הוא דווקא אוהב את הבלוג הזה. גם התגובות שלכם אלי משעשעות אותו, כולל אלה שמתנהגים אלי בזלזול בתיבת ההודעות, קוראים לי בשמות כמו כלבה וזנזונת, וחושבים שאני אדם שקל לפתות או להפעיל. זה כל כך רחוק מהמציאות. בכל זאת הוא נהנה שאני סופגת גם תגובות כאלה, כי זה שם אותי במקום נמוך כאן, וזה לא קל לי.
אתמול הוא הורה לי להתחיל לאשר חברויות כי "זה חשוב". לא הבנתי למה זה חשוב, אבל אישרתי חלק מההצעות שקיבלתי ואפילו שלחתי אחת בעצמי. הבוקר כבדרך אגב הוא עבר שוב על הבלוג ורשימת החברים, ושאל אותי אם אני מתרגשת מהעובדה שאחד או אחת מאלה שיהיו ברשימת החברים יכירו אותי יותר מקרוב.
בלעתי את הרוק כשהוא אמר את זה, כי היה כבר נדמה לי שאני מבינה, אבל אמרתי שאני לא מבינה. הוא חייך כשהוא אמר שזה יצחיק אותו לראות ונילי או ונילית משתמשים בי מולו. שזו בעצם אחת הסיבות העיקריות לבלוג, אבל יש עוד סיבות.
הוא ראה את ההתנגדות במבט שלי. אנשים שלא מבינים יכולים להיות מאוד אכזריים. מצד שני גם אנשים שמבינים יכולים להיות כאלה. בכל מקרה שימוש ע"י מישהו אחר וזר זה תמיד מפחיד, לא? הוא לא אהב את המבט המתנגד הזה אז הוא ביקש ממני לרדת לברכיים וחטפתי קצת סטירות עד שהלחי שלי צרבה. בסוף הוא היה נדיב אלי וביקש שאני אכתוב סצנריו כזה של מישהו מכאן שמקבל את הזכות להשתמש בי. אני אצטרך לפרסם את זה בבלוג כאן.
לא תמיד זה קל להיות שפחה. |