0

הרב והסערה בכוס המים - מתיחת פנים לסיפור

43 תגובות   יום שישי , 21/9/12, 13:19

"תלווי אותי להביא את האקורדיון מהבגאז' של המכונית?"

"כמו שנראה הבגאז' במכוניתו של האדם, כך נראים חייו", ענתה.
עצמתי את עיניי, מאושר שסידרתי הבוקר את הבגאז' שהיה מבולגן חודשים.

שונית נראתה נהדר. כמגדלור היא הקרינה אור לרחוקים ולקרובים.
הקרובים זכו לחוש בתעצומות נפשה ומאישיותה הכובשת. והרחוקים שלא הכירו את פנימיותה, רק התבוננו ולא הסירו את עיניהם מגיזרתה המושלמת.

שבוע לאחר שנפגשנו, הודיעה לי : "יש לך מתחרה על לבי, הרב לייטמן".

"אני מקווה שאגיע הרבה יותר רחוק ממנו", חייכתי לעצמי.
כששמעתי את ההמשך, שמחתי שלא אמרתי את זה בקול רם.

"הדרך ללבי עוברת דרך הרב מערוץ 66", הוסיפה, "זה עם ההמבטא הרוסי הכבד והשיער הלבן. דרכי היא דרך חכמת הקבלה. לך תתעמק, תלמד, תתחבר לחכמת הקבלה ואז תחזור".

הרגשתי כמו רבי עקיבא, שנשלח על ידי רחל, בתו של כלבא שבוע, ללמוד תורה ולחזור אחרי שנים, גדול בתורה. (לפי המדרש והשיר הידוע).

**

ערב ראש השנה, שעות ספורות לפני כניסת החג, קיבלה שונית שנמנתה עם חברי "בני ברוך", גרעין התלמידים הקרוב לרב, הודעת sms ובה הוראה להתייצב בשעה חמש ושלושים לפנות בוקר בבית "קבלה לעם" בפתח תקווה.
ואכן, בשעה לא שגרתית זו, התכנסנו כ- 300 איש, אישה וילדים רבים, לשמוע את הרצאתו של הרב. 
הרב "נכנס" בגברים ללא רַחם. הוא תבע מהם לסייע לנשים במטלות הבית, ומהנשים דרש שלא לוותר לגברים על העזרה בבית למרות עייפותם.
"הם עצלנים", אמר הרב, "אם הם לא יעזרו לכן, שלא יגיעו לשיעורים שלי".
הוא דיבר על ההעצמה הנשית, שבלעדיה אין ערך ומשמעות לכל המפעל הקבלי, ואמר:
"אל תוותרו להם 'בסנטימטר', אתן הכוח! אתן המנוע שמאחורי הגברים. 
ואתם הגברים שמעל גיל ארבעים שעוד לא התחתנתם אם לא תתחתנו תוך שנה מהיום, אתם עפים מפה. חלק מהמימוש העצמי של הגבר, לפי חכמת הקבלה, הוא בנישואים".

הגברים התבוננו ברב, המומים, מתקשים לעכל את הדברים הקשים ונרגשים עד דמעות.
הם לקחו את הדברים ללבם.

הרב מנהיג אמיתי. התפעלתי מהשפעתו החיובית על ציבור התלמידים, והתבוננתי כיצד הוא מוליך את הקהילה לחיים שיש בהם משמעות תוך השפעה הדדית אלה על אלה, ומכוון אותם לחיות בסביבה ערכית ברוח חכמת הקבלה.

**

יום ה', ארבע לפנות בוקר. שיעור בשידור חי. הרב השתעל. גרונו ניחר וקולו אבד. התלמידים ישבו מול ספר הזוהר הפתוח, שתו את דבריו בצימאון אך אף אחד מהם לא ניגש להביא לו כוס מים. דקות ארוכות עברו והשיעול לא פסק. 
עוד שיעול אחד, ואביא לו כוס מים. אמרתי ועשיתי.

הנחתי את כוס המים הקרים והצלולים בקצה השולחן והתרחקתי, ניזהר שלא להיכנס ל"פריים" של המצלמה. הרב חייך אלי בתודה והמשיך בשיעור הבוקר.

לא חלפו עשר דקות ופתאום ניגשו אלי שני גברתנים ודרשו ממני בנימוס אך בתקיפות להתלוות אליהם ולענות על כמה שאלות מחוץ לאולם.

בחוץ הם היו פחות נחמדים ודרשו לדעת מאיזה ברז מזגתי לרב את המים.

התבוננתי בהם נדהם. כשהבנתי, פרצתי בצחוק מתקשה להאמין  שהם חשדו בי בהרעלת הרב.

הצבעתי על אחד הברזים מתקשה להסתיר את חיוכיי. הם הסבירו כי בשל שנאת החרדים כלפיו, הרב מוקף בארבעה שומרי ראש, ותיארו  בפניי את רגעי האימה שעברו עליהם כשראו אותי פוסע בנחישות אל הרב עם כוס המים. רק אדם אחד שמונה לתפקיד מיוחד זה, רשאי לתת לרב לשתות.

"איזה שומרי ראש אתם?" התרסתי "שימרו גם על בריאותו, לא רק על ראשו. למה לא הגשתם לו אתם את כוס המים?"

"אתה לא מבין מה עשית!" התפרץ עליי אחד מהם, "אתה חצית את "המרחב הסטרילי של הרב"
חברו  ניסה להגן עליי: "זה בסדר, הוא לא ידע".

"מה בסדר? כמעט הורדנו אותו.
אם לא אחד המאבטחים שסימן לנו שראה אותו פעם עם שונית, היינו מתנפלים עליו".

***
כשבוע עבר. הרב נשאר בחיים. סיפור החדירה שלי "למרחב הסטרילי" של הרב התפשט במהירות האור המקיף...
בהזדמנות הראשונה שראיתי את אחד הגברתנים כבר ביקשתי  קידום:
"האם אני יכול להיות 'הטועם' כמו בחצרות המלכים ולהגיש לרב לייטמן מים או אוכל באופן קבוע?"

"אני לא מקבל החלטות כבדות כאלה בעצמי. עליי לכנס את החברים ולהעלות את זה בפני הוועדה", ענה לי ברצינות. 
**

השעה חמש בבוקר, שיעור בשידור חי מבית קבלה לעם בפ"ת. המצלמה מדלגת על הראשים הנופלים והמנקרים. אחד התלמידים הקריא מכתבי "בעל הסולם":
" ואם אין בו אלא עביות דבחי"ב, הנה או"ח שלו קטן יותר ואינו מספיק להלביש הע"ס רק עד קומת בינה, וחסר מכתר חוכמה". ואח"כ המשיך הרב דיבר על כנף ימין...
התבוננתי סביב.

על מה הוא מדבר ?
האנשים נורמטיבים. בדקתי !
לאף אחד אין כנפיים...
 
האם רק אני לא מבין ?
מה מחזיק את האנשים הרציניים האלה פה בשעה כה מטורפת ?
למה הם לא פשוט קמים והולכים?.

ואז כמו שמע הבורא את שאלותיי, הגיעו תשובות לחלק מהשאלות...

"יש שאלות ?  האם אתה מבין ?" - פנה הרב ושאל את התלמיד שישב לצידי .
"אני אגיד לך את האמת, הרב, אני מגיע לפה כבר שנים, אני לא מבין כלום, ואני לא אבין כלום וזה ממש בסדר אני אמשיך להגיע..."

**

חברים, הסיפור הינו אחד מ-25 סיפורים שילבשו בחודשים הקרובים עטיפה וכריכה קשה.

נא לא לשמור בבטן...אשמח לתגובות.

 

 

דרג את התוכן: