אני רוצה לספר לכם סיפור אמיתי, לפעמים המציאות עולה על כל דמיון. כול בוקר אני יורד לבקעת הירדן לעבוד עם חברת מקורות, יש משהו מזקק במדבר. מעבר מהעיר הסואנת למרחבים אין סופיים, שקט ושלוות אלוהים אומנם המדבר נראה שומם וחסר חיים במבט ראשון, אבל במשך השנים אתה חי את המדבר.
אתה למד להבין ולהכיר את המדבר, את הפריחה המהממת לאחר הגשמים.
את שינוי הגוונים במהלך שעות היום, אתה מתחיל לגלות עקבות של בעלי חיים שמסתתרים ביום.
חזירים, צבועים, גיריות, שפני סלע, שועלים, נחשים ואיילות, אין סוף חרקים מדהימים ועופות דורסים.
בעלי עין חדה יוכלו להבחין בשרידי עתיקות מכל ההיסטוריה של המין אנושי, מתקופת האבן ועד היום.
במקומות נסתרים יש מעינות מים חיים שמרווים את צימאונם של בעלי החיים וההולכים במדבר.
אנחנו עובדים בצוות של שלושה אנשים, פקח גושי ושני מאבטחים ונוסעים ברכב ממוגן ירי.
אילוצים ביטחונים, רוב אתרי הקידוחים נמצאים בואדיות נידחים, תמיד אנו מתבדחים שבמקרה של צרה,
התקשורת היחידה שיש לנו היא כדור תשע מילימטר, אין לנו אפשרות ליצור קשר עם העולם החיצון.
במשך השנים נוצר הווי ברכב הממוגן, סוג של סיר לחץ חברתי.
התנאים הקשים, החום ואבק מקלפים מעלינו את ההגנות והעכבות, אדם זר שהיה נקלע לרכב,
היה חושב שנקלע בטעות למחלקה סגורה במוסד לבריאות הנפש.
פעמים רבות התלוצצנו לו הנשים שלנו היו מניחות מכשיר האזנה ברכב, הם היו בורחות מאיתנו לנצח.
בגבול בין יריחו לשטח שבשליטת ישראל יש קידוח נידח, כדי להגיע לקידוח צריך לנסוע בכביש צר שגובל במאהל בדואי, כל פעם שעברנו ליד המאהל הייתה רצה אלינו בהתרגשות נערה בדואית נפנפה בידיה וחייכה אלינו, אנחנו אנשים רעים, נטפלנו לקיריל בן זוגי לאבטחה, קיריל היא אוהבת אותך.
קיריל בחור גבוה בהיר שער, קצת בישן היה מסמיק ושותק.
השתיקה שלו הייתה מוסיפה שמן למדורה, לא הניחנו לו במשך שעות, עד שהיה מאבד את שלוותו.
כך במשך שנתיים, הנערה גדלה ויפתה והפכה לאישה צעירה מהממת ביופייה.
באורח פלא כאשר היינו מגיעים לקידוח, היא הייתה ממתינה ליד השער עם עדר עיזים קטן.
יום אחד התחלנו למצוא תשורות קטנות על שער הקידוח, שרשרות קטנות שנוצרו בעבודת יד קפדנית.
קיריל המסכן לא ידע יום מנוחה, ניהלנו איתו שיחות ארוכות ומתישות, קיריל אתה רווק עולה חדש מרוסיה.
לך זה לא משנה, יהודייה או בדואית, אנחנו מכירים את אביה, ארבע כבשים, חמש עיזים וגמל קטן
ואביה נותן אותה לך לאישה, היא אוהבת אותך, קיריל המסכן היה מסמיק ושומר על שתיקה.
קיריל, למה לך בחורה ישראלית מפונקת, מה אתה מבין, תיקח בדואית.
יום אחד קיריל יצא לשבועיים מילואים, בחלופנו על פני המאהל הבחנו במבטה העצוב של הנערה.
מחליפו הזמני של קיריל היה בחור דרוזי דובר ערבית שוטפת, כאשר התקרבה אלינו אמרתי לו לשאול את שמה. היא אמרה לנו את שמה ושאלה בקול רועד, היכן הבחור הגבוה בהיר השיער.
אמרנו לה שהוא בחופשה ויחזור עוד שבועיים, אל תדאגי הוא יחזור.
תגידו לו שאני בת שש עשרה, תשאלו אותו אם הוא רוצה להתחתן איתי.
הבטתי עמוק לתוך עיניה הגדולות והמדהימות, ראיתי כאבי אהבתה, בשנייה אחת איבדתי את העליצות.
אני לא יכול לראות אנשים סובלים, מבדיחה מתמשכת המציאות הפכה לטרגדיה קורעת לב.
אהבתה לא תוכל להתממש לעולם, הפער בין עולמה לעולמו לא ניתן לגישור.
כרגיל כאשר משהו מעיק על נשמתי, אני כותב שיר דפוק
פרח במדבר היא נולדה בגבול בין עולמות בין יריחו למאחז צבאי ישראלי
כל חייה בילתה באוהל רעוע
זיכרונות של אבק ובוץ דביק
חבריה היו עזים, כבשים ומספר תרנגולות
גדלה, צמחה להיות נערה צעירה
לא מודעת ליופייה הצומח מן האבק
עד היום הגורלי שהבחינה ברכב ישראלי
בתוכו ישב בחור בהיר שיער וגבוה
לא ידעה נפשה מרוב אהבה
הניחה מתנות תשורות על שער הקידוח
המרחק בין עולמה ועולמו לא ניתן לגישור
ציפתה כל יום לבואו בפתח האוהל
כאשר הגיע רצה בשמחה לקראתו נופפה ידיים בשמחה לא מסתירה את התרגשותה
לעולם לא תוכל להגשים את אהבתה הטהורה כל חייה תחוש בקרבה את כאבי האהבה ארמה אלון
|