שנים רבות עבדתי עם קבלני עפר ותשתיות, בהפסקות אוכל ישבנו ודיברנו. על החיים, עבודה, משפחה ועל המצב במדינה. רוב העובדים היו ערבים מכפר ליד ירושלים, בעצם כולם היו משפחה אחת יאללה, תתחיל לחפור, את רוב חייהם העבירו בהזזת הרים ומילוי עמקים. יום אחד בהפסקה שאלתי אותם, כל החיים שלכם אתם חופרים באדמה. מעולם לא מצאתם אוצר קטן, היכן הצדק, לפתע כולם צחקו. אלון תשב, אנחנו יש לנו דוד, הוא כבר לא עובד, יצא לפנסיה הזקן, יושב בבית ובוכה על גורלו. כל בוקר לפני שהיה עולה לטרקטור, הוא היה פורס את שטיח התפילה ומתפלל " אלוהים ארבעים שנה, אני חופר וחופר, אולי תעשה איתי חסד ואמצא אוצר קטן." הוא היה נודניק לא קטן, אפילו לאלוהים כבר נמאס. יום אחד בעל הבית שלח אותו לפרק גדר אבנים בשכונה בירושלים, הדוד עבד במרץ. לפתע ראה כד מבצבץ מבעד לאבנים, פתח אותו וראה שהוא מלא מטבעות זהב. לא ידע את נפשו מרוב שמחה, רקד ברחוב וצעק לשמים, תודה אלוהים על האוצר. החמור במקום לשתוק ולקחת את האוצר לבית, צעק וכל העולם שמע. השכנים קראו למשטרה, המשטרה קראה לרשות העתיקות שהחרימה את האוצר. הזקן נשאר רק עם התפילות והחלומות. היום הוא יושב בבית, שותה תה ומתפלל לאלוהים, אלוהים לא רוצה אוצר, רק בריאות. לעולם אל תבקש מאלוהים אוצר, בקש בריאות, אושר, אהבה, הזהב הוא אוצר טיפשים.
|