בעקבות האירועים בעולם הערבי ואיומי איראן האם יש טעם ליזום הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים? זהבה גלאון, יו"ר מפלגת מרץ יוזמת הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים שמהווה המשך להסכם אוסלו שנכשל, כהגדרתה. טיעוניה לגבי האינטרס הישראלי בנושא מדינה פלסטינית הם הגיוניים, ובהחלט יכולים לשנות את מעמדה של ישראל בעולם וביחוד בעולם הערבי, כמו גם דחיפות הענין בשל המצב הגועש במזרח התיכון וביחוד בין איראן לישראל. אך יש לציין שזה יכול להתקיים בתנאים נורמליים, ואילו כאן במזרח התיכון המצב בין ישראל לארצות ערב הוא לא נורמלי לחלוטין וספק אם יהיה פעם. די אם ניזכר בהסכם השלום המעורער עם מצרים ובניסיונות האחים המוסלמים לפגוע בו, כדי להוכיח עד כמה הסכמי שלום הם שברירים וברי חלוף ולכן אמינותם מוטלת בספק. יש לציין כי אפשר להקריב את בטחונה של ישראל או התפשרותה בנושאים קריטיים רק כדי ליצור אחדות נגד איראן, לא צריך להיות שום קשר בין 2 הדברים. הדרישה לגבי הקפאת התנחלויות אינה במקום ולא תעבור בדעת הקהל הישראלית, לאור ניסיון העבר, בו הסכמנו להקפיא ל-3 חודשים כשבאותו זמן הפלסטינים בכלל סירבו לשבת לשולחן המו"מ, למרות שהיתה הסכמה על כך. גם חלוקת ירושלים לא תעבור (ישראל לא תתנגד להעברת סמכויות מוניציפליות במזרח ירושלים לפלסטינים), השליטה הביטחונית חייבת להישאר בידי ישראל, שכן אין מקום לחלוקת ירושלים, שתפגע במרקם החיים בעיר, שלא לדבר על כרסום וערעור מעמדה של ירושלים כבירת הקודש של מדינת ישראל. מזה שנים מהלכים עלינו אימים בענין חידוש האינתיפאדה, כולנו למודי ניסיון, ביחוד הפלסטינים והם האחרונים שיהיו מעוניינים בכך, מכל הסיבות שבעולם. והיה אם האינתיפאדה תתפתח נוכל למצוא לכך מענה. זה מה שיש בהסכם ויותר נכון לשאול מה אין בו. אין אזכור לתנאי ישראל, בראש ובראשונה: הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית, סיום הסכסוך, אי שיבת הפליטים הערבים לישראל, מדינה פלסטינית מפורזת ועוד. כמו בהסכם אוסלו הידוע לשמצה, ההסכם הנוכחי לוקה בחוסר וניכר שהלקח לא נלמד. כי כמו שאומרים: "השטן נמצא בפרטים הקטנים". וזה מה שהשמאל מסרב להבין. הבעיה האקוטית במזרח התיכון היא שהעמים הערבים עדיין לא השלימו עם קיומה של מדינת ישראל ועד שלא יפנימו זאת ולא יחנכו את ילדיהם בדרך אחרת, לא יהיה טעם ללכת להסכם שלום, שכן הסכם שלום משמעותו שלום בין 2 הצדדים עם נורמליזציה מלאה ולא שטחים תמורת שלום שתניב שלום קר בלבד.
http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1830446
ציונה |
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כשהשכן שלי עושה הכל כדי לגרש אותי עד כדי יאוש נותרו לי 3 אפשרויות:
1. לפוצץ אותו
2. לברוח
3. לעשות איתו הסכם
(אפילו עם ידידים צריכים הסכמים)
מזכיר את מילות השיר -
עושה שלום במרומיו
היעשה שלום גם על ברואיו?
שיעשה - רק לא עכשיו!
כשהיה משטר רודני במדינות ערב (מעל ל-30 שנה) אמרנו שלא ניתן לעשות שלום עם משטר רודני - אלא רק עם דמוקרטיות...
כאשר ערבים משתמשים בטרור רצחני - איך אפשר לעשות שלום עם חיות אדם...
כאשר ערבים שומרים על השקט - בשביל מה צריך לעשות שלום, הרי המצב כל כך טוב...
איך זה שאף אחד ממנהיגנו עוד לא חשב למחוק את מילת הגנאי "שלום" ממגילת העצמאות.
ציונה יקרה,
אני באמת לא מאמינה
שאי פעם יקבלו אותנו
בתוך המרחב השמי
ויש כאלה שרואים שבפועל יש מדינה אחת דו לאומית....
מה אתה מנסה לומר כאן ומה המסקנה שלך כשאתה רואה מי אילו הפרטנרים שלנו?
יש בינינו רבים המוכנים לגשת ברצינות להסדר שלום, אבל עם מי ועל מה??
ציונה
אין עוד עם בעולם שנאלץ לעמוד לבדו מול קבוצה גדולה של עמים (ערבים, מוסלמים) עוינים, לכן ההשוואה בין ישראל לבין עמים אחרים שכרתו הסכמי שלום היא מופרכת מיסודה.
ציונה