הטריות הזאת

באוויר חדש

של עידן ראשוני

וכשתמו החטאים

סלחתי לכולם,

במיוחד לעצמי...

שקט צלול

שהחזיר אותי למקומי

מבלי ממש לכוון או לרצות,

ענייני נשמות

שלא אוכל לעולם למצות

עד שלא אביט להן בעיניים

וארגיש

כמה אמיתיות

אותנטיות

בוערות בי כמו אש

ולא העזתי

לזכור

או 

לנחש

עד שניצבת בטוח מולי,

לא חושש,

זוהר בתולי...

תחושה של השעות הראשונות

שלאחר הימים הנוראים,

היער בחוץ,

אף הוא מתאים

פריחה מחודשת

אוירה מקודשת,

צמרת החצבים השרופים

מזדקפת ומתהדרת

בכתר מלכותי משנהב...

זינקת משביל החלב

כמו מטאור מוקף אורות,

אי אפשר שלא לראות

אותך ואותי

והכל אמיתי

עוד מימי בראשית,

מאגיה גברית

ואינטואיציה נשית

שיחד חברו

לקסם מושלם

והלוואי

שלא יגמר לעולם....