ספט' 2012 תל עדשים, ישראל שירה'לה שלי חמודה, את עוברת בימים אלו חוויה לא קלה, זו התמודדות מאוד לא פשוטה לראות מקרוב את מחנות הריכוז וההשמדה, אני מנסה לחשוב מה עובר עלייך מול המראות הקשים, מול הסיפורים המזעזעים, איך את לוקחת את זה אלייך, מדמיינת מה היית עושה, איך היית מגיבה בסיטואציה המטורפת הזאת, האם היית מובלת עם כולם לכבשן, האם היית שורדת את הסלקציה, האם היית מנסה לברוח, להתקומם? נראה לי ששום כלי שהחיים נתנו לך לא מכשיר כמו שצריך למצבי הישרדות מול כוחות הרשע האנושיים. מסיפורי השורדים את לומדת שקשה מאוד לחיות עם הזכרונות, את לומדת כמה מעוות עלול להיות המוח האנושי ואיזה דברים איומים עוללו לאנשים אחרים בשר ודם, אנשים כמוני וכמוך. שירה'לה שלי, אני חושבת שהמטרה העיקרית של המסע הזה הוא לזכור, לזכור ולא לשכוח שבתנאים מסויימים זה יכול לקרות שוב. ואתם, דור העתיד, מחוייבים לשמור על העולם , למנוע הישנות של מקרים כאלו, לשמור על האנושיות מפני הרוע האנושי. אחד התפקידים החשובים הוא העברת המסר לדור העתיד שגם הם יבינו שהשמדת מיליוני אנשים היא אפשרית, אבל גם אפשרי למנוע אותה, אם יודעים מפני מה להזהר. הכי הייתי רוצה עכשיו זה להיות לידך. לחבק אותך ולהגן עלייך מפני העולם, שה, שה, ילדתי, אמא לידך, שומרת עליך מכל רע. מבטיחה לך שלנו זה לא יקרה. ברגעים האלו אני חושבת על הסבים והסבתות שלי, שבאו להקים מדינה ליהודים, אחרי מלחמת העולם הראשונה, הם ידעו רדיפות אנטישמיות, הם הבינו שבשום מקום לא יקבלו אותם כשווים והם תמיד יתוייגו כיהודים, כזרים. הם הבינו שהם יוכלו לגדל את ילדיהם בביטחה ובחופשיות רק במדינת היהודים ורק במדינה שמוגדרת כמדינת היהודים יוכלו לתת לפוטנציאל שלהם ושל העם היהודי להתפתח ולפרוח , ללא שיקולים זרים ולא ענייניים. במידה מסויימת יש בכך רעיון גזעני ומתבדל, המפלה מיעוטים החיים בקירבנו, יחד עם זאת מדינת היהודים נולדה מחוסר ברירה, על ידי עם שנרדף במשך מאות שנים בשל יהדותו. הרעיון של מדינת היהודים נולד מתוך מצוקה ומתוך צורך נואש למצוא לעם היהודי הנרדף פתרון. אם כך, למסע הזה תפקיד נוסף, להמחיש בפני הדור שלכם, שעבורו מדינת ישראל מובנת מאליה, כמה חיונית מדינת ישראל לעם היהודי וכמה חשוב לשמור על צביונה היהודי של המדינה, עם כל הבעייתיות והקונפליקטים הקיימים בעצם הגדרתה כמדינת היהודים. ועם זאת, לא לשכוח להיות אנושיים, הגונים והוגנים כלפי מיעוטים וזרים החיים במדינה. לא לפסול אדם אחר בגלל הבדלי דת, צבע, גזע וכדומה, לא לתת לכח להשחית אותנו. חשוב שאנחנו, כיהודים, כעם שעבר את השואה נשאר מוסריים ולכבד כל אדם באשר הוא אדם, באשר הוא אדם.
קיצק'לה שלי, כמה ציונות הרבצתי בך במכתב אחד, שבעצם כל מה שרציתי זה לחבק אותך חזק, להגיד לך שאת ילדה אמיצה וערכית, אני מאוד מעריכה את הדרך שעשית לקראת המסע, למדת, התכוננת, הקשבת, אני מאוד מקווה שכל זה עזר מעט מול המוחשיות של המראות שנחשפו לעינייך בפולין. קחי לך את הזמן לעכל, להבין ולהפנים וגם להכנס לפרופורציות, עיקר וטפל, אז והיום, חיים ומוות....
ילדתי, מצד שני אני רוצה לומר לך, אל תתעצבי אל ליבך, את נערה צעירה, חיי את הרגע, תעשי חיים, מותר גם לצחוק, עוד מעט תחזרי הביתה, לבטחון ולחמימות של הסביבה המוכרת והמחבקת, יש הבטחה לדברים טובים ומעניינים באופק. בקיצור, החיים יפים ומלאים הבטחות. העלי נא חיוך על פנייך היפות אני אוהבת אותך מאוד, מחבקת ומנשקת (ועכשיו אני גם בוכה) אנחנו מחכים לך כאן, בבית, עם חיבוק גדול, עוטף ומנחם. אוהבים אותך, אבא ואמא. |