לאחרונה הגיעו לאוזניי קולות מרמור קלים... המהומי מרמור מלווים באקו הנזרקים לחלל החדר, בעיקר בשעות הלילה. אולי מוצדקים ואולי לא. תגידו אתם. בעלי טוען שאני מוציאה אותו לא טוב ברשת, ואני מרשה לעצמי לחדד את כוונתו- זה לא שהוא מצטייר באור לא טוב, זו אני שמצטיירת באור בוהק ולא לי. .. אוי, הוא צודק.

אז לשם הבהרה, ולמען זוגיות ממושכת אני מעלה פוסט חדש ומזהירה מראש- לא לבעלי לב חלש. יש נשים שפשוט לא צריכות לקרוא את זה, יש נשים שאולי יחליטו לשתף בפוסט הזה את בן זוגן ויש נשים שאולי יחליטו להחרים אותי משלב זה ואילך... בכל מקרה, אם אתה רווק- תפנים.

יוצאים לדרך- אז מי באמת עושה מה בבית? זו השוואה בלתי נמנעת... אל תכחישו. מיכה יורד עם הכלב, עושה את כל הקניות (סופר, ירקן וקצב), שוטף בד"כ את הכלים ומבשל בשישי-שבת (בהנאה ומבחירה יש לציין). אני מארגנת את הילדות בבוקר (וגם- מקשטת באלפי סרטים ורודים כל ראש לפי צו האופנה), מכבסת ומקפלת (תולים ומסדרים ביחד), מסדרת את הבית, מטאטאת ושוטפת.

רגע, יש המשך. כשזה ערב של מיכה עם הבנות הן תמיד במיטה בשמונה לכל המאוחר, אחרי מקלחת וארוחת ערב, וזה לא משנה אם באותו אחה"צ הם היו בג'ימבורי, ביקרו חברים, שיחקו בגינה או אפילו נסעו לערד וחזרה. תמיד מתוקתק. לעומת זאת, כשזה ערב שלי עם הבנות...אני פשוט לא מספיקה. איכשהו הן נרדמות בעשר בלילה.

יש לי אומנם רשימות והן אכן ארוכות... אבל הן ארוכות כי אני פשוט דוחה את הטיפול בדברים באופן כפייתי. מיכה לא. הרשימות שלו קצרות כי הוא אוהב לסמן וי ולסגור את הבסטה. רק חבל שהבסטה שלו עומדת בתוך הקניון שלי. אני תמיד צריכה להזכיר לו לפתוח את הבסטה ולסגור.

טוב, עכשיו אחרי שנכתב הכל אני מבקשת- כל תלונה נוספת בנושא להפנות בבקשה לאוזן הפחות שומעת שלי.

לפני מס' ימים חגגנו שש שנות נישואין, ולמרות שאנחנו לא מפריחים יונים, מקשטים בבלונים או מתאחדים לערב אחד של ארוחה רומנטית בלי מטליות לחות על השולחן... אנחנו מתרגשים. המבט בבוקר (של מי זכר קודם) והקריצה בלילה (של מי עדיין זוכר) עושים את העבודה.

אז מיכה אהובי, יום נישואים שמח! תודה על המתנה (וסליחה שאני לא קניתי).

נשיקות, אשתך

ספט' 2012

דיקסי עושה חיים בפנסיון