור והכול והקול פעור זמנים ברוך בואך
ונלך
הילתך באביב תבוא כתור תמיס את שהעמיס הזמן פתיתי שלג לבן והקול יעלה ביערות השלג הנופל
אוושת הפלג האוגר הצובר וסוגר מעגלים מים חיים ונעים גלים בזמנים וימים רבים
ראי בהתמד נהרתו בותר הר לשניים עכשיו גם אם הקור יעבור מכפות רגלייך עד הקול עוד נרעד ונבער עד גזרים
שתכלה האש
בהולכי אמחה כתמים של פחמים ושמלתך שוב תנצנץ פעמים פועמים ונזכור עד אין קץ זמנים אחרים
שהיינו שם מונחים
והזמן מחה ובכה בזמנך גם ממך נשרו הדמעות לבסוף על שפתיי כפתיתים טעמים פועות בצוקי העתים
ראינו והיינו בכוחה של דמעה מלוחה בעתיה נבראו ונראו צוקים
ועודם צועקים הזמנים צובעים פרח ארגמן יחיד ושושן לבן שהחליף גוון לדם האדם ושמים הולכים ומתאחים ובאים ומרחפים לפני המים כבראשית
ולאן נלך אחר כל המראות, מכאן לשם
להיותנו
אני אשוב לגבעות הכורכר לנוף המוכר
ואת לפריחת התפוזים לנופים האוחזים בשמלתה של ארץ לערש דורות רבים ללהבתה לאהבתה
לכשאהיה זקן אם לא אשכח
ביני לבין מה שאהיה אלחש על הזמן בגן של עדן אגיד
פעם עמדתי איתך איי שם בארץ לא לי ולא לך וכרתנו ברית ובא דם בדם
פתיתי נפשי באו בך ונפשך עברה בגזרים וראיתי זוהר מלאך עוד פני מופנות לעיתים אל ההר הילתך עוד שמורה בזיכרוני
שואלת בלילות הרקיעים הנבקעים ששלג נופל ואפל
שלומך
|