כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    יום הכפורים - בחזרה לחדר הזכרון

    12 תגובות   יום ראשון, 23/9/12, 16:08

    יום הכפורים - בחזרה לחדר הזכרון

     

     

     

    צבי יעקבס ז"ל, אביהם של ברק יעקבס וחלי יעקבס וירט, היה בעלי הראשון ונפל במלחמת יום הכפורים. סמ"פ היה בנופלו, בן 27, בסיירת שריון, בסיני. הותיר אותנו לבד חיילים במלחמת החיים.


    פעמיים בשנה. ביום הזיכרון וביום השנה לנפילתו אני מעלה ברשומה שלי אספה של תמונות ושירי זכרון. מאחר והבלוג שלי עוסק באופן עקבי באמנות ובתחומי האמנות שבהם ואליהם אני שולחת את ידי, הרי שגם חדר הזיכרון כאן, יעלה ומעלה את זכרו באמצעות יצירות אמנות. שירה ציור צילום.

     

    זה יהיה, אם כן, להיום, ולתמיד, חדר הזכרון שאני מקימה לכבודו ולכבוד זכרו.

     

     

     

    ''


    מוזמנים להכנס לחדר הזכרון כאן


    http://cafe.themarker.com/post/2604045/

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/3/13 22:05:
      לְעוֹלָם - נֶעְדָּר כָּל כָּךְ נוֹכַח.
        26/9/12 20:29:
      צֵל הֶעָפָר / צֵל הֶעָבָר / צֵל הַצֵּל/ יְמִינוֹ תַּחַת רֹאשׁוֹ / וּשְׂמֹאלוֹ יְחַבֶּקְךָ
        25/9/12 01:21:
      תודה על השיתוף , פוסט מרגש , עצוב .. יהי זכרו ברוך .
        25/9/12 00:00:
      גם חדר הזיכרון מעלה צמרמורת ודמעות בעיניי. כל כך חזק את כותבת . איתך בכאבך, כאב אומה שלמה ועד מתי אלוהים?
        24/9/12 17:29:

      אני מודה לכולכם על שבאתם לחדר הזכרון, השארתם אות, מילה, הזדהות ואמפטיה. תודה לכולכם על הדברים הטובים והיפים. ברצוני להוסיף ולומר, שמאחר ועברו 39 שנים מאז הימים הנוראים ההם, הרי בכל פעם שאני מעלה בדרך זו את זכרו, אני הופכת אותו לא רק ליקיר האחד שלנו, אלא לעוד סמל מסמלי התקומה שלנו והמאבק שלנו על זכותנו להיות. לפיכך, תגובותיכם כאן מקבלים בעיני עוד יותר משמעות. תודה. וגמר חתימה טובה

        24/9/12 10:05:
      נתקלתי בסיפור הזה שלך לפני שנה וטוב את עושה פעמיים בשנה בנמועדים המתאימים לכך. יפה ומכובד. גמר חתימה טובה נורית .
        24/9/12 09:37:
      "הותיר אותנו לבד חיילים במלחמת החיים." קראתי אותך באחד התגובות אצל אחד מהחברים המשותפים שלנו , סיפרת על החבילה שנשלחה אליו וחזרה שלמה .החבילה עם הדברים הטובים ששלחתם לו , לא נפתחה ....יהי זכרו ברוך.
        24/9/12 09:14:
      רציתי לשאול אותך פעם נורית למה הדיוקנאות שאת מציירת תמיד רציניים ,עצובים.. עכשיו אני מבינה יותר.. יהי זכרו ברוך. ההתמודדויות שחווית קשות מנשוא, הלוואי ותדעי רק טוב ושלווה בעתיד. חתימה טובה נורית יקרה.
        24/9/12 07:44:
      מחבקת אותך נורית יקרה, נותרתי ללא מילים. כתיבה מטלטלת שמרטיטה נימים ובני נימים...עלם לעולם
        24/9/12 07:30:
      יקירתי. המילים, בליבי.
        24/9/12 00:22:
      נורית יקרה, מאז הפעם הראשונה שפרסמת את סיפורו של בעלך ז"ל, זה יושב אצלי בילד-אין. אני מרגישה נוח להיות שותפה איתך גם בדברים הקשים, כמו גם בדברים הטובים. תודה על השיתוף. איתך ברגשות הזדהות.
        24/9/12 00:12:
      ביקרתי שוב..... הזמן קופא בתמונה יהי זכרו ברוך

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין