שושי שמיר
פוסטים פופולאריים
-
סימנים פשוטים: שירה צריכה קהל אנונימי
21/5/10 | 910 צפיות
-
שיר אהבת המשוררת
8/12/12 | 795 צפיות
-
מזל טוב לצבעוני שחור צבעוני
19/3/09 | 5784 צפיות
-
סימנים פשוטים: היי שלום
2/6/12 | 966 צפיות
-
שירי מקום לתיקון: מושבת קוורץ
28/10/09 | 988 צפיות
-
סיפור: דלת סגורה בחדר של ילדה
8/10/09 | 1335 צפיות
פוסטים אחרונים
- שיר - ע'גמי 5/1/14
- דיני לכתוב 29/12/13
- מחפשת שֵׁם 23/12/13
- שיר - אילמת לא מלידה 13/12/13
- שיר - מה תעשו לי? 6/12/13
- בכה בחה בחק 29/11/13
חיי תשרי
כי הדם הוא כִּי כְּשֶׁאֵין לָה לְאָן הַנֶּפֶשׁ יוֹצֵאת מֵחוֹרֵי הַגּוּף שׁהֲרֵי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ. וְאָז כְּמוֹ דֻּמְדְּמָנִיוֹת שֶׁמְּנַקְּדוֹת שִׂיחַ לחגִיגָה מְנַקֵּד אֹדֶם בּוֹהֵק אֶת הַחֶרֶס הַלָּבָן חֲלַקְלַק מַחְזִיר אוֹר וְזִיו הַטִפּוֹת בִשְׁקִיפוּתוֹ נִפְלָא אִמְרַת רִימוֹנִים עַל גְּדַת הָאַַסְלָה. הַנֶּפֶשׁ, הוֹ אֲצִילוּתָה, הוֹ צִנְעַת הֲלִיכוֹתֵיהָ, נִפְטֶרֶת מֵעֹדְפֵי קִשּׁוּטֵיהָ. הֲלֹא פַּעַם מִזְּמָן הִתְהַדְּרָה בְּאַנֶמְיָה דְּרָמָטִית. לֹא עוֹד. שׁוֹתֶתֶת בְּרִיאוּת וְסִימְפָּטִית. מְאֹד. ©כל הזכויות שמורות לשושי שמיר, 23 בספטמבר 2012, תולעת ספרים מזא"ה, 19.00 חיי תשרי פִּיטָם, קְדֻשַּׁת הֲדָרוֹ שֶׁל אֶתְרוֹג בְּקֻפְסַת אוֹצָרוֹת מְרֻקֶּמֶת סְכָךְ נִיחוֹחִי יַרְקוּתוֹ מְשֻׁבֶּצֶת פְּרִיחָה מְפַתָּה יוֹנֵק דְּבָשׁ בְּסַסְגּוֹן נוֹצוֹת זְעִירוֹת אֻשְׁפִּיז בָּאֻשְׁפִּיזִין כִּי סֻכָּתִי הַשָּׁנָה מְשֻׁלַחַת פֶּרֶא מְזַמֶּנֶת כִּרְצוֹנָה וְרָדִים כֹּה גְּדוֹלִים עַד שׁוֹשָׁנָה יִקָּרְאוּ כּוֹתָרְתָּה אַרְגָּמָן קְטִיפָה גְּדוּשַׁת אֵשׁ כֵּהָה וּמְסֻכֶּנֶת כְּלוּאָה בְּעַלְעַלֵיהָ רוֹמַנְסָה שֶׁנִפְרְצוּ גְּבוּלֵיהָ חֲרוּזֵי זָהָב נוֹשְׁרִים מֵרִסְנָה הַקָּרוּעַ יִהְיוּ חֲטָאַַי שְׁקוּפִים מַעֲשַׂי הַטּוֹבִים אֲדוּמִים כְּדָם יוֹנָה אֶטְבַּע בְּאַמְבָּט שֶׁל שְׁמָנֵי מַרְפֵּא וַאָקוּם וְאֶחְיֶה וְחֵיקִי טָהֳרָה וַיֹּפִי וְתֹם בְּתוּלִים בִּקְּמָטֵי בִּטְנִי הַשְּׁמֵנָה רֹאשׁ הַשָּׁנָה כְּבָר הָיָה נוֹרָאִים מִשּׁוּם מָה לֹא עַכְשָׁיו. רַק סְתָו. יוֹם כִּפּוּר וּסְלִיחוֹתָיו, נְתַנֶּה וְיִזְכּוֹר וּפְתַח לָנוּ שַׁעַר בְּעֵת נְעִילָה הוֹ פְּתַח לָנוּ שַׁעַר לְעֵת גְּאֻלָּה. ©כל הזכויות שמורות לשושי שמיר, 23 בספטמבר 2012, תולעת ספרים מזא"ה, 19.52 |
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אחרי שקראתי והפכתי ונותרתי כרגיל ושלושת רבעי תאוותי מחוץ לידי, החלטתי להסתפק ברבע (או שמא שמינית?):
יהודית מצאה בשני השירים כי כדבריה "נפתחו שערי שמים ונולדו לך שני שירים". אכן. כי כחוט שני מקשר אני מדמה למצוא בין שיריך את עצם מעשה השיר, כ"טיפול" קטרזיס, הטהרות וזיכוך והקלה שאמורה לקרב את שער הגאולה לנפש.
אך כשאני מדמה לשמוע את המשוררת קוראת בקול רם את שיריה, איזה סרקזם עצמי מתגנב בדמיוני לקולה, לפחות על פי הפתיחה בשיר הראשון, לפיה לנפש "אֵין לָה לְאָן" לצאת. במקום זאת היא "יוֹצֵאת מֵחוֹרֵי הַגּוּף" שׁהֲרֵי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ. בתהליך שהוא לכאורה פולחן, חגיגה, של "הקזה" "יפהפה" של הנפש/הדם. כששתי מלים צנועות וחבויות אך צובתות וצובטות ומרמזות על מקום ההתרחשות: חרס ואסלה. ובתהליך זה הדוברת מתפשטת מעודף קישוטיה (עד שהקשט מתהפך לשקט?), עד שמצד אחד היא כבר לא מתהדרת ב"אנמיה דרמטית" (אז במה כן? בדם בריא, רגוע, נטול דרמה?) ומצד שני היא "שותתת בריאות". שני הביטויים – בייחוד האחרון – הם אוקסימורונים שאיני יכול שלא לקראם אלא כציניים וסרקסטיים,
אני מדמה למצוא קו ישיר משיר זה לבא (שבו קיימת/נרמזת אותה זירת התרחשות – "אֶטְבַּע בְּאַמְבָּט") ושוב טבול השיר בתיאור "פסטורלי" יפהפה של חג. אך בתוכו שוב מצוייה שורת ביטויים לא קלים ואולי סרקסטיים המפרים את הפסטורליה:
סֻכָּתִי הַשָּׁנָה מְשֻׁלַחַת פֶּרֶא
כּוֹתָרְתָּה אַרְגָּמָן קְטִיפָה גְּדוּשַׁת אֵשׁ כֵּהָה וּמְסֻכֶּנֶת כְּלוּאָה בְּעַלְעַלֵיהָ
רוֹמַנְסָה שֶׁנִפְרְצוּ גְּבוּלֵיה
ָ חֲרוּזֵי זָהָב נוֹשְׁרִים מֵרִסְנָה הַקָּרוּעַ
יִהְיוּ חֲטָאַַי שְׁקוּפִים מַעֲשַׂי הַטּוֹבִים אֲדוּמִים כְּדָם יוֹנָה
אֶטְבַּע בְּאַמְבָּט שֶׁל שְׁמָנֵי מַרְפֵּא
וַאָקוּם וְאֶחְיֶה וְחֵיקִי
טָהֳרָה וַיֹּפִי וְתֹם בְּתוּלִים בִּקְּמָטֵי בִּטְנִי הַשְּׁמֵנָה
אם כך, האם אני יכול לקרוא כפשוטו את הסיום המצטט את תפילת הנעילה? או שמא הלעג שאני מדמה לשמוע בקולה מרמז על ידיעתה שלא השער השמימי יפתח לה, ולא מידי איזה אל מיטיב תבוא גאולת נפשה (וממילא השיר אינו עוסק בבקשת מחילה על חטאים ממשיים!). שמא יש לקרוא את השער כנותר נעול, ללא גאולה? כמו בשירה שלל רחל "גורל"?
הַיָּד הָעִקֶּשֶׁת
דּוֹפֶקֶת, דּוֹפֶקֶת עַל שַׁעַר נָעוּל;
הָעוֹר רֻפַּט,
נוֹטֵף עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל
דָּמָהּ הַמְּעַט.
אֵין עוֹנֶה, אֵין קוֹל.
בּוֹשֵׁשׁ הַשּׁוֹעֵר.
או כבשירו של ט כרמי "היום פונה", בו השער ננעל מול העומד מולו
היום פונה,
השער ננעל.
הוי, איזו צעקה נוראה.
האם אינכם שומעים?
פתחו, פתחו,
מישהו נלכד בשער.
או כמו בנוסח שירו של יאיר הורוביץ (ציפור כלואה), המרמז אף הוא לטעמי על יאוש מ"שערי שמיים"
"האדמה תפתח לי כשער
הוסיפה הציפור
ואחריה רק נעילה"?
אלה הן שאלותי.
את התשובות איני יודע.
הלואי הלוואי יהודית, תודה. גמר חתימה טובה
ודי, נמאס לך? :)
גם לך