כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תגובות (7)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      8/10/12 23:26:

    צטט: עצבן 2012-10-08 21:26:23

    צטט: אלו-נה 2012-10-07 00:38:41

    לי זה מרגיש קצת כמו פרובוקציה.. בייחוד השימוש במינוח "אבא תרחם" איך אתה יודע מה הייתה כוונת ממציאי הסלוגן? אולי הם התכוונו לאבא שאינו אבינו שבשמיים? מתי הוא יצא, לא סיפרת שבמקביל לגל אלימות של הורים?

     

    בשירת הסטיקר הוצמדו סלוגנים שונים של סטיקרים שונים לכדי שיר. המינוח "אבא תרחם" מופיע מיד לפני "קוראים לי נחמן ואני מגמגם"- האם יתכן שהקישור בין אבא לבין אלוהים נבע מסדר השיר והקונוטציה האסוציאטיבית? 

     

    האמת מדובר בסיפור אישי - שבו אכן נסעתי אחרי מכונית עם הסטיקר הנ"ל - ואכן הייתי תחת רושם של אירוע אלימות הורים שדווח זמן קצר לני כן. בהתחלה באמת חשבתי שמדובר בסלוגן נגד אלימות. אחרי מסר פעמים שראיתי שלצד הסטיקר הזה מוצמדים סטיקרים כמו "אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים" התחלתי להרהר. בסוף עזרתי אומץ ושאלתי בעל מכונית שהדביק את הסטיקר למה הכוונה. 

     

    התקדמנו טיפה, תודה לאל, מימי הביניים ומתקופת הרנסנס.

    לא מתעלמת מכך שהמציאות שאתה מתאר התקיימה בחריפות בעבר.

    אין לי ספק שגם היום היא קיימת- בזעיר אנפין. וזה מהותי כי זה מצביע על הכיוון אליו אנחנו הולכים.

     

    יכול להיות שאת צודקת - השאלה היא למה ציבור גדול מקרב המאמינים בשם החליטו לכנות את עצמם "חרדים"?

    האם ילד ירא מהוריו? מדוע? כי הם מציבים לו גבולות.

    אנחנו נולדים לתוך עולם שאנחנו לא מכירים. כל כך הרבה דברים אנחנו לא מבינים. אנחנו מתים ואפילו לא יודעים מהי משמעות המוות. נראה לי ראוי להיות ירא ממה שאנחנו לא מבינים. כמו יראה של ילד להוריו. כזו שמתקיימת כאחד עם אהבה. לא פחד במובן המילולי שלו.


    כמובן שהמצב לא יותר טוב כאשר מקשיבים להטפות אצל בני דתות מונותאיסטיות אחרות (ונדמה לי שכאשר קוראים על הנעשה בארצות כמו אפגניסטן - סיפורו של סובורנלה נראה תמים ובלתי מזיק).

     

    לגבי חוסך שבטו שונא בנו- נראה לי שגם האנשים הדוגלים במשפט זה, רובם לפחות, מתייחסים לשוט באלף ורסיות שאינן פרוש מילולי גרידא. גם לשון יכולה להוות שוט, גם ציפיות וכו' וכו'.

     

    טוב הפוסט לא עסק באלימות של הורים נגד ילדים (נראה לי שבמקרה זה אמור להיות הסכמה). בהחלט מסכים שהדרך הנכונה להתייחס לטקסט המקראי כאל דימוי - כי כאשר מקבלים אותו כפשט התוצאות עלולות להיות מאוד בעייתיות.

     

    זה המקום להגיד לך שהתמונה שלך עם התינוק (שאני מניחה שהוא בנך?) מקסימה ומרגשת :)

     

    טוב אם ניסית לגרום לי להסמיק - עשית עבודה טובה. התמונה הזאת היא כמובן נקודת המבט של מי שצילמה אותה (ומבחינתי אחד האנשים הנפלאים שאני מכיר).

    לצלם/ת תמיד יש חלק בלתי נפרד מהתמונה :)


     

      8/10/12 21:26:

    צטט: אלו-נה 2012-10-07 00:38:41

    לי זה מרגיש קצת כמו פרובוקציה.. בייחוד השימוש במינוח "אבא תרחם" איך אתה יודע מה הייתה כוונת ממציאי הסלוגן? אולי הם התכוונו לאבא שאינו אבינו שבשמיים? מתי הוא יצא, לא סיפרת שבמקביל לגל אלימות של הורים?

     

    בשירת הסטיקר הוצמדו סלוגנים שונים של סטיקרים שונים לכדי שיר. המינוח "אבא תרחם" מופיע מיד לפני "קוראים לי נחמן ואני מגמגם"- האם יתכן שהקישור בין אבא לבין אלוהים נבע מסדר השיר והקונוטציה האסוציאטיבית? 

     

    האמת מדובר בסיפור אישי - שבו אכן נסעתי אחרי מכונית עם הסטיקר הנ"ל - ואכן הייתי תחת רושם של אירוע אלימות הורים שדווח זמן קצר לני כן. בהתחלה באמת חשבתי שמדובר בסלוגן נגד אלימות. אחרי מסר פעמים שראיתי שלצד הסטיקר הזה מוצמדים סטיקרים כמו "אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים" התחלתי להרהר. בסוף עזרתי אומץ ושאלתי בעל מכונית שהדביק את הסטיקר למה הכוונה. 

     

    התקדמנו טיפה, תודה לאל, מימי הביניים ומתקופת הרנסנס.

    לא מתעלמת מכך שהמציאות שאתה מתאר התקיימה בחריפות בעבר.

    אין לי ספק שגם היום היא קיימת- בזעיר אנפין. וזה מהותי כי זה מצביע על הכיוון אליו אנחנו הולכים.

     

    יכול להיות שאת צודקת - השאלה היא למה ציבור גדול מקרב המאמינים בשם החליטו לכנות את עצמם "חרדים"? כמובן שהמצב לא יותר טוב כאשר מקשיבים להטפות אצל בני דתות מונותאיסטיות אחרות (ונדמה לי שכאשר קוראים על הנעשה בארצות כמו אפגניסטן - סיפורו של סובורנלה נראה תמים ובלתי מזיק).

     

    לגבי חוסך שבטו שונא בנו- נראה לי שגם האנשים הדוגלים במשפט זה, רובם לפחות, מתייחסים לשוט באלף ורסיות שאינן פרוש מילולי גרידא. גם לשון יכולה להוות שוט, גם ציפיות וכו' וכו'.

     

    טוב הפוסט לא עסק באלימות של הורים נגד ילדים (נראה לי שבמקרה זה אמור להיות הסכמה). בהחלט מסכים שהדרך הנכונה להתייחס לטקסט המקראי כאל דימוי - כי כאשר מקבלים אותו כפשט התוצאות עלולות להיות מאוד בעייתיות.

     

    זה המקום להגיד לך שהתמונה שלך עם התינוק (שאני מניחה שהוא בנך?) מקסימה ומרגשת :)

     

    טוב אם ניסית לגרום לי להסמיק - עשית עבודה טובה. התמונה הזאת היא כמובן נקודת המבט של מי שצילמה אותה (ומבחינתי אחד האנשים הנפלאים שאני מכיר).

     

     

      7/10/12 00:38:

    לי זה מרגיש קצת כמו פרובוקציה.. בייחוד השימוש במינוח "אבא תרחם" איך אתה יודע מה הייתה כוונת ממציאי הסלוגן? אולי הם התכוונו לאבא שאינו אבינו שבשמיים? מתי הוא יצא, לא סיפרת שבמקביל לגל אלימות של הורים?

     

    בשירת הסטיקר הוצמדו סלוגנים שונים של סטיקרים שונים לכדי שיר. המינוח "אבא תרחם" מופיע מיד לפני "קוראים לי נחמן ואני מגמגם"- האם יתכן שהקישור בין אבא לבין אלוהים נבע מסדר השיר והקונוטציה האסוציאטיבית? 

    התקדמנו טיפה, תודה לאל, מימי הביניים ומתקופת הרנסנס.

    לא מתעלמת מכך שהמציאות שאתה מתאר התקיימה בחריפות בעבר.

    אין לי ספק שגם היום היא קיימת- בזעיר אנפין. וזה מהותי כי זה מצביע על הכיוון אליו אנחנו הולכים.

     

    לגבי חוסך שבטו שונא בנו- נראה לי שגם האנשים הדוגלים במשפט זה, רובם לפחות, מתייחסים לשוט באלף ורסיות שאינן פרוש מילולי גרידא. גם לשון יכולה להוות שוט, גם ציפיות וכו' וכו'.

     

    זה המקום להגיד לך שהתמונה שלך עם התינוק (שאני מניחה שהוא בנך?) מקסימה ומרגשת :)

     

     

     

      26/9/12 18:50:

    צטט: shabat shalom 2012-09-26 05:37:06

    מאמר מעולה משום שהוא אקטואלי (כרגיל אצלך). אני גם זוכר עוד דבר אקטואלי שלא הזכרת: הנזיר היה בן טיפוחיו של השליט המדיצ'י דבר שלא הפריע לו לקבל את תפקיד השליט של פירנצה מטעם הצרפתים לאחר פלישתם... נכון?

     

    אתה כמובן צודק (סבורנולה התחיל כבן טיפוחיו של לורנצו מדיצ'י - ובזכותו הוא השיג את משרת המטיף) - אלא שכאשר הצרפתים פלשו הברית הזאת כבר לא היה קיימת. דיברתי על שני סוגים שאימצו את המתכון של אל מכה - האופרטוניסטים והמאמינים באלימות. נדמה לי שסבורנלה שייך לסוג השני. הוא גם הטיף נגד השחיטות בכנסייה הקטולית (ולמעשה האמונה הבלתי מתפשרת יצרה לו אויבים והביאה לחורבנו).

      26/9/12 18:46:

    אני אוהב את האופטימיות העולה מההנחה שלקוב בני אדם אכפת מזולתם (קל וחומר שהאחר נקרא כופר או אויב או בכל הגדרה אחרת). נדמה לי שאם כך היה הדבר במרבית המקרים לא היינו מבקשים את התערבות האל מלכתחילה.

     

    צטט: אסתי הורן 2012-09-25 09:08:06

    גם כאן הבעיה העיקרית היא לא מה שנעשה לאל, אלא מה שנעשה לאנשים, למשל לילדים המוכים של החרדים. בזמנו עזבתי פורום של חוזרים בשאלה כשעלה הנושא אם מותר להכות ילד (לטובתו כמובן...) והיה קונצנזוס נלהב שכן. אפילו חרדים שעזבו את הדת נושאים את החינוך האלים הזה הלאה, ואלה שממשיכים בדת ודאי ממשיכים אותו. מובן שרוב החרדים לא מכים את ילדיהם באלימות חסרת שליטה, אבל כנראה מי שרואה את אלוהים כאב מכה פשוט משווה לו את צלם עצמו...
      26/9/12 05:37:
    מאמר מעולה משום שהוא אקטואלי (כרגיל אצלך). אני גם זוכר עוד דבר אקטואלי שלא הזכרת: הנזיר היה בן טיפוחיו של השליט המדיצ'י דבר שלא הפריע לו לקבל את תפקיד השליט של פירנצה מטעם הצרפתים לאחר פלישתם... נכון?
      25/9/12 09:08:
    גם כאן הבעיה העיקרית היא לא מה שנעשה לאל, אלא מה שנעשה לאנשים, למשל לילדים המוכים של החרדים. בזמנו עזבתי פורום של חוזרים בשאלה כשעלה הנושא אם מותר להכות ילד (לטובתו כמובן...) והיה קונצנזוס נלהב שכן. אפילו חרדים שעזבו את הדת נושאים את החינוך האלים הזה הלאה, ואלה שממשיכים בדת ודאי ממשיכים אותו. מובן שרוב החרדים לא מכים את ילדיהם באלימות חסרת שליטה, אבל כנראה מי שרואה את אלוהים כאב מכה פשוט משווה לו את צלם עצמו...

    סליחה מאלוהים 2

    7 תגובות   יום שני, 24/9/12, 22:17

    לפני מספר שנים הארץ רעשה ממקרים של אלימות במשפחה. אלימות של הורים (ועל פי רוב אבות) שנעה ממכות טריות וטלטולים ועד לרצח ממש. לאותם הורים היה תירוץ די קבוע – הילד שלהם התחצף, בכה בקול רם, אכל בפה פתוח ומה לא. הרי אם העולל היה מתנהג כיאות הכל היה בא על מקומו בשלום... הזעזוע הציבורי היה גדול עד כדי כך שבפגושי המכוניות הוצמד הסטיקר "אבא תרחם".... לקח קצת זמן עד שהבנתי שכותבי הסטיקר מכוונים לאבא אחר לגמרי, מה שמעלה את השאלה – מה עבר לאותם אנשים בראש כאשר החליטו להציג את דמותו של האל דווקא כאב מכה?

     

    מנסחי הסטיקר כמובן לא המציאו שום דבר יש אלפי דוגמאות כיצד כהני דת הפכו את האל לאב מתאכזר. לדוגמה הנזיר הדומיניקני סבורונלה שהטיף בפירנצה באמצע האלף השני. אירופה שהחלה להשתחרר מלפיתתם הנוראה של ימי הביניים, חוותה תקופת שגשוג ופריחה הידועה בשם "רנסנס". פירנצה בזכות משפחת מדיצ'י הייתה אחת ממובילות השגשוג. על הקרקע הזאת הגיע הנזיר סבורנלה עם נאומי חורבן על מבול חדש העומד להתרחש. בהתחלה איש לא שם אליו לב, אלא שאז החליט המלך הצרפתי שארל לכבוש את איטליה. הפניקה שררה ברחובות ונאומי הפחד של סבורנלה החלו לחלחל. בזכות הפלישה הצרפתית השיג המטיף הגמוניה על העיר, תוך שהוא מבטיח את חסד האלוהים כאשר התושבים ילכו בדרכי האל. כמובן שהתושבים הואשמו בכל צרה שנחתה על העיר משום שהם אינם מספיק אדוקים. על מנת לא להכעיס את האל הוקמה בעיר משטרת צניעות, הנשים הודרו מהמרחב הציבורי, הושטו עונשי מוות על ניאוף, וכמובן גולת הכותרת "מדורת ההבלים" בה נשרפו תכשיטים לצד ספרים ויצירות אמנות למען תפארתו של האל. תוך ארבע שנים בלבד הצליח סבורנלה להפוך את העיר המשגשגת ליראת שמיים וגוססת (ובסופו של יום סיים על המוקד כאחרון הכופרים).

     

    כמובן שאין צורך להרחיק עד לאיטליה כדי לאתר את זורעי האימה בשליחות האל. מי שהתוודע לנאומי התוכחה של המחזירים בתשובה יודע את חיבתם הרבה לעונשי הגהנום. על פי אותם מטיפים מספיק שהשניצל יגע בטעות בסיר הדייסה, או גרגר סורר של חמץ בחג הפסח ימצא דרכו אל בית הבליעה כדי שהאל הקפדן יעניש את בן הבליעל בלבה רותחת מכאן ועד קץ הימים. חבל שבלהיטותם שכחו המטיפים שההנחיה לא לאכול עוף וחלב היא הנחייה מאוחרת, וגדולי התנאים כמו רבי יוסי הגלילי אף התירו זאת (מהטעם הפשוט שלאם האפרוח אין חלב בעטיניה). האם אותם מטיפים הם אלו שישלחו חלק מגדולי התנאים לגהנום?

     

    כאן צריך לשאול שאלה יותר בסיסית. מהיכן שואבים אותם מטיפים את מטען האימה שלהם. מדוע הם חשים שהם צריכים ללמד את בני האנוש לחיות את חייהם דרך מסך החרדה? נדמה לי שהתשובה לכך ידועה לכל. בסרט ילדים ידוע האם החורגת משכנעת את בתה החורגת שהעולם הוא מקום מפחיד שורץ מפלצות. בדרך זו כובלת האם את הבת אליה, ומונעת ממנה את הסקרנות והרצון להתנסות. המשוואה היא פשוטה: ככל שהאנשים חרדים יותר ותלויים יותר, כך עולה חשיבותם ועצמתם של אותם מטיפים שרואים את עצמם כבעלי הגישה (היחידים) לאל. כך קטנה גם הסקנה שהאנשים יעזו להסתקרן ללמוד ולהכיר את העולם שלא על פי הדרך שאותם מטיפים מביאים להם.

     

    מצד שני לא כל מי שהופך את האל לאב מכה עושה זאת רק למען עצמו. יש אנשים שמאמינים באמת ובתמים ברעיון של הורות מכה. זה לא המקום להתווכח עם ההיגיון של המשפט הידוע "חוסך שבטו שונא בנו”, אך נראה לי שעם השנים פיתחו המכים חיבה רבה לשבט. הרי מי שמאיים על בני אדם בנצח נצחים של לבה רותחת, מי שדן ציבורים שלמים לחרדה הוא סתם סדיסט . אחד האיסורים הידועים הוא האיסור לעשות פסל של האל כפי שעשו עובדי האלילים. נדמה לי שהפיסול הבזוי ביותר שנעשה לאל על ידי בני אנוש – הוא הפיכתו לאב מכה.

     

    ועל כך שוב סליחה.

     

     

    ועוד מאותו הדבר סליחה מאלוהים

    דרג את התוכן:

      בניחותא

      בעיקר על המובן מאליו - כל כך מובן עד שכמעט שוכחים שהוא קיים.

      פרופיל

      עצבן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין