כותרות TheMarker >
    ';

    מ-קלקלה ל-כלכלה: עולם גלובלי-אינטגרלי דורש כלכלה חדשה

    מי ומה צריכים להשתנות בשיטה הכלכלית-חברתית, כדי שנתוני המאקרו הטובים של המשק, יורגשו בכל בית בישראל?
    איך יוצרים שיטה כלכלית שתשרת אותנו, במקום שאנו נשרת אותה?
    מדוע ישראל הפכה לאחת המדינות היקרות בעולם?ואיך הגענו לצמרת העולמית בפערים החברתיים והכלכליים?

    מהפכות לא יעזרו. להיפך - הן מסוכנות.
    גם המחאה החברתית לא תושיע אותנו.
    ערבות הדדית בינינו וסולידריות חברתית הן צו השעה
    ותתפלאו - הן גם משתלמות מבחינה כלכלית.

    0

    תפוח בדבש - איך הגענו ל-240% פער תיווך?

    0 תגובות   יום חמישי, 27/9/12, 19:12

    המלחמה ביוקר המחייה, נידונה לכישלון, אלא אם כן נפנים שאנו נלחמים בעצמנו.

    מן העיתונות: גוזרים עליכם קופון // הרשתות מוכרות תפוחים ב-9 שקלים - פער תיווך של 240%
    פערי התיווך שרשתות השיווק גובות על פירות מגיעים לכ-250% ■ נשיא התאחדות האיכרים: "החקלאים נפגעים גם מהתמורה שהם מקבלים מהמשווקים וגם מירידת כושר הקנייה של הציבור וירידה בביקושים"

    תגובתי:

    הילדים שלי, מחכים כל השנה לקיץ, לחגיגת הפירות בבית: לענבים, למנגו, למילונים, לאפרסקים, לנקטרינות, לדובדבנים ולפינוקים המתוקים של פירות העונה. 

    השנה – הם הבחינו שמישהו, או משהו, קילקל להם את החגיגה.

    חלק מהפרות לא קנינו בכלל, מחלק קנינו רק "דוגמיות" וגם מהפרות שקנינו ואכלנו, לא נהנינו כבכל שנה, פשוט כי המחירים השערורייתיים שלהם קילקלו לנו את המצב רוח.

    למרות שהשתדלתי שלא, הילדים הרגישו איך אני מחמיץ פנים, כל פעם שהם הוציאו אפרסק או מנגו מהמקרר, נתנו כמה ביסים וזרקו את השאר לפח.


    תיארתי לעצמי איך מרגישים הורים וילדים במשפחות פחות מבוססות מבחינה כלכלית, אלו שהתקשו גם לחגוג את סעודות החגים כבכל שנה, או לארח, פשוט כי הכל כל כך יקר.

    לא לחינם נשברו השנה שיאים בחלוקת מזון לנזקקים.


    לא רק העניים סובלים. על פי נתוני הביטוח הלאומי, כ- 23% ממשקי הבית בישראל סובלים מחוסר ביטחון תזונתי.

    מאחורי המונח הסטרילי הזה, מסתתרות עיניים מודאגות של הורים, שאינם בטוחים שיוכלו לספק לילדיהם תזונה ומזון בסיסיים בסוף השבוע הזה, או הבא.


    איך כל זה קורה, דווקא בשנה בה ייבול מרבית הפרות והירקות היה גבוה ומוצלח?


    החוק הבסיסי בכלכלה מתאר יחס הפוך בין כמות למחיר: כשההיצע של התוצרת החקלאית עולה, כפי שקרה השנה עם התפוחים, הדובדבנים, הרימונים ובמקרים רבים נוספים, ובהנחה שהביקוש נותר פחות או יותר קבוע,  המחיר שלהם לצרכן אמור לרדת.


    החקלאים אשמים, נכון?

    הם הרי נוהגים להשמיד חלק מתוצרתם, כדי לווסת את הכמות וליצור מחסור מלאכותי ובכך להעלות את המחיר ולהגדיל את רווחיהם.
    אפשר לכעוס עליהם, אבל אפשר גם להבין אותם. גם ככה הם חיים עם הגב אל הקיר.


    אבל השנה התבשרנו שבחלק מהמקרים, החקלאים מכרו לרשתות השיווק והמזון את תוצרתם במחיר מופחת של עד 40%, אבל – הפלא ופלא המחיר לצרכן לא רק שלא ירד, אלא אף התייקר.


    אז כנראה שרשתות השיווק אשמות, כי פער התיווך שהן גובות, הולך ועולה ומגיע לרמות מטורפות.
    להלן נתונים עדכניים מסקר של התאחדות האיכרים, על הפער, ב-%, בין המחיר לק"ג שמקבל החקלאי, לבין המחיר לצרכן ברשתות השיווק:
    קיוי 240%,

    אפרסמון 210%,

    תפוחים סמית' וגאלה 245%,

    לימון 165%,

    אפרסק 230%

    וכשעוד היו דובדבנים הם נמכרו לנו בפער תיווך שהגיע עד 350% במחיר של עד 20 ₪ לקילו, לעומת פחות מ-5 ₪ לקילו שקיבלו החקלאים.


    אזרחי ישראל קונים 60% מצריכת הפירות והירקות שלהם דרך רשתות השיווק, כך שהמחירים הגבוהים מגיעים לכיס של כל אחד מאיתנו.

     

    ומי שקונה אצל הירקן השכונתי מרוויח? אין כאן מרוויחים. לרוב, הירקן השכונתי קונה את מרכולתו במחירים גבוהים יותר בהשוואה למחירי הקנייה של הרשתות הגדולות וגם הוא הרי רוצה להרוויח וכמה שיותר.

     

    אז הפיתרון הוא לקנות ברשתות הזולות, נכון? רמי לוי, כמעט חינם ועוד כמה שחקנים הנחשבים זולים יותר ממגה, שופרסל ושאר הרשתות הגדולות. שם האפרסקים והתפוחים עולים פחות, זה כדאי, על בטוח. 

     

    אם אתם חושבים שרשת שיווק הגובה מכם פער תיווך של 150% בלבד, במקום פער של 230% היא רשת "חברתית", אז שיבושם לכם. על זה אומרים – כל קוץ במדבר פרח.

     
    בעולם מעוות כזה, בו כולם מנסים להרוויח מקסימום לעצמם, על חשבון כל האחרים, לא פלא שרמי לוי, שיחד עם בני משפחתו הרוויח במשכורות, דמי ניהול ודיבידנדים, כ- 40 מיליון ₪ בשנת 2011, נחשב לרובין הוד מודרני.


    וגם את תתארגנו כצרכנים, תחרימו, תפגינו ותפתחו אפליקציות להשוואת מחירים, האם יש סיכוי שתנצחו במלחמה האבודה הזו נגד יוקר המחייה?

     

    המקרה של הקוטג' הוא דוגמה טובה. לכאורה – ניצחנו בקרב אחד קטן, אבל – הפסדנו במלחמה כולה ובגדול. מוצרי החלב היו ונותרו יקרים מאוד, בכל קנה מידה.


    אז אולי כדאי להגביר את התחרות בענף המזון?

     הנה תראו כמה טוב זה עבד בשוק הסלולר. רגע, אבל כבר היום רשתות השיווק מתחרות ביניהן על ליבנו וכיסנו, תחרות אמיתית, עזה, ייצרית, אבל איכשהו זה לא מפריע להן, להמשיך ולגבות מאיתנו מחירים גבוהים מאוד ולהשתמש בכל טריק שיווקי אפשרי כדי לעודד אותנו לצרוך הרבה יותר מאשר שנחוץ לנו באמת.


    אז בואו נפשט את מבנה השוק, נצמצם משמעותית את מספר הידיים שעוברים האפרסק, התפוח והבטטה, מהחקלאי ועד למקרר שלנו.

    זה בטוח יוזיל את המחירים, נכון?

     
    התשובה אומנם חיובית, אבל אנחנו נרגיש את ההקלה ביוקר המחייה רק "בקטנה".  מדוע?

     
    כי כשהחקלאי, או הלולן, או הכוורן, או בית הבד, פותחים חנויות מפעל, או ערוץ שיווק ישיר לצרכנים, הם מנסים, בצדק רב, לפצות את עצמם על הגזל והתסכול מכך שהם מוכרים לרשתות השיווק תפוח ב-3 ₪ לקילו בעוד מחירו לצרכן 9 ₪ ויותר.

     

    לכן, בערוץ הישיר, המחיר באמת יהיה זול יותר, בהשוואה למה שנשלם אנחנו במרכולים, אבל הוא עדיין ישקף שעור רווח גבוה מאוד, נניח של 100% במקום של 230%. צנוע, נכון?


    איזו קופה עושים עלינו רשתות השיווק, אתם בטח חושבים לעצמכם. אבל מבט חטוף אל הדוחות, מעיד כי הן מרוויחות 3%-5% בלבד על מחזור המכירות האדיר שלהן.

     

    רגע אחד, מה קרה לפערי התיווך של 200%-350% ?

    לאן כל הרווחים שהרשתות עושות על חשבוננו נעלמים?  

    אולי על אותה תחרות עזה ועל פרסום ועל אשראי בנקאי יקר מאוד ועל מחירי חשמל, מים וארנונה יקרים?


    הופה....רגע, אני מתחיל להבין משהו.

     

    בעצם גם רשתות השיווק, ממש כמו כל צרכן אחר, קטן ומסכן ככל שיהיה, קונות ביוקר מוצרים ושירותים, מהבנקים, מחברות התקשורת, מהעיריות, מחברת החשמל ועוד כהנה וכהנה.

     

    מי שמוכר להן, רוצה לעשות עליהן קופה, כי הוא בעצמו, צרכן ויוקר המחייה פוגע גם בו...  והתמונה מתחילה להתבהר.

     

    בחנות א', הבעלים שמפקיע מחירים הוא "האיש הרע" שאנחנו אוהבים לשנוא.

     

    אבל האם הוא המנצח?


    כשהוא יוצא מהחנות שלו, והולך 50 מטר ימינה או שמאלה ונכנס למוסך, או לבנק או לחנות של אחד הלקוחות שלו, הוא עצמו הופך ממנצח למפסיד.

     

    שם הוא דפק אותנו? הנה עכשיו מישהו אחר, אולי אפילו אנחנו, דופקים אותו.

     
    מגיע לו, נכון? 

     

    תחשבו טוב על התשובה, הרי הוא בדרכו חזרה לחנות שלו.

    איך הוא יתנהג אלינו?


    אין כאן מנצחים, כולנו, יחד מפסידים ובגדול.


    אז אם התחרות עוזרת רק פה ושם, אבל לא פותרת את הבעייה,

    אולי ננסה אסטרטגיה הפוכה ונכניס את מחירי הפירות והירקות לפיקוח ממשלתי,

    כמו שעשו למשל עם הלחם, הביצים ומוצרי יסוד נוספים?

    שהממשלה תתערב ותשים סוף לחגיגת המחירים על חשבוננו.

     
    קודם כל, זה לא יקרה, כי זה לא מתאים לאידיאולוגיה הכלכלית של הממשלה.

    היא מאמינה בכוחות השוק החופשי ובתחרות כתרופת פלא.

    ואם אלה הפכו, בגלל אותו נטייה טבעית של כל אחד מאיתנו, למקסם את רווחיו, לשיטה כלכלית דרוויניסטית, ממש משחק סכום אפס, שיוצרת מערכת הדדית ומורכבת של תמחור ייתר, עידוד צריכה מוגזמת ופערי תיווך מטורפים – לא נורא. כוחות השוק החופשי אמרו את דברם.

     
    שנית – כתבי האישום  החמורים שהוגשו נגד מנהליהם והבעלים של 7 מאפיות גדולות ומפורסמות, בגין קרטל לחם, מעידים כי גם פיקוח ממשלתי הדוק על מחירי מוצרי היסוד, לא יעמוד בפרץ, בפני תאוות הבצע והרדיפה אחרי רווחים כמעט בכל מחיר.


    בנסיבות כאלה – הכללת מחירי התוצרת החקלאית בסל המוצרים שבפיקוח ממשלתי תעזור?
    אשרי המאמין. אולי "בקטנה", לא יותר מזה.

    לבטח יימצאו הטריקים השיווקיים לעקוף את המגבלות. כמו במקרה של הלחם, במקביל ללחם האחיד שנותר בפיקוח, התפתחה תעשייה אדירה של לחמים משודרגים, הנתמכים שיווקית ותדמיתית, כדי שנעדיף אותם ולא את המוצר האחיד שבפיקוח.

    המחירים של כל הלחמים האחרים, שאינם בפיקוח, יקרים בסדרי גודל, כמובן.


    יותר פשוט להאשים את רשתות השיווק, את המתווכים, אולי אפילו את הממשלה, כי כולנו מרגישים קורבנות של שיטה כלכלית שהפכה ליקרה ומתישה ומחייבת אותנו לעבוד קשה הרבה יותר ולהקריב קורבנות אישיים ומשפחתיים, רק כדי לגמור את החודש.


    אבל אנחנו לא רק קורבנות של אותה שיטה, אנחנו גם המרכיבים החיוניים שלה, חלק ממנה. בלעדינו – אין לה זכות קיום.

     

    אנחנו גם הבעלים של חלק מהעסקים שמפקיעים מחירים, אנחנו גם נותני שירותים ובעלי מקצוע שגובים מחירים גבוהים, או אפילו עובדים בשחור, פשוט כי אין לנו ברירה.

     

    חלקנו גם עובדים בדרגים ניהוליים בבנקים, בחברת החשמל, במשרדי הפירסום, ברשתות השיווק, או בחברות הביטוח וקרנות הפנסייה.

     
    אז את מי יש לנו להאשים? לא נעים להודות, אבל המסקנה המתבקשת היא שאת עצמנו.

    ליוקר המחייה יש פתרונות מתחום הרגולצייה, מתחום המיסוי,

    אפשר וצריך להגביר את התחרותיות במשק,

    צריך לשקול הכנסה של יותר מוצרים ושירותים בסיסיים לפיקוח מחירים ממשלתי,

    יש בהחלט מקום גם להתאגדות של צרכנים,

    לצימצום מספר הידיים בשרשרת הייצור והשיווק מהיצרן לצרכן,

    למעבר שלנו לצריכה נבונה ומאוזנת ולטיפים שמקבלים בקורסים לכלכלת בית.


    כל הפתרונות האלו ורבים אחרים, יסייעו לנו מאוד לשרוד במערכת  כלכלית וחברתית שהפכה לעויינת, מאיימת ושמחייבת אותנו ממש להילחם, כדי לגמור את החודש

    ולגדל את ילדנו לעתיד, כך אנחנו מקווים, טוב יותר.

     

    אנחנו גם מקנים לילדנו חינוך שמטרתו להכשיר אותם להסתדר בשיטה העויינת הזו, אולי אפילו להשתלב בה כמנצחים.


    אבל, חבריי לנשק, מלחמה איננה פיקניק. בטח לא למפסידים ואפילו לא לאלו הנתפסים כמנצחים.

     

    המלחמה ביוקר המחייה, נידונה לכישלון, אלא אם כן נפנים שאנו נלחמים בעצמנו.

     
    מה יקרה, יום אחד, אם כולנו נחליט שאנחנו מוכנים להסתפק ברווח נמוך ב-50% ?

     
    מה יקרה אם עסקים, מכל הסוגים והגדלים, יעברו לתמחור הוגן הרבה יותר של מוצרים ושירותים? תמחור שיש בו בכדי לכסות את כל ההוצאות, עלויות הייצור, ההון החוזר, שכר העבודה וגם את ההשקעה בתשתיות הייצור, במו"פ ובמחשבים? תמחור כזה, מטרתו לאפשר להם להתקיים, לייצר, למכור ולהתחרות. לא פחות, אבל גם לא יותר.


    השתגעת? איך הם ישרדו, גם כיום מרבית העסקים בקשיים, או לפחות חווים שחיקה בשולי הרווח שלהם? איך הם יסתדרו אם יגבו 50% פחות מהלקוחות?

    כתבתי על זה כאן: "כשכל העסקים יהפכו למלכ"רים "

     
    הם יסתדרו, אם יהיה מדובר בשינוי כולל, בכל המערכת , שיכלול גם הוזלה של תשומות הייצור, של כל השירותים והמוצרים שהעסקים צורכים כדי לייצר, להוביל, לארוז ולפרסם את מרכולתם.


    כי אין היום עסק, ממש כמו מדינה או אזרח פשוט מן השורה, שהוא עצמאי לגמרי.
    כולנו קשורים זה לזה והווים חלקים חיונייים במערכת כלכלית וחברתית, שבין כל חלקיה מתקיימת תלות הדדית הולכת וגדלה.
    -הטייקונים תלויים בנו, כמו שאנחנו תלויים בהם,
    -הבנקים תלויים במשקי הבית ובמגזר העסקי ולהיפך,
    -החקלאים תלויים ברשתות השיווק ולהיפך,
    -המפרסמים תלויים בעסקים ולהיפך,
    -המעבידים תלויים בעובדים ולהיפך.


    אם כולנו תלויים כך אחד בשני, אם כולנו בסירה אחת, ממש כך,

    איך ייתכן שאנו עסוקים כל היום במלחמת כל בכל, חלקים משיטה כלכלית עוינת, רוויה בקונפליקטים, ניגודי אינטרסים, מניפולציות חוקיות למהדרין וכן, לא נעים להודות, לעיתים גם בזדון והנאה לנצח, לרמוס ולהשפיל את האחר?

    נתקלתי בציטוט יפה מן המקורות, בדיוק בנושא הזה:
    "בדמיון לשנים שהיו באים בספינה,והתחיל אחד קודר תחתיו ולעשות נקב בספינה, אמר לו חבירו למה אתה קודר? אמר לו מאי איכפת לך, הלא תחתי אני קודר ולא תחתיך, אמר לו, שוטה! הרי שנינו נאבדים יחד בספינה"

     

    התלות ההדדית הזו בינינו מצד אחד והמחיר הכלכלי והנפשי האדיר שהשיטה הנוכחית גובה מכולנו מצד שני, מחייבים אותנו להשתנות ולהתחיל ולצמצם את הפער הבלתי נתפס בין היחסים הנוכחיים והשבורים בינינו לבין אלו המתבקשים משותפות הגורל בינינו.


    אם ברצוננו להפסיק את המצוקה, את ההתנהלות המייאשת מקרב לקרב, פעם על הסלולר, פעם אחרת על העגבניות, או שמן הזית, או מחיר הטלוויזיה בכבלים, מחיר העמלות הבנקאיות או דמי הניהול הפנסיוניים וכדומה – מה עלינו לעשות?


    אם נחליף את האטימות באיכפתיות,


    את האדישות בדאגה,


    את האינדיוידואליזם הקיצוני בהתחשבות ובנכונות לויתורים הדדיים, ממש כמו בקרב בני משפחה אחת,


    את פיצול והפירוד בחיבור ואיחוד,


    את החיים בהתאם לכלל "אם אין אני לי מי לי" בחיים חדשים על בסיס ערבות הדדית בינינו,


    ישתנו ללא היכר גם החיים שלנו כאן, יחד.


    אם נחליף את השיטה הדרוויניסטית הנוכחית, שכשלה, בשיטה המבוססת על ערבות הדדית בינינו, נגלה שערבות הדדית בינינו איננה רק צו השעה, היא גם משתלמת לכולנו.


    היא תפחית את יוקר המחייה,

    תחסל את הכלכלה השחורה,

    תצמצם דרמטית את הפערים החברתיים והכלכליים,

    תרתום את קשרי הון-שלטון לטובת הכלל,

    תחשוף עודפים אדירים בתקציב המדינה,

    תשפר את התפוקה במגזר הציבורי,

    תחשוף יתרונות סינרגטיים רבים בכלכלה ובמשק,

    תאפשר תחרות "בריאה" במקום משחק סכום אפס 24/7 שכולנו מפסידים ממנו

    והכי חשוב – היא תחזיר את התקווה לחיינו.


    לכן, כל הפתרונות המוצעים למלחמה ביוקר המחייה הם בהחלט לגיטימיים, אך מוגבלים מאוד.

     

    גם שינוי צורת ההתאגדות, מעסקים רגילים למלכ"רים, וחיזוק של מעמדם המלכ"רים, במיוחד בצמתים קריטיים, הוא בהחלט התחלה טובה.


    אבל, כדי שהמודל החדש יעבוד, הוא חייב להיות חלק ממהלך חינוכי רחב, שיוביל לשינוי ערכי ותרבותי, מקיום אינדיבידואלי-אגואיסטי לקיום מתוך חיבור וערבות הדדית בינינו.

    בלי זה - פשוט נחליף פרה בחמור.

     

     פוסטים נוספים בנושא יוקר המחייה:

    איך מוזילים את מחירי המזון שבפיקוח?

     

    קרטל הלחם - בערבות הדדית זה לא יקרה

     

    יוקר המחייה, המדריך לטרמפיסט - מחירים מעלים כשאפשר

     

    מהתאגדות צרכנית לתחושה שכולנו משפחה אחת

     

    פער תיווך של 315% במחירי הדובדבנים ואין מרוויחים? מה קורה כאן?

     

    הוזלת יוקר המחייה בעשרות אחוזים, Yes we can

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      ישראלזיו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין