0
זה אולי מצחיק. אולי לא ממש. אני אוהבת עכבישים. אז כן. כשמגיע לפה הביתה עכביש. יש לו חיים די טובים. למרות שזה לא תמיד היה ככה. פעם אפילו קצת פחדתי מהם. מהעכבישים.
כשהייתי קטנה, הלכתי עם סבתא שלי לראות את פנטזיה. אחד הסרטים של וולט-דיסני שאני אוהב לעד. שם לא היה עכביש אחד לרפואה, היו המון חיות אחרות. נפלאות. מרקדות. כמו בסרטים מצוירים מעולים.
אחרי הסרט, שהיה בקולנוע גת חזרנו אל הבית של סבתא שלי ואני נרדמתי על הספה. זו שהיה לה ריפוד שהיה דוקר לי לפעמים. חלמתי חלום. כמו שאני חולמת המון בלי קשר למצב-רוח שלי ו//או לכמה אני טרודה, או בכלל לדברים אחרים. בחלום היה עכביש והוא לא היה נחמד. הוא לא היה נחמד בכלל. הוא אפילו העיר אותי או שזה בכלל היה הריפוד הוא של הספה, שהיה דוקר לי לפעמים.
והיום, כבר די הרבה שנים שאני ממש מחבבת עכבישים. דבר די דומה קרה לי עם לטאות מכל הסוגים. בכתה י"א כשהייתי צריכה להיבחן בהגדרה על זוחלים. הן כל-כך הגעילו אותי שניסיתי להתרחק מהשולחן במעבדה וזו שלי נפלה על הרצפה ואני בעקבותיה ברחתי החוצה. וכן. ברור שלא היה לי מושג ירוק איך להתחיל להתעסק אתה. זוחלים מתים וחיות נטולות חיים מכל סוג, לא עשו לי את זה מעולם. בכלל. בתיכון, העדפתי ללכת בימים של שמש לים. בימים אחרים היו לי עיסוקים הרבה יותר חשובים, מאשר לנתח לב של תרנגולת שמתה לה למטרה בלתי-נעלה, אגב. כבר אז חיבבתי מאד צפרדעים. אבל כאלה שקפצו בשלוליות ו//או בגינה...
יש משהו מוזר בדברים שזוכרים. בכמה תמונות של מצבים יכולות להיות מלאות פרטי-פרטים. כמה לפורמלין יש ריח וכמה ארונות ישנים מעץ עדיין חורקים.
∞ |