מריח את האוויר, מרגיש ברוח את הסערה הקרבה מכוון דרום מערב.. הגיע הזמן לצאת לים לקבל את בואה, את משבייה החזקים ואת הגלים. אנשים רגילים מאחלים לים שקט ורוח עדינה שמלטפת את פני המים. לא אני, אוהב את משברי הגלים, את הרוח הפורעת את שערי ונתזי הים המלוחים. מחבר את נפשי הסוערת לזעם הגלים ולהמיית הרוח, מרגיש מלא חיים. מרימים מערך מלא של מפרשים, הרוח מזמזמת במערך החבלים, מנגנת מנגינות. יוצאים אל הים והגלים, המפרשים מתמלאים והסירה נוטה על צידה בפראות. מוציא את גופי מעבר לדופן, תלוי על כבל הטרפז ומאזן את הסירה. הגלים זורמים מתחתי, הדופן מתחת לרוח נושקת לקו המים ומלטפת את הגלים. שיכרון חושים, אני מאבד את עצמי בים הכחול, שוכח את כל הבלי העולם. היכון לסיבוב, סיבוב , מקפץ לדופן השנייה ומטיל את עצמי על כבלי הטרפז ומעבר לדופן. מפקיר את גופי לצידו האחר של אלוהים. בוא אלי העניקי לי את עוצמת החיים, אני מפליג לכחול ומאבד את נפשי בגלים סוערים. אלון |
ת ה י ל ה
בתגובה על ערפילי בוקר בשומרון
עמיתלוין3
בתגובה על על כלבים ואנשים
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זר, לא יבין זאת.
אינני מאנשי הים,
אך מכירה אני מקרוב מאוד
את מה שאתה חווה.