מכירים את המשפטים האלה שאתם מוצאים את עצמכם אומרים, כמעט "בעל כורחכם", ומתחרטים עליהם שניה אחרי שיצאו לכם מהפה? משפטים אלה מייצגים חלק גדול מהדילמות שאנו נתקלים בהם בחיי היום יום, ואשר חשוב להבין את הרקע להם, כדי שנוכל להימנע מהם ולכוון את התנהגותנו כך שתקנה לילדינו את הכלים שהיינו רוצים לתת להם... למשל המשפט הבא:
"אחרי כל מה שנתתי לך ועשיתי בשבילך, זה מה שמגיע לי? ככה אתה עונה לי?!"
בוודאי שכך הוא עונה! דווקא בגלל כל מה שנתתם ועשיתם בשבילו! יצא לכם לקרוא את סיפור העץ הנדיב לאחרונה? אחד ממאפייני ההורות המודרנית כיום, לצערי הרב, הוא נתינה ללא גבולות. פינוק חומרי כפיצוי על כך שאנחנו לא נמצאים הרבה שעות בבית, ופינוק במובן של מתן שירותים מיותרים. זו תפיסה הורית שאומרת שהילד במרכז, שאנחנו אחראים על אושרו של הילד ועלינו לתת עדיפות לסיפוק כל צרכיו ורצונותיו - הילד חשוב יותר מהאחרים, גם מההורה. עד כאן, הכל טוב ויפה, אז מה הבעיה? ילד שהתרגל מגיל צעיר לקבל כל מה שהוא רוצה, כמה שהוא רוצה וברגע שהוא רוצה את זה, ילד שהתרגל לכך שאנחנו עושים הכל עבורו – מסיק שכך צריך להיות, שהוא מרכז העולם וכל השאר הם נתיניו וצריכים לשרת אותו. אם רק נותנים לי ועושים הכל בשבילי זה סימן שזה מגיע לי, או שזה סימן שאני חסר יכולת ולא מסוגל לעשות את הדברים בכוחות עצמי. ככה זה כשמגדלים נסיכים. מקבלים ילד שלא יודע לדחות סיפוקים, ולא להשקיע מאמץ כדי להשיג משהו. ילד שמעולם לא התאמן בנתינה, בהתחשבות בזולת, בעשייה. ובעיקר ילד שלא יודע להעריך את כל מה שאתם נותנים לו ומתייחס למשרתים כאל מובן מאליו. לקריאת הכתבה "תשעה משפטים שאתם לא רוצים להגיד לילדים שלכם" היכנסו עכשיו לדף המאמרים ב-www.mayatzur.com |