הגעה למדבר לאחר שיחרורי מהצבא חיפשתי את עצמי. חבר הציע לי, בוא יש לי עבודה טובה בשבילך. חצי שנה לגור במדבר במחנה של הכוח רב לאומי האמריקאי בסיני עד הנסיגה של צהל, כסף טוב. אמרתי לעצמי, מה יש לי להפסיד ננסה. כך הגעתי למדבר גן עדן עלי אדמות. מעיין, נחל קטן וחולות לבנים, דקלים וצוקים אדומים סוגרים אותך מכול הכוונים. עין פורטוגה, שלושה צריפים ואנטנה. התמקמתי במקום עם עוד בחור מצפון תל אביב, כל כך רך ורוד, חייל משוחרר. אחר יומים מעיר אותי ילד בדואי קטן, בוא, בוא, מגנון, משוגע. אני מסתכל על המצוק למעלה וחשכו עיני, הבחור למעלה, וצועק, אמא, אמא. יחף כפות רגליו מדממות, התחרפן המסכן לאחר יומים בלבד. למזלי עבר סיור צבאי ופינה אותו לכוון אילת. לאחר שבוע הגיע מחליף, בחור ממושב בחבל לכיש, דומה לבדואי ודובר ערבית רהוטה, לאחר יומים הוא ניסה להתחתן עם גרושה בדואית וגרם למלחמה עולמית. הצלחתי לחלץ אותו ללא פגע בעזרת הצבא. שלחתי הודעה למעסיק, אל תשלח לי אף אחד. אני נשאר לבד.
שייח סאלים אחרי שבוע לבד הגיע ילד בדואי קטן ואמר לי, "בוא השייח קורא לך." הלכתי אליו. "תפדל," אמר לי , "אהלאן וסהלן." "אהלן וסהלן ורחמת אללה וברכתו," עניתי לו. "תפדל שב, תשתה תה, כך סיגריה." ישבתי איתו עד הלילה וחזרתי לבסיס האמריקני. למחרת בא הילד. "בוא מהר השייח קורא לך." הלכתי אליו והוא אומר לי. "אתה כמו העז שלי מדבר אליו והוא לא מבין, קח גלביה לך לבסיס תחליף בגדים. סגור הכול, אל תפחד אף אחד לא יגע. תבוא תגור פה, לא טוב להיות לבד במדבר. תגור איתי באוהל." מאותו יום גרתי בפינת האוהל של השייח.
יוסיפיה בוקר אחד השייח ואני יושבים בפתח האוהל שותים תה ולועסים תמנון מיובש. השייח אומר לי,"ייה איבני מישהו בא." אני מסתכל מסביב, אף אחד לא בא. "שייח איך אתה יודע." "איבני אתה רואה את שפני הסלע על הקיר של הואדי." "לא שייח אני לא רואה." "יופי גם אני לא רואה,"ענה השייח ושתק. "שייח אני לא מבין." "איבני אתה צריך ללמוד להסתכל, גם על מה שאין. מה אתה לא מבין הם ראו משהו וברחו." אחר רבע שעה של המתנה אני רואה גמל מרחוק ועליו דמות מטושטשת. "מי זה שייח." "איבני את הגמל אני מכיר, אבל את האשה שעליו אני לא מכיר." "שייח יום אחד אתה תהרוג אותי, אולי את הגמל אתה מכיר. אבל איך אתה יודע שיש אשה על הגמל." "איבני אני לא רואה מה יש על הגמל, אבל הגמל יודע." "מה הוא יודע, אני שואל בתדהמה." "איבני הוא יודע שיש לו אשה על הגב." אני התיאשתי ושתקתי. אחרי רבע שעה מגיע הגמל ובחורה עליו "שלום, שלום, קוראים לי יוסיפיה אני יכולה להשאר." השייח שואל אותה, "מאיפה את." "מבית ספר שדה." "מה את עושה פה." "נפרדת מהמדבר." תפדלי קחי גלביה ולכי עם בני, יש פה למטה נחל, תלכי, תתרחצי ,תתלבשי ותבואי לפה." מאותו רגע הצטרפה אלינו. לאחר שהלכה להתרחץ השייח הזקן אמר לי, "עכשיו יש לי בן ובת."
רולות ערב אחד ישבנו מסביב למדורה. אורות המדורה יצרו צללים על הצוקים וקירות הואדי פתאום נשמעה שאגה מחרידה ומוזרה. "שייח מה זה," שאלתי בפחד. "זה רולות," ענה השייח. "מה זה רולות ,שייח." "שדים, כבר הרבה שנים לא שמעתי אותם, הם כנראה הריחו אותך." "אותי, למה אותי ולא אותך, שייח." "אני זקן ," ענה השייח. "מה הם לא אוהבים בשר קשה של זקנים." השייח לגם באיטיות מהתה ואמר," אתה לא מבין, הם לא באים לאכול בשר. אם רצו לאכול בשר, הם היו אוכלים כבש או גמל יותר טעים." "אני לא מבין,"אמרתי. "איבני רולות מחפשות בחורים צעירים, הם אוכלות את השדים שיש לך בגוף ומרוקנות לך את החיים." "איזה שדים יש לי בגוף." השייח ענה באיטיות ."יש לך הרבה שדים, חשק, שנאה, אהבה, רעב לחיים זה האוכל שלהם." "לך אין את כל זה, ייה שייח." "לא אין לי, יש לי ארבע נשים לא צריך אותם, אפילו האוכל שאני אוכל אין לו טעם, אני זקן אני מחכה." "למה אתה מחכה שייח." "אני מחכה שאללה יקח אותי. שתקתי לא אמרתי יותר כלום. אבל מאותו לילה לא הסתובבתי יותר בלילה בואדי, בגלל הפחד מהרולות.
מרטין לאחר כמה חודשים במדבר. יוסיפיה ואני התחלנו לצאת לטיולים במדבר. לוקחים קצת אוכל ומים והולכים לתוך המדבר, כל יום לכוון אחר. באחד הטיולים במדבר הבחנו מרחוק בגופה של בן אדם פחדנו להתקרב, לבסוף ראינו שהגופה מזיזה את היד. הוא חי, רצנו אליו, "מה קרה הלכת לאיבוד." "עזבו אותי, אני מרגיש, ריק אני רוצה למות." הסתכלנו אחד על השני ואמרנו ביחד הרולות תפסו אותו. הסתבר שקוראים לו מרטין תייר מגרמניה, שלא אהב את החיים שלו ובחר למות במדבר, טיפלנו בו במקום מספר שעות והולכנו אותו למאהל. אכל ושתה וחזר לעצמו לאחר יומים. התעורר לחיים השתלב בחבורה הקטנה שלנו. קיבל שמחת חיים מחדש. החליט לחזור לגרמניה לביתו. מאז לא ראינו אותו יותר לעולם. נקיון של אלוהים יום אחד בבוקר מעיר אותי השייח. "בוא נעלה את העיזים והכבשים למעלה, הולך לבוא שיטפון." אספנו את העדר והחמורים למקום גבוה וחזרנו למאהל. "שייח איך אתה יודע שיבוא שיטפון." "איבני התפללתי לאללה, תראה מה האמריקנים עשו לואדי, עשו לי כביש, כל אחד יכול לבוא, תראה כמה ליכלוך וזבובים, אללה ינקה" עברו שעתיים בערך ואני שומע מרחוק רעם מתגלגל ארוך שלא מפסיק. פתאום הופיע בואדי זרזיף קטן של מים ולאחריו קיר אדיר של מים בגובה של ארבע מטר. במקומות שהואדי צר הגיעו המים לגובה של עשרה מטרים. גושי סלעים אדירים ניסחפו בזרם, הכביש של האמריקנים נסחף כליל. נפערו בואדי בורות בעומק עשרה מטרים. באותו רגע הבנתי, מה זה ניקיון של אלוהים. בשניה אחת מוחק מה שכל הטרקטורים הגדולים של האדם עושים בחודשים.
עולם קטן בוקר אחד אנחנו יושבים באוהל שותים תה ומעשנים, השייח נאנח. "מה קרה ייה שייח, למה אתה נאנח." "הבן שלי צריך לבוא." "מתי הוא יבוא ." שאלתי. "אולי היום, מחר,עוד שבוע, עוד שנה בערך, ענה השייח." "למה איפה הוא." "הוא בכלא." "מה הוא עשה." "הביא חשיש תפסו אותו בים." פני החוורו. "אל תתדאג הוא לא יזכור אותך, הוא שכח את השם שלו מרוב שתיה וחשיש." לפני שנה וחצי בערך הפלגנו משארם אשייח לאילת בערך מול דהב בלב ים הבחנו בסירת דיג חוצה מירדן לדהב עצרנו אותה לבדיקה בסירה היה בחור. שאלנו אותו ,"מאיפה אתה בא." ענה לנו, "מעקבה." "לאין אתה הולך." "לסיני," ענה. "מה יש לך בסירה." "חשיש," ענה ,מרים סוליה, "רוצים." הובלנו אותו לאילת, שם נעצר על ידי המשטרה. מכל האנשים בעולם נפלתי על אבא שלו, יותר חמור הוא צריך להגיע. "שייח איך ידעת שאני בא מהים." "איבני כל בוקר שאתה קם אתה מחפש את הים." מה יהיה "שייח עוד מעט יבאו המצרים אתה לא פוחד." "ממה יש לי לפחוד,"ענה השייח. "אני יודע, יעשו בעיות." "איבניי ,אתה רואה את הסלע בתוך האוהל." "כן , שייח." "הסלע הזה דפק לי את הראש בגיל שלוש, תראה את הצלקת במצח." "אני רואה," עניתי. "סבא של סבא שלי ישב ליד הסלע, כולם מתו אבל הסלע פה." "אני לא מבין ,שייח." תראה איבניי שהייתי ילד היו פה טורקים, אחרי זה באו אנגלים, אחרי זה באו מצרים אחרי זה המצרים הלכו ובאתם אתם, אל יהוד, אז המצרים יבאו עוד פעם." לוגם מהתה. "אתה שומע את הצפרדעים בשלולית." "כן ,שייח." "מליון שנה יש צפרדעים בשלולית כולם הלכו ובאו, הצפרדעים נשארו, מה אני צריך לפחוד מצפרדעים." "הבנתי ייה שייח." המצרים באים "שייח עוד מעט אני צריך ללכת, אני לא אראה אותך לעולם." "אתה תראה,"אמר השייח. "אני אחכה לך, אללה יקח אותי ואני אחכה לך." "שייח מה אתה תחכה שאני ימות." "לא ייה איבני, איפה שאני אחכה לך, אין משמעות לזמן, אל תמהר תחייה את החיים שלך." עד היום שאני נמצא במדבר אני רואה את השייח הזקן יושב באוהל עם סיגריה וחומר טוב בפנים כוס תה ביד מחכה לי אני חושב לעצמי תחכה לי זה לא יקח עוד הרבה וניפגש שנית. פרידה הגיע יום העזיבה ,הרכב השכור תקוע בואדי. אי אפשר לעבור בורות של עשר מטר. "שייח אנחנו צריכים ללכת, קח את המפתחות של הרכב. אני משאיר אותו פה. אבל איך נלך ברגל." "לא, איבניי קח גמל עד נואיבה." לאחר בכי נשיקות וחיבוקים. עלינו על הגמל והגענו לנואיבה. שחררנו את הגמל הוא הסתובב וחזר הביתה לעין פורטוגה. מאז לא ראיתי את המקום. אני חוזר אליו רק בחלומות.
|