כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    המסע אל עצמי + עזרה למחפשי עבודה + ניהול קריירה אישית

    בבלוג זה אני מתעסק בשלושה מוקדים עיקריים:


    1. מסע אל האושר האישי שלי.
    2. עזרה למחפשי עבודה באשר הם
    3. נהול קריירה - החל מ9 לאוקטובר 2008 אני גם אתעסק בפוסטים בנושאי קידום וניהול קריירה אישית.
    *** פן אחד - תיעוד של תאוריה שיושמה
    *** פן שני - תיעוד וניסיון להוביל עצמי הלאה לשלב הבא של ניהול חיי.

    עד עתה עסקתי ב1 +2 בלבד. החלטתי לשנות כיוון של הבלוג. בתוך המסע האישי עד היום ששילבתי בו גם עזרה למחפשי עבודה, חשפתי אתכם למסע אישי שעוסק בעיקרו ברגש/ הרוח.

    כעת אקח אתכם לתוך הכיוון המקצועי - כיוון וניהול הקריירה האישית.

    דברים שאכתוב כאן: בחלקם - בוצעו על ידי ונרשמו במסגרת רשמים. בחלקם הרהורים להמשך ניהול הקריירה בעתיד. אשתמש בבלוג כאן כפלטפורמה לקידום רעיונות אישי ואשתף אתכם בהם.

    בעבר כתבתי מדריך למנהל הצעיר עם בחורה שהתקבלה לתפקיד ניהולי ראשון שלה.מנהלת צעירה שכוונתה להעשיר את ידיעותיה ולפתח את עצמה בכיוון של ניהול. ההצעה עלתה בעקבות בקשתה להעשיר את ידיעותיה - היא היתה צמאה למידע. בעבודתה כמנהלת היא הבינה שיש ערך מוסף לדרך בה היא מציגה את התוצאות הניהוליות שלה וכמובן יש ערך מוסף לשיפור שיטות העבודה בהן היא מתנהלת כדי להשיג תוצאות טובות עוד יותר. הבחורה העלתה את השאלה האם אני יכול לכתוב מדריך שיטות עבודה בהמשך למדריך שעשיתי – המדריך למחפש עבודה שפורסם במדריך וירטואלי מקוצר בפורומים למחפשי עבודה ושהפך בסופו של דבר לספר מורחב. הצעתי לגלגל בייננו שיטה של העלאת נושאים לדיון ופיתוחם ולימודם. הדרך עצמה שבה נכתב המדריך תוך הצגת שאלות, תהיות וחיפוש אחר מידע לימד את שנינו הרבה. בבלוג אציג בעיקר מסקנות ולא את דרך ההגעה.

    היכן שיהיו תהיות של נושאים שלא טופלו (יש הרבה כאלה) ומהווים \"נושאים פתוחים\" תיהיה הרחבה ופתיחת נושא לדיון שלי עם עצמי ועם גולשים שישתתפו.

    להשתמע
    און פייר/ נתי גליק

    כותב הספר: \"העובד שחזר לפוקוס – מדריך למחפש עבודה\".

    אתר הספר:
    http://www.return2focus.info/

    כאב של 12 שנה

    1 תגובות   יום שלישי, 1/1/08, 20:16

    אני - אדם שמחזיק כאב של 12 שנה שאינו קשור דווקא לאהבה רומנטית .

    היום 1.1.2008.
    יש בי חזרה אחורה להיום לפני 12 שנה. 1.1.1996.
    בדיוק היום לפני 12 שנה אימי נפטרה.
    היה זה רק לאחר שכשנתיים היא מאוד סבלה והיתה מאושפזת במוסד סיעודי.
    השנתיים שלפני המוות היו קש/ות מאוד. אין לכם מושג כמה קשה לבן לראות את אמא שלו חוזרת להיות כמו ילדה מבחינה מנטאלית ופיזית.

    ואני - במותה - משהו השתחרר אצלי ממקומו. מצד אחד הוקל לי מהסבל של לראות אותה במצב נורא כל כך. ומצד שני - משהו מת בי. משהו מת בי....משהו מת בי.

    מאז... אני יותר שקט ויותר עצור. לא בוכה. אבל בוכה מבפנים. אני כל יום ויום מאז ה- 1.1.2006 סוחב עימי כאב עמום פנימי. נעלמו לי הזכרונות מאמא. זוכר רק את רגעי הקושי שלה. ועוד איזה פלשבק שניים מילדות אמיתית כשהיא קנתה לי פרי שייק כשהלכתי איתה לעיר.

    אני לא יודע לשמוח. באמת שלא. הייתי רוצה לדעת לשמוח ולהנות מהרגע.
    אני מייעץ לכולם - זה קל.
    את הכאב הפנימי לא הצחתי להוציא מתוכי כבר 12 שנה.
    תודה שהקשבתם לי.

    שנה טובה לכולם
    און פייר
    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/3/08 18:14:
      מבינה אותך, ומכירה את זה , מאותו מקום של התמודדות עם צער.
      ו-כן, קל לייעץ, קשה ליישם.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      און פייר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין