מה שיפה בקשר שלנו זה שהוא מרשה לי לתקן, כשאני טועה בכל מיני דברים. למשל אם עשיתי משהו שהוא לא אוהב, או אמרתי משהו שמכעיס אותו. בהתחלה הוא מסביר לי, כשאני ככה עומדת מולו, קטנה נבוכה וסמוקה, ולא מרימה את המבט מבושה. מעבירה משקל מרגל לרגל ומשתדלת לענות לשאלות שלו אותן הוא שואל בדייקנות קפדנית.

אחר כך הוא מספר לי שהוא מאוכזב ממני, ושהתנהגות כזו הוא לא יקבל. בשלב הזה אני בדר"כ דומעת ומבקשת ממנו לתקן. לשלם על זה שאני מקלקלת רק כי לא חשבתי מספיק, או לא הבנתי מספיק. הוא תמיד מוצא את הדרך הנכונה להסביר לי את זה עמוק לתוך המוח, הבשר והעצמות. כשאני נשברת והדמעות שוטפות את החרטה מתוכי החוצה, הלב שלי מתמלא אליו באהבה עמוקה אפילו יותר.

אני אוהבת שהוא משקיע בי זמן ותשומת לב בשביל להפוך אותי ליצור שהוא רוצה. אני מרגישה מטופלת ונחוצה לו ככה, וזה מרגיע אותי גם כשאני כולי דומעת ומנוזלת מבכי, מסריחה משתן ומרוחה ביריקות שלו. אחר כך הוא מסביר לי שהוא מעניש אותי כי הוא אוהב אותי, שאני חשובה לו, וחושך שבטו שונא בנו. אני לא יודעת למה זה מגרה אותו לראות אותי ככה, אבל הוא לפעמים עומד מעלי, מתבונן במראה הדוחה שלי: מרוחה, מזיעה ומסריחה, ואז מאונן לאט ומתיז את הזרע שלו על הרצפה, מתבונן בחיוך בדרך שאני מלקקת כל טיפת זרע שפגעה ברצפה, ממש כמו שהוא אוהב.