ממוסמר לכיסא הגבוה, לבטח חלפתי על פניה עשרות פעמים. הנחתי לעיניי לנדוד בעקבותיה, להנעץ בבשרה בכוח ולנקב בה חורים דרכם לא השכלתי לראות שום דבר. ניחוחות בושם זרים עלו באפי, מצחינים את שהותי ועטורים חיוך אבוד שמבקש ולו רגע של מנוח מבדידות שנצרבה תחת עיניים ריקות. מישהו נגע לי בגב. דפקתי לו אגרוף ישר באמצע הפנים. מישהי טענה שזה לא בסדר. הבטתי עמוק אל תוך כוס המשקה שמונחת היתה מולי, מופתע מהשאון שהביט בי חזרה.
משפנתה אלי לבסוף השבתי בשתיקה. לא אראה אותה לעולם. |
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מה זאת אומרת? אני מבלה בשלב הזה את רוב זמני :-)
אני תמיד משתדל לפחות.
תודה.
אל דאגה, אני לא מרביץ לאנשים סימפטים. בדרך כלל.
מפחדים לדבר, שלא תשלח אגרוף או משו
(כתיבה מצויינת. כאילו התחילה מהאמצע ולא נטרחה להסתיים)