מה ומי מתחת לשולי הכובע?
בקשתי מנכדתי נגה, בת ה-9 לצייר לי כובע, ומתחת לכובע רחב התיתורה אין רואים כמעט את פני החובשת כובע, מציצות רק השפתיים, אין יודעים מי היא, יותר חידה מאשר מראה פנים, לא כפי שמקובל בפורום כזה, שכאן רוצים לראות את הפנים, את הפנים של כמה שיותר אנשים. ואני את הציור הזה, בקשתי להציב בעמוד הפותח את הבלוג שלי.
מה מסתתר מתחת לשולי הכובע? מה איננה רואה בעלת הכובע? סקרנות משני צדי השוליים הרחבים של הכובע, ורק השפתיים אולי אומרות דבר מה. אולי שותקות. אבל המקום, הוא הבלוג, אמור לתת פתחון פה, לכן הן תהינה הקשר בין הקוראים לבין הכותבים. אני אתחיל בכתיבה, אולי תענו לי, אולי יהיה זה פתחון פה לשיח, אולי אדבר 'סולו'. אביא שירה שלי, אביא שירה שאני אוהבת, אולי מי מהקוראים ישלח דבר עת, אולי דבר בקורת.
הכל פתוח. וזה בנגוד לכובע המסתיר, ואנחנו נרצה לגלות את המסתורין. ואולי המסתורין יגבר על הנגלה, אבל אם נגלה, הו איזו שמחה שבגלוי...
בעולמנו הכל מתחיל כמסתורין בעינינו, בדרך כלל אנחנו רואים רק חלק קטן מתופעה, מהדברים, הרב נסתר, כמו שולי הכובע המסתירים את מירב הפנים. מסתכלים על מרחבי הים, נאמר מצד החוף ורואים כל כך מעט, אפשר למדוד בזמן בכלי מדידה, וזה מעט מאד, אנחנו מנחשים מה יש מעבר. כמה זמן לקח לאדם לדעת מה יש מעבר, וזה תמיד מעניין ומסקרן.
מה מסתתר מאחורי המילים? נדמה שאנחנו יודעים את פירושן, ואז מתברר שהן, כשהן מילים בלבד, אינן אומרות דבר, יש לחפש את התחפושת שהן לובשות בהופעתן כשיר, למשל. ואז מתחיל העניין. וכל אחד מגלה באותו צירוף מילים גלוי אחר. לפעמים מובנה של מילה שונה. וכל אלה מסקרנים ומוליכים אותנו אל שבילים משתרגים ומתפתלים.
יש בי תקווה שיהיה מעניין להתחיל לגלות עולם, עולמות, תעלומות, נתחיל בקילוף בצל אשר לפעמים מביא לידי דמעות, לא תמיד הגלוי נעים, לפעמים הוא כואב. אבל אנחנו בני האדם הסקרנים איננו עומדים בפני השוליים הרחבים תמיד נרצה לראות מה מסתתר שם.
נגלה או לא נגלה, אני אומרת כאן תודה לנגה המוכשרת שציירה לי כובע כל כך מתאים, בצבעי פסטל עדינים, המזמינים לפתוח, לגלות. ואומר תודה לגורי שעוזר לי תמיד בעסקי מחשב.
|