כותרות TheMarker >
    ';
    0

    הוצאת ספר לאור - לפני ובזמן העולם הדיגיטלי (וגם מוֹתַר העריכה על הטכנולוגיה)

    42 תגובות   יום ראשון, 23/9/12, 13:53

     

    היום – אנו רגילים לכתבי יד שמגיעים לשולחן העורך בקובץ "וורד", ישירות למחשב, בשברירי שנייה.

    בימי טרום-המחשב – כתבי יד היו כשמם. הם הגיעו בדואר רגיל או נמסרו פיזית, כתובים במחברות שנשלפו ממגרות (ולא מתוך קבצים ותיקיות) או בבלוקים, בכתב יד ברור יותר או פחות, כולל כמה מחיקות, מקושקשות או מסודרות בכתב מעוגל על גבי קו לבן של טיפקס.

     

    ''

    (כדי לא לפגוע בזכויות יוצרים - צילום מתוך מחברת שירים שלי, בעיצומו של גיל ההתבגרות)

     

    לאנשים מכובדים היה קלסר עם דפים מודפסים במכונת כתיבה, כמעט תמיד באותו פונט ובאותו גודל.

     

    ''

     

    על הדפים האלה עבד העורך, במחיקות ובתיקונים מסורבלים, בתוספת ניקוד חלקי או מלא, ולעתים בלית ברירה היה צורך לכתוב הכול מחדש. כתב היד הערוך והחבוט עבר אל הסְדָר, להדפסה. עד סוף שנות השבעים של המאה הקודמת, היה הסדָר מסדֵר את האותיות בדפוס בלֶט, אחת אחת.

     

    הטקסט המודפס הגיע בגליל צר ברוחב השורות אל הגרפיקאי, שגחן מעל שולחן אור;

     

    ''

     

    חתך מהגליל בסכין יפנית עמוד עמוד והדביק אותם בסלוטייפ על נייר מילימטרי - חלק בצדו האחד ומשובץ בצד השני.

    ''

     

    אלה היו דפי ההגהה שעליהם סומנו אחר כך התיקונים, בזהירות רבה - שכן אלה גם הדפים שיצולמו בסופו של דבר ויועברו אל הגלופות.

     

    המילים והמשפטים המתוקנים הגיעו גם הם בגליל משלהם אל הגרפיקאי, שגחן שוב מעל שולחן האור והדביק אותם, אחד אחד, לפי התיקונים המסומנים. לא היה נדיר מדי לראות בספרים לא מוקפדים מילה אחת פוזלת קצת באלכסון, בגלל גרפיקאי שהתפלק לו, או התרופפות הדבק של שורת התיקון.

     

    על הדפים המילימטריים הודבקו גם האיורים, שהמאייר הונחה בדרך כלל באיזה גודל בדיוק יש לציירם.

     

    בינתיים מקצוע הסדָר חלף מן העולם, אפשר היום להדפיס ספרים גם ללא גלופות, בלחיצת כפתור אל בית הדפוס השכונתי שקרוב לוודאי יש לו מכונת הדפסה דיגיטלית, וגם ימיו של הספר המודפס קצובים. ישנן תבניות שיכולות להחליף חלק מצרכי הגרפיקה הבסיסיים, אך למזלם של העורכים - אין וכנראה לא תהיה מכונה שמצליחה לרקוח מכתב יד גולמי ספר (מודפס או דיגיטלי) שאפשר להתענג עליו באמת.

    דרג את התוכן:

      תגובות (41)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/4/13 18:13:
      תודה . יפה. המלצות לבית דפוס?
        28/3/13 01:59:

      צטט: ARMAND 2013-03-27 15:10:18

       

      יש לי שאלה שדיי מטרידה אותי... אמנם אני לא סופר, אלא משתעשע בכתיבה למען הכיף ומטרות נלוות אחרות, ועסקתי לא מעט בשאלת ה"תרגום"... ודעתי הינה חד משמעית לחלוטין - שכל תרגום הנו בעצם "פרשנות" לספר ולעולם לא יהיה "תרגום טהור".

       

      מסכימה איתך בעניין הזה. אם תתרגם משהו מילה במילה, תחטא למקור, ואם תנסה למצוא לדברים מקבילה של ממש לשפת המקור, תכניס לשם פרשנות משלך והעדפות לשוניות משלך, שאולי נובעות אך ורק מהשפה שהסכנת לה בסביבתך הקרובה.

       

      האם לעורך/ת אין "סגנון" משלו/ה ? הרי ברור שאם אני אתן כתב יד לשני עורכים שונים, התוצאה תהיה שונה לחלוטין... אם כך, נניח שאני סופר שיש בידי כתב יד... איך אני יכול לבחור "עורך מתאים"??? אם אני סופר שיש לי טעם משלי בנושא סגנון כתיבה (ללא קשר למהות ותוכן הכתיבה) האם לא ייווצר מצב שעריכה של מישהו לכתביי תמצא חן בעיניי ועריכה של עורך אחר תהיה שנואה עליי? איך אני יכול לנסות לדעת דברים אלו מראש ?האם עלי לקרוא מספר ספרים של העורך הזה? האם יש שיטה אחרת ? האם עושים ניסיון קטן על פסקה או על פרק מסוים?

       

      אמת, לכל עורך סגנון ושפה משלו, וכל עורך יוביל את הטקסט שלך למחוזות אחרים. אבל אם אתה פונה אל העורך באופן  עצמאי, תוכל להבהיר מראש מה חשוב לך לשמר, על מה אתה מוכן לוותר ועד כמה אתה פתוח ומעוניין בהתערבות. תוכל גם לבקש ממנו דוגמת עריכה, שתיתן לך מושג-מה על אופי עבודתו (אם כי לא תלמד מהדוגמה המוגבלת על התערבות כוללת יותר, מבנית ותוכנית, במידה שאתה מעוניין בהתערבות כזו). אם תוציא את ספרך לאור בהוצאת ספרים, תצטרך ככל הנראה לקבל את בחירת ההוצאה בעורך שהיא סומכת עליו ובאופי העריכה הנכון בעיני קברניטיה.

       

      באשר לספרים המגיעים לידי, אני מבררת לפני הכול מהן הציפיות של הכותב ומה חשוב לו, מבהירה לו מהי לדעתי מידת ההתערבות הרצויה, ובדרך כלל דעתי מתקבלת. בכל מקרה, ההחלטה הסופית היא של הכותב. לפני עריכת הספר כולו אשלח לו כמה עמודים ערוכים, ואמשיך רק אחרי שאישר את כיוון העבודה. כשהספר כולו ערוך, תהיה לכותב אפשרות להגיב לעריכה ולהתעכב על נקודות בעייתיות, במידת הצורך.


      בכתיבת תזה לאקדמיה או כתיבת שיר ע"פ כללי הדקדוק וכד'... אני מבין שדרושה עריכה. בעיניי זה בדיוק כמו הדרישה החד משמעית מעורכי דין להגיע לבית המשפט רק בלבוש שחור וחולצות לבנות. סוג של מוסכמות חברתיות וחוקי יסוד בסיסיים. אבל מה עם כתיבה אותנטית? כזו מלאה בשגיאות עריכה ואפילו בשגיאות כתיב ?אם חלק מהסיפור ומיופיו הוא באותנטיות שלו – למה צריך עריכה לסיפור ? למה לא עושים עריכה לציור? למה לא עושים עריכה לפסל ? עריכה בעיניי היא כמו הקרנת הסרטים בארה"ב. יש את "גרסת הקהל" (=העורך) ויש את "גרסת הבמאי" (=הסופר).

       

      עורך טוב ידע מתי לשמר את האותנטיות. למשל בדיאלוגים שמעורב בהם עולה חדש, יהיה נכון לשמר או אפילו לייצר לו שיבושי שפה שמתאימים לארץ המוצא שלו, כאשר איש שיחו המקומי מדבר ללא שגיאות. כך גם יהיה נכון לשמור על שגיאות בדיאלוגים ובדיבור ישיר, על סלנג ועל סגנון ילדותי כאשר הדובר הוא ילד. אולם איני מוצאת שום חינניות בשימור השגיאות סתם כך, למען האותנטיות. עורך טוב ידע לנכש את השגיאות מבלי להציב במקומן מושגים מאולצים מדי.

       

      זה אולי עונה גם לשאלתך המעניינת מדוע לא עורכים יצירות אמנות אחרות כמו ציורים או פסלים. התשובה היא: משום שבאמנות אין נכון ולא נכון.


      אגב, אני בטוח שאם אני אקח ספר שכבר עבר עריכה ואלך איתו לעורך אחר ואציג לו את כתב היד (שנערך כבר) כ"מקור"... הוא עדיין יערוך אותו ויבצע בו שינויים לא מעטים. האם לדעתך מגיע רגע של "כתב יד", שלא משנה לאיזה עורך תתני אותו, הוא יאמר: "זהו! זה מושלם! אין יותר מה לערוך כאן!"

       

      גם כאן מסכימה איתך. כל עורך ימצא בעבודתו של עורך אחר (ולמען האמת גם בזו שלו עצמו) ליקויים או נקודות שיעדיף לבצע אחרת, נכון יותר לדעתו, מוטעם יותר לטעמו. הרגע שבו הכול מושלם הוא שאיפה שלעולם לא תושג, או אמונתו של ההדיוט.

       

      אני בטוח שכבר נשאלת על הדברים האלו ושהתשובות אצלך בשרוול...

      אני ממש אשמח לשמוע את דעותייך בנושאים אלו.

       

       

        27/3/13 15:10:

      יש לי שאלה שדיי מטרידה אותי...

      אמנם אני לא סופר, אלא משתעשע בכתיבה למען הכייף ומטרות נילוות אחרות...

      ועסקתי לא מעט בשאלת ה"תירגום"...

      ודעתי הינה חד משמעית לחלוטין - שכל תרגום הינו בעצם "פרשנות" לספר ולעולם לא יהיה "תרגום טהור"

      .

      האם לעורך/ת אין "סגנון" משלו/ה ?

      הרי ברור שאם אני אתן כתב יד לשני עורכים שונים...

      התוצאה תהיה שונה לחלוטין...

      אם כך, נניח שאני סופר שיש בידי כתב יד...

      איך אני יכול לבחור "עורך מתאים" ???

      אם אני סופר שיש לי טעם משלי בנושא סגנון כתיבה (ללא קשר למהות ותוכן הכתיבה)

      האם לא ייוצר מצב שעריכה של מישהו לכתביי תמצא חן בעיניי

      ועריכה של עורך אחר תהיה שנואה עליי ?

      איך אני יכול לנסות לדעת דברים אלו מראש ?

      האם עלי לקרא מספר ספרים של העורך הזה ? האם יש שיטה אחרת ?

      האם עושים נסיון קטן על פיסקה או על פרק מסוים ?

      .

      בכתיבת תזה לאקדמיה

      או כתיבת שיר עפ"י כללי הדקדוק

      וכ"ד... אני מבין שדרושה עריכה...

      בעיניי זה בדיוק כמו הדרישה החד משמעית מעורכי דין להגיע לבית המשפט רק עם לבוש שחור וחולצות לבנות

      סוג של מוסכמות חברתיות וחוקי יסוד בסיסיים

      אבל מה עם כתיבה אוטנטית ?

      כזו מלאה בשגיאות עריכה ואפילו בשגיאות כתיב ?

      אם חלק מהסיפור ומיופיו הינה באוטנטייות שלו - למה צריך עריכה לסיפור ?

      למה לא עושים עריכה לציור ?

      למה לא עושים עריכה לפסל ?

      עריכה בעיניי הינו מצב כמו הקרנת הסרטים בארה"ב

      יש את "גרסת הקהל"(=העורך) ויש את "גרסת הבמאי" (=הסופר)

      אגב...

      אני בטוח שאם אני אקח ספר שעבר עריכה כבר...

      ואלך איתו לעורך אחר ואציג לו את כתב היד (שנערך כבר) כ"מקור"...

      הוא עדיין יערוך אותו ויבצע בו שינויים לא מעטים...

      האם לדעתך מגיע רגע של "כתב יד" - שלא משנה לאיזה עורך תתני אותו...

      הוא יאמר : "זהו ! זה מושלם ! אין יותר מה לערוך כאן !" - ???

      .

      אני בטוח שכבר נשאלת על הדברים האלו ושהתשובות אצלך בשרוול...

      אני ממש אשמח לשמוע את דעותייך בנושאים אלו

        31/1/13 15:42:

      צטט: mezra 2013-01-31 13:30:20

      התקופה בה כתבנו על ניירות כתיבה זכורה לי לטובה- משום מה אני מרגיש היום שאז הרגשתי יותר שאני יוצר משהו, ובהחלט יותר מאשר הקלדה לקבצי Word

       

      קח מישהו בן עשרים, ושאל אותו באיזו תנוחה המוזה שלו מתפרצת - כשהוא יושב מול המקלדת, או עם עט שלוף מול נייר (וזה לא כולל רשימה לקניות בסופר).

        31/1/13 13:30:
      התקופה בה כתבנו על ניירות כתיבה זכורה לי לטובה- משום מה אני מרגיש היום שאז הרגשתי יותר שאני יוצר משהו, ובהחלט יותר מאשר הקלדה לקבצי Word
        26/1/13 17:50:

      צטט: דני ר. 2013-01-25 21:39:44

      בעוונותיי הייתי מפיק בעיתון "חדשות" בתחילת שנות ה80. ועריכת דף עיתון היה סוג של מה שאת מתארת כאן. היום זה לגמרי אחרת. ובסיבוב, אני מצלם. הרבה שנים. היה לי את העונג של פיתוח בשחור/לבן, הריח של החומרים והאור האדום עדיין נטוע. איכות מוגדרת, גם היום. והנה, החלטה, עברתי לצלם דיגיטלית. לאחר שנים של התלבטות החלטתי שאמנם צילום, אבל מסובב את הקוביה, ובמקום לבכות את אובדנו של הפילם אאמץ את יתרונות הדיגיטל. שינוי דרך של ביטוי. איכות לא נמדדת בכלי שמוציא אותה אל הפועל, איכות אמיתית היא נטולת נטולת הגדרה. טקסט משובח ימצא את מקומו. הדבר היחיד שהשתנה הוא היער שגדל עד מאד, ויותר קשה למצוא את הכמהין.

       

      ועדיין, עם כל היתרונות שבטכנולוגיה החדישה, איש לא יחזיר לך את החשיבות הרבה שייחסת לכל תמונה מה-36 שבפילם, אם לא שרפת כמה בטעות בחשיפת יתר, או את המחיר שהיית מוכן לשלם עבור תקליט עם השירים האהובים עליך, גם אם תצטרך להפוך אותו אחרי רבע שעה, וכן, גם את הייחוד שבהדפסת ספר, שרק יחידי סגולה זכו לו. אגב, נשארהב אצלי נורה אדומה. לשמור לך?

       

        25/1/13 21:39:
      בעוונותיי הייתי מפיק בעיתון "חדשות" בתחילת שנות ה80. ועריכת דף עיתון היה סוג של מה שאת מתארת כאן. היום זה לגמרי אחרת. ובסיבוב, אני מצלם. הרבה שנים. היה לי את העונג של פיתוח בשחור/לבן, הריח של החומרים והאור האדום עדיין נטוע. איכות מוגדרת, גם היום. והנה, החלטה, עברתי לצלם דיגיטלית. לאחר שנים של התלבטות החלטתי שאמנם צילום, אבל מסובב את הקוביה, ובמקום לבכות את אובדנו של הפילם אאמץ את יתרונות הדיגיטל. שינוי דרך של ביטוי. איכות לא נמדדת בכלי שמוציא אותה אל הפועל, איכות אמיתית היא נטולת נטולת הגדרה. טקסט משובח ימצא את מקומו. הדבר היחיד שהשתנה הוא היער שגדל עד מאד, ויותר קשה למצוא את הכמהין.
        17/1/13 14:31:

      צטט: Zvi Hartman 2013-01-17 09:47:38

      גם אם יש הוורד והעבודה נכתבת בשיטה הזאת עדיין יש לעורכים עבודה מאוד חשובה. אצלי העריכה של מחקרי הבהירה הרבה נקודות שלי ככותב היו ברורות אבל לא כך לקהל הקוראים. אז העורך הוא מתווך

       

       

      יפה הגדרת, צבי.

      במידה רבה, העורך אכן מתווך בין הכותב לקוראו. אך בשונה ממתווך הדירות

      או סוכן הביטוח המוכרים לצרכנים מוצרים מוגמרים, העורך יכול להרים את

      הטקסט שהופקד בידיו ולהשביח אותו, וגם להתאים אותו לקהל היעד הרצוי,

      כמושך בחוטיו של מצנח רחיפה.

        17/1/13 09:47:
      גם אם יש הוורד והעבודה נכתבת בשיטה הזאת עדיין יש לעורכים עבודה מאוד חשובה. אצלי העריכה של מחקרי הבהירה הרבה נקודות שלי ככותב היו ברורות אבל לא כך לקהל הקוראים. אז העורך הוא מתווך
        29/12/12 11:30:
      הוא שאמרתי משובח! מקצוע העריכה בסכנה ברורה ומידית:)
        28/12/12 09:42:

      צטט: אבי גל 2012-12-27 15:32:02

      טוב אז אפשר לומר גנבה או שמא צריך לומר גנבת, לית מאן ד'פליג. אין דין ואין דיין. ומה ענין הגנבה לנושא שבכאן. אז אני בדיוק מנסה לכתוב אלגוריתם עריכתי ומעלה חרס בידי. בצר לי,השיטה שמצאתי מאד פשוטה: לוקחים קובץ וורד, מתרגמים אותו לאנגלית בעזרת הגוגל ואז מתרגמים בחזרה לעברית. התוצר הסופי חבל"ז :)

       

       

      עשיתי כדבריך. זהו תרגום תגובתך לאנגלית:

      Well then you could say theft or should we say a thief, Elite Mann D. Pligg. There is no judge and no. And what about the theft issue. So I'm trying to write an algorithm editorial and up unsuccessful. Unfortunately, I found the system very simple: take a Word file, translate it to English using Google and then translate back into Hebrew. Super final product :)

      ועכשיו שוב לעברית:

      טוב, אז אפשר לומר גניבה או שמא עלינו לומר גנב, עלית מאן פליג ד. אין שופט ולא. ומה לגבי עניין הגניבה. אז אני מנסה לכתוב מאמר מערכת אלגוריתם ואת הצליח. לצערי, גיליתי שהמערכת מאוד פשוטה: לקחת קובץ Word, לתרגם אותו לאנגלית באמצעות גוגל ואז לתרגם בחזרה לעברית. סופר הסופי של המוצר :)

        27/12/12 15:32:
      טוב אז אפשר לומר גנבה או שמא צריך לומר גנבת, לית מאן ד'פליג. אין דין ואין דיין. ומה ענין הגנבה לנושא שבכאן. אז אני בדיוק מנסה לכתוב אלגוריתם עריכתי ומעלה חרס בידי. בצר לי,השיטה שמצאתי מאד פשוטה: לוקחים קובץ וורד, מתרגמים אותו לאנגלית בעזרת הגוגל ואז מתרגמים בחזרה לעברית. התוצר הסופי חבל"ז :)
        26/12/12 23:39:

      צטט: הרב ערך 2012-12-26 21:47:38

      צטט: עורכת ספרותית 2012-12-26 08:07:34

      צטט: הרב ערך 2012-12-26 07:10:18

      אני מכיר אנשים שלא מסוגלים לתאר לעצמם את המהפכה הדיגיטלית בספרים. הם מספרים שהם יותר מדי מטורפים על ריח הדפוס ומגע הנייר. אני חושב שזה יהיה בלתי נמנע, כמו המעבר לצילום דיגיטלי. איך את מרגישה ברמה האישית לנוכח היעלמות ספרי הנייר?

       

      במצלמה הדיגיטלית השאירו לנו את צליל ה"קליק",

      לחיבור עם חוויית הצילום המוכרת.

      בקוראים הדיגיטליים מעניקים לנו את רשרוש הדפדוף.

      מצד אחד, כבר עכשיו חסרה לי בספר הנייר פונקציית

      החיפוש למשל, או השליטה בגודל האותיות.

      מניחה שעם הזמן, כמו שקרה עם כל השינויים הטכנולוגיים

      של העידן הזה,

      אגמל מרחרוח הדפים ומהתחושה שלכל ספר יש גם נוכחות,

      מרקם, ריח גוף ואישיות פיזית.

      אבל בינתיים - בינתיים בוא נלך לעשות עוד סיבוב על

      המרשרשים המוכרים האלה. אח, איזה ריח...

      תקראי לי איש מוזר, אבל יותר מריח של ספר חדש, אני אוהב ריח של ספר ספריה. יש בו את הביטחון של שביל שנכבש ברגליהם של הקודמים לך. 

       

      כן, יש משהו מרגיע בעקבות רגליהם של אחרים.

      המון כבשים וזברות חשבו על זה לפנינו.

       

      ספר הספרייה האחרון שמיששתי, נראה מבוגר:

      עטוף בניילון עכור ממגע שמנוני של אצבעות ושאריות מזון,

      דפיו נזופים ומדולדלי אוזניים, והוא כולו מדיף ריח יגע של

      יצאנית בסוף יום עבודה עמוס.

      ואולי הוא נראה לי כזה משום שהייתי צעירה עד מאוד.

       

       

        26/12/12 21:47:

      צטט: עורכת ספרותית 2012-12-26 08:07:34

      צטט: הרב ערך 2012-12-26 07:10:18

      אני מכיר אנשים שלא מסוגלים לתאר לעצמם את המהפכה הדיגיטלית בספרים. הם מספרים שהם יותר מדי מטורפים על ריח הדפוס ומגע הנייר. אני חושב שזה יהיה בלתי נמנע, כמו המעבר לצילום דיגיטלי. איך את מרגישה ברמה האישית לנוכח היעלמות ספרי הנייר?

       

      במצלמה הדיגיטלית השאירו לנו את צליל ה"קליק",

      לחיבור עם חוויית הצילום המוכרת.

      בקוראים הדיגיטליים מעניקים לנו את רשרוש הדפדוף.

      מצד אחד, כבר עכשיו חסרה לי בספר הנייר פונקציית

      החיפוש למשל, או השליטה בגודל האותיות.

      מניחה שעם הזמן, כמו שקרה עם כל השינויים הטכנולוגיים

      של העידן הזה,

      אגמל מרחרוח הדפים ומהתחושה שלכל ספר יש גם נוכחות,

      מרקם, ריח גוף ואישיות פיזית.

      אבל בינתיים - בינתיים בוא נלך לעשות עוד סיבוב על

      המרשרשים המוכרים האלה. אח, איזה ריח...

      תקראי לי איש מוזר, אבל יותר מריח של ספר חדש, אני אוהב ריח של ספר ספריה. יש בו את הביטחון של שביל שנכבש ברגליהם של הקודמים לך. 

        26/12/12 08:07:

      צטט: הרב ערך 2012-12-26 07:10:18

      אני מכיר אנשים שלא מסוגלים לתאר לעצמם את המהפכה הדיגיטלית בספרים. הם מספרים שהם יותר מדי מטורפים על ריח הדפוס ומגע הנייר. אני חושב שזה יהיה בלתי נמנע, כמו המעבר לצילום דיגיטלי. איך את מרגישה ברמה האישית לנוכח היעלמות ספרי הנייר?

       

      במצלמה הדיגיטלית השאירו לנו את צליל ה"קליק",

      לחיבור עם חוויית הצילום המוכרת.

      בקוראים הדיגיטליים מעניקים לנו את רשרוש הדפדוף.

      מצד אחד, כבר עכשיו חסרה לי בספר הנייר פונקציית

      החיפוש למשל, או השליטה בגודל האותיות.

      מניחה שעם הזמן, כמו שקרה עם כל השינויים הטכנולוגיים

      של העידן הזה,

      אגמל מרחרוח הדפים ומהתחושה שלכל ספר יש גם נוכחות,

      מרקם, ריח גוף ואישיות פיזית.

      אבל בינתיים - בינתיים בוא נלך לעשות עוד סיבוב על

      המרשרשים המוכרים האלה. אח, איזה ריח...

        26/12/12 07:10:
      אני מכיר אנשים שלא מסוגלים לתאר לעצמם את המהפכה הדיגיטלית בספרים. הם מספרים שהם יותר מדי מטורפים על ריח הדפוס ומגע הנייר. אני חושב שזה יהיה בלתי נמנע, כמו המעבר לצילום דיגיטלי. איך את מרגישה ברמה האישית לנוכח היעלמות ספרי הנייר?
        17/11/12 14:45:

      צטט: אם תרצי 2012-11-17 14:20:12

      יש לי עדיין מכונת כתיבה ידנית חדשה בקופסה האמת שמידי פעם אני מציץ לה (-:

       

      אל תשכח שזה לא הולך בלי טיפקס.

        17/11/12 14:20:
      יש לי עדיין מכונת כתיבה ידנית חדשה בקופסה האמת שמידי פעם אני מציץ לה (-:
        28/10/12 21:32:
      אהבתי ...תודה לך
        19/10/12 07:40:

      צטט: רפי הג'ירפי 2012-09-25 02:52:18

      פעם הכל היה ברור ומוסכם.

      היום, תיעוב וזדון מנסים לפרק בהדרגה מיתוסים רשמיים של ההיסטוריה של הזמר הישראלי ושל שירת הרבים העברית שנכתבה אז, (בעיקר על מנת לרסק ולבטל את היידיש הדבורה בפי 95 אחוז מן המייסדים). על ההיסטוריה מאיים ביטול הזיכרון הקולקטיבי בחברה הישראלית. כאילו אין אמת אובייקטיבית אחת.

      במילים אחרות:  יעברו עוד שנים רבות עד שהחרא המודפס בעטיפות מפוארות, המתקרא "מוסיקה מזרחית", יפנים כי אין לו דבר וחצי דבר עם מחאה, או תרבות, או מסורת. 

      רפי, הערה או שתיים ברשותך:

      א. לבטל את היידיש היתה אחת המטרות של המייסדים עצמם כחלק מהאידאולוגיה של חזרת העם למולדתו ושורשיו (האמיתיים או המיתיים).

      ב.  אין אמת אובייקטיבית אחת. או אם יש, הרי שאין זה משנה אם יש או אין זיכרון קולקטיבי. האמת תשאר כמו שהיא. רק האינדוקטרינציה תשתנה בהתאם לנסיבות הקולקטיביות.

      ג. המוסיקה המזרחית של היום היא [חלק מ..] המסורת של מחר. ובלי קשר לרמתה ה"תרבותית", היא חלק מהתרבות הישראלית המתהווה. יש בה הדים למסורת (מסורות) ותרבות עבר והווה, ואפשר למצוא בה מחאה. היא קודם כל מצרך בידורי, כמו כל מוסיקת פופ, והיא מבטאת את רוח הקולקטיב הישראלי (המציאותי או מדומה) העכשווי יותר מכל השלום חנוכים והעידן רייכלים. ומי שזה לא מוצא חן בעיניו יכול לשתות את הים של עזה (כדברי הראיס ערפאת ימ"ש).

       

      עורכת סליחה על ההתפרצות ותודה על הרשומה המרתקת.


       

        14/10/12 12:23:
      כדאי גם לחקור כמה אנשים ניספו בטרם עת "הודות" לעופרת.
        12/10/12 08:40:
      הסטוריה :))
        12/10/12 08:35:

      צטט: שחף ים 2012-10-12 01:41:25

      מתי כבר נגיע לצרוך ספרים דיגיטאליים?

       

      נכון שאין כמו ספר מודפס שיצא מהדפוס,

      אבל גם אין כמו עץ הענק שבלב יער הגשם

      שאותו אנחנו חוטבים לשם כך.

       

      גוגל אכן מפיצה ספרים קלאסיים שכבר חופשיים מזכויות יוצרים,

      ויש חברות שמפיצות ככה גם ספרים חדשים,

      אבל המחיר...

       

      בינתיים נראה שהדרישה לפועלי דפוס  תמשיך עוד כמה שנים :)

       

      נראה שאורך חייהם של הספרים המודפסים ייקבע לפי אורך חייהם של המכורים להם.

      מסכימה איתך שזה עניין של כמה שנים

        12/10/12 01:41:

      מתי כבר נגיע לצרוך ספרים דיגיטאליים?

       

      נכון שאין כמו ספר מודפס שיצא מהדפוס,

      אבל גם אין כמו עץ הענק שבלב יער הגשם

      שאותו אנחנו חוטבים לשם כך.

       

      גוגל אכן מפיצה ספרים קלאסיים שכבר חופשיים מזכויות יוצרים,

      ויש חברות שמפיצות ככה גם ספרים חדשים,

      אבל המחיר...

       

      בינתיים נראה שהדרישה לפועלי דפוס  תמשיך עוד כמה שנים :)

        8/10/12 21:26:
      מרתק!ואני בכלל אוהב נוסטלגיה...
        7/10/12 15:43:

      צטט: דוד מנו 2012-10-07 15:33:44

      והרי לפנייך עובדה מעניינת לחובבי הספרים והקריאה. הזכרת לי נשכחות{2009}, ואף אצטט: "בשבוע שעבר חשפה חברת "און-דימנד בוקס" {"ספרים על פי דרישה"} הסכם שיתוף פעולה עם "גוגל". החברה פיתחה מכונה המסוגלת להדפיס תוך ארבע-חמש דקות ספר שלם, כולל הכריכה. תחשבו על כספומט שבמקום להוציא כסף, מוציא ספר שאותו הוא מדפיס במהירות ובזמן אמת. במסגרת שיתוף הפעולה בין החברות, המכונות האלו יכילו בתוכם את המידע הדיגיטלי על אודות יותר משני מיליון ספרים ש"גוגל" כבר סרקה. שיתוף הפעולה בין החברות מרתק, שכן הוא מסמן שני תהליכים מעניינים. הראשון הוא פירוק עוצמתן של חנויות הספרים. אחרי הכל, בעזרת המכונה הזו כל אחד יכול להפוך לחנות ספרים עצומה המחזיקה שני מיליון כותרים. התהליך השני מעניין עוד יותר: חזרה אל הנייר, זה שמודפס על ידי מכונה, זה שנכרכך בכריכה, זה שניתן לדפדף בו כמו ספר לכל דבר ועניין. כותב : יובל דרור, עיתון : מעריב"

       

      מעניין. ומעניין עוד יותר אם העסק הזה יתפוס. גם מכונית חשמלית היא רעיון מצוין, שבינתיים לא ממש ממריא.

        7/10/12 15:33:
      והרי לפנייך עובדה מעניינת לחובבי הספרים והקריאה. הזכרת לי נשכחות{2009}, ואף אצטט: "בשבוע שעבר חשפה חברת "און-דימנד בוקס" {"ספרים על פי דרישה"} הסכם שיתוף פעולה עם "גוגל". החברה פיתחה מכונה המסוגלת להדפיס תוך ארבע-חמש דקות ספר שלם, כולל הכריכה. תחשבו על כספומט שבמקום להוציא כסף, מוציא ספר שאותו הוא מדפיס במהירות ובזמן אמת. במסגרת שיתוף הפעולה בין החברות, המכונות האלו יכילו בתוכם את המידע הדיגיטלי על אודות יותר משני מיליון ספרים ש"גוגל" כבר סרקה. שיתוף הפעולה בין החברות מרתק, שכן הוא מסמן שני תהליכים מעניינים. הראשון הוא פירוק עוצמתן של חנויות הספרים. אחרי הכל, בעזרת המכונה הזו כל אחד יכול להפוך לחנות ספרים עצומה המחזיקה שני מיליון כותרים. התהליך השני מעניין עוד יותר: חזרה אל הנייר, זה שמודפס על ידי מכונה, זה שנכרכך בכריכה, זה שניתן לדפדף בו כמו ספר לכל דבר ועניין. כותב : יובל דרור, עיתון : מעריב"
        7/10/12 13:23:
      התפתחות הדפוס מרתקת . מגוטנברג דרך האופסט , מהפכת קדם הדפוס הדפוס הגיגיטאלי וכמובן - האינטרנט ועידן המידע. בימי חיינו הספקנו שינויים ומהפכות שלא קרו בעשרת אלפים שנה.
        6/10/12 18:03:
      אנחנו משנים את הכלים, והכלים משנים אותנו. מרשל מקלוהן.
        30/9/12 10:14:
      הזכרת לי נשכחות... (גרפיקאית)
        28/9/12 06:25:
      אסתי הורן סיכמה יפה את הענין לדעתי וככה גם אני חושב כמוה.
        27/9/12 22:51:

      צטט: אלכסנדר הגדול 2012-09-26 17:16:54

      געגועים דומים יש לי לעתים לצילום בפילם. ההתרגשות לקראת תוצאות הפיתוח - האם זה הצליח? איך ניתן לתקן? האם אצטרך ללכת לשם שוב, ולבחור באותה שעה, באותו מזג אויר? במחשבה שניה - טוב שכך. מי צריך את זה? במקרים מיוחדים, אני מצלם ומייד מעביר למחשב, לוודא שיצא טוב. ואם לא - אז שוב. ואם הייתי מצלם 700 תמונות ביום, כפי שזה קורה כאו ןעכשיו, בפילם - הייתי פושט את הרגל מזמן.

       

       

      הגעוגועים, אם להשתמש בהגדרה שלך, אינם מכוונים לתהליך המסורבל של פעם, אלא לחשיבות הרבה של המוצר שצריך לעבור תהליך כזה כדי להתקיים.

        26/9/12 17:16:
      געגועים דומים יש לי לעתים לצילום בפילם. ההתרגשות לקראת תוצאות הפיתוח - האם זה הצליח? איך ניתן לתקן? האם אצטרך ללכת לשם שוב, ולבחור באותה שעה, באותו מזג אויר? במחשבה שניה - טוב שכך. מי צריך את זה? במקרים מיוחדים, אני מצלם ומייד מעביר למחשב, לוודא שיצא טוב. ואם לא - אז שוב. ואם הייתי מצלם 700 תמונות ביום, כפי שזה קורה כאו ןעכשיו, בפילם - הייתי פושט את הרגל מזמן.
        26/9/12 10:56:
      ספר שאפשר להתענג עליו זה רק אחד שעבר עריכה (ורצוי אצלך במחשב(ה)), סיפור שאפשר לערוך אותו חייב להיות ממוצא במוח של כותב נפלא (כדי שאת תסכימי לערוך אותו...). אני לא יודעת איך הכותבים האחרים אבל אני עדיין מתאמנת וממתינה... ובינתיים - חברה.
        25/9/12 09:33:

      צטט: אסתי הורן 2012-09-25 08:42:03

      היום גם עריכה מסוגים שונים מוחלפת בעבודת עמיתים, בדומה לויקיפדיה ותחומים אחרים בהם חכמת המומחים מוחלפת בחכמת ההמון. בעיני טיפשי לחשוב שבגלל עבודת הדפוס או ההוצאות רק הדברים החשובים יצאו לאור. נכון יותר לומר שרק הדברים שהיה עליהם מספיק קונצנזוס, או לחילופין שהיה עבורם מספיק ממון, יצאו לאור. כמו בתחום העתונות, הדמוקרטיזציה של האינטרנט מאפשרת לעוד קולות להישמע, לא רק אלא של השלטון וההון, וזה מחזק הן את החברה והן את התרבות.

       

      החשיבות שיוחסה למילה הכתובה אכן הוכתבה על-ידי שיקולים שלא תמיד היה להם קשר לאיכות. עם זאת היתה הפרדה ברורה יותר בין הלשון הספרותית לזו המדוברת, בין הטקסט הגולמי לבין זה הנקי מצרימות לשוניות-תחביריות-סגנוניות. לדמוקרטיזציה של האינטרנט, לצד הקולות הרבים, ביניהם החלשים ודעות המיעוט, יש גם פן פחות חיובי - אנשים מתרגלים להנמכת השפה ולטקסטים מאוד גולמיים, שבעצם ריבויָם יוצרים נורמה חדשה, רחוקה מאוד ממה שמוגדר כספרות יפה. 

        25/9/12 08:42:
      היום גם עריכה מסוגים שונים מוחלפת בעבודת עמיתים, בדומה לויקיפדיה ותחומים אחרים בהם חכמת המומחים מוחלפת בחכמת ההמון. בעיני טיפשי לחשוב שבגלל עבודת הדפוס או ההוצאות רק הדברים החשובים יצאו לאור. נכון יותר לומר שרק הדברים שהיה עליהם מספיק קונצנזוס, או לחילופין שהיה עבורם מספיק ממון, יצאו לאור. כמו בתחום העתונות, הדמוקרטיזציה של האינטרנט מאפשרת לעוד קולות להישמע, לא רק אלא של השלטון וההון, וזה מחזק הן את החברה והן את התרבות.
        25/9/12 08:10:

      צטט: רפי הג'ירפי 2012-09-25 02:52:18

      פעם הכל היה ברור ומוסכם. בגלל עבודת הדפוס המפרכת רק הדברים החשובים פורסמו ויצאו לאור.  


      אכן, מסכימה איתך שהתהליך המסורבל יחסית של הדפוס היווה מסננת מסוימת. במשך תקופה לא מבוטלת עצם היותה של המילה מודפסת, שיווה לה מכובדות, כמו עברה ועדת קבלה שהתירה את הדפסתה.
        25/9/12 02:52:

      פעם הכל היה ברור ומוסכם. בגלל עבודת הדפוס המפרכת רק הדברים החשובים פורסמו ויצאו לאור.  תהליך חד-כיווני זה היווה פתרון לבעיות אסתטיות של שפה קולקטיבית,  ולכידותה של המערכת הייתה תלויה בהפנמת ערכיה כלומר בקיומו של קונצנזוס אידיאולוגי, ציוני-סוציאליסטי.  אם קבוצה חברתית זו או אחרת לא השתלבה, היה מדובר לכאורה בקבוצה ה"סובלת" מאובדן ערכים שהם לב-לבו של הקונצנזוס.  דור המייסדים שאף להבטיח לכידות גבוהה של החברה היישובית מתוך מניעים אידיאולוגים-חלוציים.  

       היעדרותם של נרטיבים פריפריאליים ונעדרי תבונה, בהבניית מסורת כתובה וקרואה חדשה של היישוב, כללו בין היתר פרקטיקות אוויליות ואקזוטיות שהתקיימו בעיקר במסגרות ביתיות או בהתכנסויות משעממות סביב מועדים ליטורגיים, פארא-ליטורגיים ושמחות משפחתיות, בשפת הקודש או בשפת המוצא. השילוב המפלה והדיפרנציאלי של העולים מארצות המזרח הפך מאוחר יותר לדגל מחאתם. 

      היום, תיעוב וזדון מנסים לפרק בהדרגה מיתוסים רשמיים של ההיסטוריה של הזמר הישראלי ושל שירת הרבים העברית שנכתבה אז, (בעיקר על מנת לרסק ולבטל את היידיש הדבורה בפי 95 אחוז מן המייסדים). על ההיסטוריה מאיים ביטול הזיכרון הקולקטיבי בחברה הישראלית. כאילו אין אמת אובייקטיבית אחת.

      במילים אחרות:  יעברו עוד שנים רבות עד שהחרא המודפס בעטיפות מפוארות, המתקרא "מוסיקה מזרחית", יפנים כי אין לו דבר וחצי דבר עם מחאה, או תרבות, או מסורת. 

        23/9/12 23:31:
      ולסוף ישאר האדם ומילותיו ללא מכונה שתוכל להחליף את דקויותיו. גמר חתימה טובה לך ולבני ביתך.
        23/9/12 22:14:
      יש דברים שנעלמו מן העולם גם אם לא היה זה מזמן כל כך , חפצים כמקצועות . בעלי אומנויות מומחים מצאו עצמם לפתע כלא חיוניים .
        23/9/12 22:00:
      מעניין מואד תודה

      ארכיון

      פרופיל

      עורכת ספרותית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין