כותרות TheMarker >
    ';

    עין לציון צופיה

    נושאים הקשורים לנעשה בישראל, בתחומי האקטואליה, ההגות, החינוך, הספרות, והמשפט.

    0

    הלאה הבחינות...!!!

    52 תגובות   יום שני, 1/10/12, 11:46

    בימים אלה גועשת הארץ סביב נושא הבחינות, הבחנים, המבחנים.

    הכיתות הנמוכות קבלו פטור מלא וחלקי מחובת הבחינות.

    תוצאות הבחינות החיצוניות יוודעו להורים. אולי ישפיעו על הרישום לבית ספר.

    בחינות הבגרות, החרב המתהפכת מעל ראשי הבוגרים, נידונות בימים אלה, אולי ישונו ויצומצמו.

    הבחינה הפסיכומטרית, אימת הממשיכים בלימודיהם, עוצבה ושונתה.

    הכל דוברים בשבח החינוך בפינלנד, אין שם בחינות!!! גדולה של ממש.

     

     

    הבחינה היא  החווייה היומיומית של כל ילד!, רק שלא ייחסו לה את השם המפחיד הזה. כאשר ילד חוזר מהגן הבייתה ונשאל על ידי אמו : "מה עשית בגן הילדים היום"? זו בחינה. התשובה מחייבת סקירת החוויות של הילד בגן והעברתן לאמו. הוא גם יספר אותן על פי דרגת החשיבות עבורו. גם הזיכרון משתף כאן פעולה. לפעמים יקבל הילד ציון על הבחינה הזאת.

    הבחינה, מהגיל הרך ואילך היא מכשיר חינוכי. הילד חייב להיזכר בפרטים המתבקשים ממנו, לסדר אותם לפי סדר הגיוני, מהחשוב אל הטריוויאלי. הוא צריך לשקול את חשיבות התשובה לשאלה שנשאלה ולהביע את דעתו, להעיר הערות אם צריך.

     

    בגלל החשיבות שנותנים ההורים והמורים לציונים, אין הם מסוגלים לעמוד על חשיבות הבחינה במערך הלימודים.

    אולי היה ראוי בבית הספר היסודי להחליף את שיטת ההערכה של הבחינות. במקום ציונים במספרים או במלים לרשום הערות, לתקן שגיאות, להרחיב טיעונים. ציונים יינתנו בבית הספר התיכון בהדרגה.

     

    הבוחן, שהוא הבחינה ללא הודעה מראש, היא דרך לימודית ראוייה. גם אותו אין להעריך בציון מספרי. התלמיד והמורה עומדים על השגי התלמיד, על הבנת החומר המצומצם שנלמד. חשוב לבדוק מה קלטה הכתה כולה משעורים בודדים. הבוחן הוא מכשיר ראוי למורה ולתלמיד.

     

    שינוי היחס כלפי המבחנים והבחנים יחזיר אותם לכתה כמכשירים יעילים ולא מפחידים. אימת המכשירים האלה תעבור מן העולם , בבית הספר היסודי.

     

    מקומן וצורתן של הבחינות בבתי הספר העל-יסודיים ובאוניברסיטאות הן פרשה אחרת ולא יידונו כאן.

    דרג את התוכן:

      תגובות (52)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      דוקטורלאה הנושא הזה נוגע לכולנו, כולנו היינו תלמידים חלקינו עדיין, ילדינו בבתי הספר משתפים מחוויותיהם והקשיים, תחושות החרדה הנלוות המתח והלחץ בהם הם שרויים, חבל, עצוב. אני מאמינה ותומכת בגישה רב תחומית בה מאפשרים לתלמידים להביע ידיעותיהם, יכולתם, כישרונם בדרכים מגוונות, אני מאמינה בלמידה חוויתית רגועה באווירה טובה בתנאים מכובדים, בסבלנות ביחס אישי תמיכה וסיוע הדדי, אני מאמינה במערכת חינוך שבודקת עצמה משתדרגת, מתייעלת, משתבחת, אני יודעת שזה אפשרי להמשיך להשקיע את הטוב ביותר בילדים שהם עתיד המדינה, אני יודעת שיש אנשי מקצוע אנשי חינוך נפלאים (חברים ועמיתיי לעבודה ורבים נוספים) העוסקים במלאכה החשובה הזו יישר כח
        23/3/13 17:29:

      צטט: כותבת אותי 2013-03-11 21:51:37

      הבחינה היא לא הטעות אלא הגישה הלימודית. הנחת היסוד צריכה להיות שהילד סקרן ולומד מה שהוא רוצה לדעת כלומר מה שהוא אוהב,הילד ילמד מה שהוא טוב בו וקל לו להצליח בו,הילד ילמד מה שהוא צריך (למשל ללמוד לקרוא אם הוא רוצה לדעת מה כתוב בספר המפתה) כשלומדים מהסיבות הנכונות זוכרים ואין צורך לבדוק. שיטת הבחינות מלמדת את הילד ללמוד להצליח בבחינה ולא ללמוד כדי לדעת ,וברור שהוא ישכח את החומר מיד אחרי הבחינה. דעתי היא שהלמידה הנכונה לא מצריכה בחינה

      מצטרפת לתגובה הנבונה של חברתי הוירטואלית. בבי"הס הקיבוצי היסודי (שלנו) עדיין, קיימת הערכה ולא הציון  במספרים. בתיכון יש גם מספרים (משוכללים מ3 פרמטרים) וגם הערכה.

        11/3/13 21:51:
      הבחינה היא לא הטעות אלא הגישה הלימודית. הנחת היסוד צריכה להיות שהילד סקרן ולומד מה שהוא רוצה לדעת כלומר מה שהוא אוהב,הילד ילמד מה שהוא טוב בו וקל לו להצליח בו,הילד ילמד מה שהוא צריך (למשל ללמוד לקרוא אם הוא רוצה לדעת מה כתוב בספר המפתה) כשלומדים מהסיבות הנכונות זוכרים ואין צורך לבדוק. שיטת הבחינות מלמדת את הילד ללמוד להצליח בבחינה ולא ללמוד כדי לדעת ,וברור שהוא ישכח את החומר מיד אחרי הבחינה. דעתי היא שהלמידה הנכונה לא מצריכה בחינה
        4/11/12 08:21:
      דעתי בנושא הידוע הזה, שצריכה להיות איזו שהיא דרך כדי לקבוע את רמת התלמיד, כי אם יתנו הערכות ולא ציונים מוגדרים, התלמיד יעבור מכיתה לכיתה מבלי לדעת שהוא לא יודע, הוא ידע רק אם המורה אוהב/ת אותו או לא.......שזה לא תמיד חופף עם הרמה האמיתית....
        30/10/12 20:49:
      טענה בולטת שנשמעת כנגד מתן ציונים היא שהוא איננו שוויוני כלל והוא מקפח אנשים ממעמד חברתי מסויים ורקע מסוים, וקיים יתרון מסוים עבור נבחנים אשר באים מרקע דומה לזה של יוצרי המבחן. גם טענה זו נהנית מתימוכין בקרב יוזמי הבחינה - סטטיסטיקה שנבחנה והוצגה ע"י המרכז הארצי לבחינות והערכה הצביעה על כך שמועמד שהינו בן להורים משכילים יותר ובעל העדפה למדע (למשל מעדיף ללמוד פיסיקה על חינוך) יקבל ציון גבוה יותר. הסטטיסטיקה אף העלתה נתון מעניין, לפיו ציון ממוצע של בנים גבוה יותר מבחינה משמעותית מציון של הבנות. כמו כן, ישנו מחקר (של ד"ר יוסי דן) המאשש טענה זו בקובעו כי לילד שספג חינוך אשכנזי מערבי ושמע מוסיקה קלאסית ולא מוסיקה מזרחית יש סיכויים גדולים יותר להצליח במבחן (תגובה שלא לרוחי). לעומת זאת, נבחנים שספגו חינוך אחר ובאים מרקע שונה מגיעים עם חסרים בידע בסיסי ובדרך כלל מגיעים להישגים נמוכים מאד בבחינה. מנגד, יש הטוענים שמחקר זה לא מעיד על בעייתיות כלשהי בבחינה ולא מעיד כלל שהיא איננה כלי מיון שוויוני וראוי, אלא המחקר מייצג מציאות עגומה אך מוכחת בה הילדים שגדלו על חינוך אשכנזי מגיעים לבחינה עם רקע רחב ועשיר יותר וכך מתאפשרת הצלחתם בבחינות.
        30/10/12 15:33:
      מסכים. כמי שמתנדב בהוראת חשבון בבה"ס, ה"בוחן" הינו כלי רצוי וטוב. אם לפחות אינו מדרבן את התלמיד הרי לפחות הוא מחייב אותו לחזור ולשנן ולהתכונן אליו. אצלנו נהוג לקיימו כדי לבחון רמת הקליטה, ההקשבה והידע תוך כדי לימוד הנושא. לא נושא ציון - אך מעיר ומעריך.
        28/10/12 15:05:
      לאה היקרה את צודקת!!! חינוך אם הוא מלחיץ אותנו או, עושה לנו לחצים איומים. הוא חינוך אגרסיבי. לא פלא שמדינתנו הטרוריסטית יש חינוך לוקה. וזו שיחה שקיימת כל יום, יודעים על הבעיה ולא עושים שנים כלום. שנים...
        27/10/12 10:38:
      דומני שנושא זה נטחן ונלעס לא פעם, וזה מוכיח שיש לזה סיבה ומסובב. ה"בוחן" הוא רעיון לא רע אם כי גם זה מלחיץ לא מעט, ובשל כך עלול שלא לתת אומדן מדוייק לידיעותיו של התלמיד. הייתי מציעה בדיקה עצמית של ידע, תלמיד תלמיד בביתו. אלא שהעושים במלאכה יגחכו לרעיון.
        26/10/12 18:25:

      צטט: ברוךהלוי-סגל 2012-10-02 08:13:21

      דוקטור לאה היקרה,

      אני נושא עימי את צער השתיקה,
      את נוף האלם ששרפנו אז מפחד

      החרב המתהפכת של הבחינות.

        הרי אני בראשית העשור התשיעי

      של חיי ועדיין לא השתחררתי מן

      הטראומה הארורה ההיא שהותירה

      בנפשי משקעים כבדים מנשוא.

       הלאה הבחינות!!!

        חג אסיף שמח,

          ב ר ו ך

      מצטרפת לתגובה זו מילה במילה....

        26/10/12 09:39:
      למלאך מקומי --------- זה קורה לי לפחות פעם בשבוע. מרגישה בדיוק כמוך. מבקשת סליחה בשם בית הקפה שהמלצרים ליכלכו עוד פעם!
        26/10/12 00:37:

      אני מתוסכל לאה!!

      כתבתי קרוב ל30 שורות

      והכל נפל כשעשיתי שלח......

      ממש דמעות בעיניים

      אנסה לשחזר אם אצליח

      לזכור פחות או יותר...

      אוףףף איך אני כועס..

      סליחה יקירתי

        25/10/12 23:04:
      אני חושבת שבעידן ההישגי של היום, הבחינות והציונים שבצדן קיבלו משמעות הרבה יותר גדולה מאשר בעבר. היום כולם משווים, מודדים וגם....חוטפים תסכולים......לא שאלו לא היו קיימים בתקופת לימודיי שלי - לדעתי הם החלו אז אבל היום זה בכלל.......ואגב, גם אני יכולה להעיד שאני זכרתי את החומר עד....רגע אחרי שיצאתי מחדר הבחינה.......כך שגם בימים שלי כבר היה לימוד לשם לימוד ולא לשם החקר והתובנה......וזה לא נהיה כנראה יותר חדש או יותר טוב תחת השמש......תודה.
        25/10/12 21:46:
      אכן הצעה מענינית שרצוי ליישם....תודה...
        25/10/12 21:05:
      כאם אני מלווה את בני לאורך השנים בכל הנושא הלימודי , אני אם מעורבת ...וגם מתערבת. לא פעם שמעתי את הטיעון כי בחינות / בוחנים שומרים על מתח לימודי . אני לומדת עם בני למבחנים גם כילד בן 11 וקצת , מסבירה לו את ההיגיון, את האפשרויות שעליהן ישאל . רק היום הוא נבחן על חומר שלא נלמד בכתה , והיה צריך ללמוד לבד בבית . חושבת כמוך ומייחלת לשינוי .
        25/10/12 19:35:

      *
      בהחלט, שינוי היחס בכלל. למבחנים, לבחנים, למורים, לתלמידים, למערכת החינוך כולה.
      שינוי היחס לחינוך, יסודי ועמוק, זה מה שדרוש.
      הכל מתחיל ונגמר בחינוך.

        25/10/12 17:33:
      מניסיוני ,גם היום לימוד לקראת בחינה, בונה לי את התמונה הכללית. לא הייתי מוותר על כך
        25/10/12 17:18:
      ברשותך אני חייב להעביר את מה שכתבת לרעייתי שהיא מורה ביסודי ולשמוע את דעתה בנושא.
        25/10/12 17:13:
      מבחנים אינם הדבר האידיאלי המשקף את הישגי הנבחנים, אבל עד שלא ימציאו משהו טוב יותר עלינו להשתמש בהם.
        25/10/12 16:12:

      ס י כ ו ם

       מכיון שהנושא חשוב מאד ומעסיק את כל האוכלוסיה, תלמידים והורים, אני מבקשת לסכם שוב את דעתי.

       

      1. מבחנים  ובחנים  חייבים להיות מכיתה א' ואילך.

       

      2. היחס אליהם חייב להיות טבעי, הם חלק מהלימודים, כמו קריאת פרק בתנ"ך, כמו ציור.

       

      3. המורה יסביר את חשיבות המבחן, ויעשה זאת לא בדרך איום והפחדה, לא בציון חשיבותו לתעודה, אלא יסביר מהו מבחן, מה המורה מבקש, מה ישיג התלמיד, מה תשיג הכתה. רצוי שהמורה ידגים מבנה של מבחן, ילמד איך רצוי לענות על השאלות ועוד.

       

      4. החזרת המבחנים חייבת להיות חלק טבעי מסדר הלימודים. לא למתוח את עצבי התלמידים. טבעיות  היחס למבחן ולהחזרתו, תמנע מרוב התלמידים את חרדת הבחינות הקשה והכרונית.

       

      5.בכיתות היסוד אני מציעה לא לחלק ציונים. הבחינה המתוקנת צריכה לכלול הערות ברורות, בכתב יד קריא. התלמיד ילמד מההערות מה היו הטעויות שלו במבחן בכל התחומים. החל מכתב יד לא קריא ועד שגיאות בהבנת החומר או בידיעת החומר.

       

      6.רצוי בבחינות הראשונות בכל כיתה להחזיר מבחנים לכל תלמיד בצירוף שיחה פרטית קצרה. אולי לאחר הלימודים, או בכל שעה מתאימה על פי סדר היום.  הפגישות הראשונות הללו צריכות גם לעודד תלמידים שהמורה מבחין בצורך זה.

       

      7.בכיתות הסיום של בית הספר היסודי, כדאי לעבור לציונים ידועים. תחילה להסביר אותם לתלמידים,  לבחור במבחנים של המקצועות הריאליים המאפשרים אבחנה ברורה של התשובה והציון. המבחנים האחרונים נושאי ציון יהיו בספרות, בחיבור, במקרא וכדומה.

       

      8.אני מאמינה שדרך הדרגתית זו תחנך תלמיד שאינו מפחד ממבחנים, יודע מה מבקשים ממנו, ויודע לקבל את הקשר בין הציון ובין ההישג שלו במבחן. דרך זו צריכה גם להקנות לתלמידים ערכים חשובים הקשורים למערכת הבחינות השזורה בחיי כל אחד מהם.

       

      9.בית הספר אינו מוסד לחינוך בלבד. הוא נועד ללמד ידע בכל השטחים שהוא סבור כי הם מתאימים לגיל התלמידים. החינוך לערכים, החשוב מאד , חייב להיות מוצר לוואי של הלימודים. אחד הענפים המאפשר חינוך לערכים הוא ענף הבחינות.

       

      10. תשומת לב המורה בנושא המבחנים חייבת להיות גם לילדים בעלי הפרעות שונות, הזקוקים לתוספת זמן, להקראה של השאלות, או אפילו להקראה של התשובות למזכירה או למורה.  איבחון בגיל צעיר, שיסתמך כמובן על תעודות רפואיות של מומחים בתחום, יכול לעזור לילד ולכתה כולה, שלא תתעכב בנידון.

        24/10/12 18:51:
      תגובה לשטוטית. מסכימה איתה שבית הספר צריך לחנך לערכים ,לאהבת הארץ, להיות אזרחים טובים וכיוצ"ב. אבל, אי אפשר לשים את הלימודים בצד ,לוותר על מדידות והערכות. אני שומעת הורים. כשהגיעו תוצאוץת הבחינות אם במיצ"ב ,או מבחלנים בינ"ל הזדקרו להם האוזניים ובצדק. אז אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה. אשמח לדעת אם יש הורה שיכניס בנו לבית ספר שמקנה ערכים ולא מלמד ,וכותבת כמובן בהגזמה. להורים חשובים הלימודים,חשובים ההישגים. אחרת לא היינו רואים מדינה קטנה עם מאות בתי ספר יחודיים ,ולא היינו רואים הורים נאבקים על כל מקום פנוי. ומתייחסת לבתי ספר שהלימודים אצלם הוא ערך ראשון במעלה.בתי ספר שהבחינות אצלם מקודשים כמעט.
        24/10/12 06:28:
      יש מי שעומד במבחן החיים יפה מאד ...זאת גם מבלי שעמד במבחני בי"ס..תודה לאה..יום טוב שקד
        23/10/12 14:51:

      כרגיל, כתבתי תגובה, (מאוד מפרגנת), והיא נמחקה, כי הקפה על הפנים, לפחות בכול מה שקשור לפלטפורמה.

       

      את יותר מצודקת.

       

      הפוסט הזה פוגע בול בפספוס ושל מערכת החינוך ומדגים באופן מיטבי את השרלטנות של מנהליה.

       

      במקום להוציא תלמידי מוכנים לחיים האמתיים, בונים מערכות הדמיה פיקטיביות שבהם השר והמנכ"לית העילגת, יוצאים טוב במחקרים משווים של ה - OECD נניח.

       

      החיים הם מבחן מתמשך ואם ילדנו לא ילמדו איך להתמודד אתם בבית הספר, המציאות תתן להם שעור בלתי טרנדי לגמרי.

       

      זה מקומם, אבל אני לא מוצא הרבה תחומים במישור הציבורי שאינם כאלה.

        22/10/12 20:05:
      אין ספק שיש לך מה לומר בנושא. מקווה שאם יהיו שינויים הם יהיו לטובה.
        18/10/12 14:13:
      בקרוב משיח יתגלה ואז כל ישראל יהיו פנויים ללמוד אלוקות ללמוד את ה' 'הדעת תהיה כמו מבול 'כמים לים מכסים'. כולם ילמדו תורה ממשיח.
        12/10/12 09:33:
      הגיע הזמן לחזור למטרה הנכונה של בית הספר לחינוך להעשרה ולא למירוץ השגים וציונים שבת שלום
        11/10/12 00:46:
      לאה יקרה שלום, אני מקווה שהלימודים בכיתות היסוד, יהיו קרובי חווייה וקרובי נשמה.. לילדים.. באופן שכל ילד ימצא את דרכו באהבה לעצמו ולבינתו, ויטמיע את הידע כמו אוכל אהוב טעים.. ונחשק.. לא סתם היו נוהגים ואולי אף עדיין.. ללמד את הא"ב "בחדר".. עם דבש.. ברגע שזו תהיה האוירה.. והמטרה...גם נושא הבחנים והמבחנים.. יבוא על תיקונו..
        10/10/12 21:58:
      גישה מעניינת לסוגיה אשר פנים רבות לה.
      פוסט מעניין ומחכים. אשמח לשמוע את דעותייך בהמשך לעניין הבחינה הפסיכומטרית
        10/10/12 14:08:
      פתחת כאן, לאה, פורום רציני. כל הכבוד! זה מתחיל אולי בזה שגם החיים הם מעין בחינה בלתי פוסקת, ובכל מפגש הכי שולי בחיינו יש איזה מבחן, יש איזו בחינה. זה מסבך את הפשטות ואת הזרימה, אבל קל להזדהות עם האמונה שלך שאפשר להימנע מבחינות בבית ספר יסודי. נרשמתי למפלגה שלך :-)
        10/10/12 11:12:
      ובנושא קרוב- אני מקווה שאם יפחיתו בגרויות, לא ייחסו חשיבות רק למתמטיקה והאנגלית הנצחיות, אלא דווקא לאזרחות, הסטוריה וספרות שחשובות לנו אפילו יותר.
        9/10/12 12:04:

       

       

      יום אחד שיחקתי מסירות עם ילד בן-שש שנים. בכל פעם שהוא זרק את הכדור, וכל פעם שהוא ניסה לתפוש אותו, אני עודדתי אותו: ''יופי''; ''זריקה טובה'', ''ניסיון טוב''. פתאום, הוא זרק את הכדור בכעס וצעק, ''אינני רוצה לשחק אתך עוד, אתה משקר, אני זורק נורא, זה בכלל לא היה טוב ואתה רמאי גדול''.


      כמובן שהוא צדק ואני טעיתי וזה היה שעור בעל ערך רב עבורי בבית-הספר.

       


      אין ציונים בסדברי-ואלי, התלמידים מחליטים בעצמם כיצד למדוד את התקדמותם. לרוב, הם משתמשים באמות-מידה מחמירות עבור עבודתם ומודדים אותה מול הדוגמאות הטובות ביותר שהם יכולים למצוא בעולם שמחוץ לבית-הספר.

       

      תלמידים שלומדים חשבון יודעים מתי הם שולטים בכפל ובחילוק ובכל פעולה אחרת; הם פותרים את הבעיות טוב או לא טוב. אם הם אינם מבינים משהו הם מנסים לפתרו או מבקשים עזרה עד שהם בטוחים שהם יודעים. ילד אשר לומד מכונאות רכב מבחין במהרה שהוא יכול לתקן משהו ולא משהו אחר. ככל שיותר דברים הוא יכול לתקן הוא הופך למכונאי טוב יותר; אולם הוא איננו זקוק לעזרה חיצונית שתאמר לו מה הוא עדיין לא יודע לעשות.


      וזה נכון לגבי כל פעילות. הקדר ראה כדים מקצועיים, הצייר ראה ציורים, המחבר קרא ספרים, השחקן ראה הצגות, המוסיקאי שמע תקליטים או קונצרטים. לכל אחד יש מידה של מצוינות בראש, וכל אחד יכול לקבוע לעצמו מטרות ללא אשליות.

       


      לעיתים קרובות, תהליך ההערכה-העצמית מול השלמות הוא מתסכל עד כדי כאב. ימים ושבועות של עבודה מתבזבזים כאשר האנשים פוגשים את אי-התאמותיהם, "מדוע אתה קורע את התמונה היפיפייה זו''? שאלתי יותר מתלמיד אחד. ''כי היא מכוערת'', הם עונים לי את התשובה הבלתי-נמנעת.


      התסכול יכול להוביל לכעס, למצבי-רוח מחרידים, להענשה-עצמית. זה לא מועיל אם מישהו אחר יאמר, ''אבל אתה טוב מאד בזה", כאשר למעשה מתכוונים לומר, ''הנך טוב יחסית לגילך ולרמת הישגיך'', זה איננו מנחם. הילדים כבר החליטו, עוד בטרם התחילו, לאיזו רמת מצוינות הם רוצים להגיע, ודבריך נשמעים ריקים ומזויפים.


      לפעמים, התסכול אשר נוצר כתוצאה מהערכה-עצמית אכזרית הביא את הילדים לנטוש את המפעל. לרוב, הילדים חוזרים ומנסים פעם, ועוד פעם, עם נחישות עיקשת המעוררת יראת-כבוד, עד שלבסוף הם באים אליך ואומרים, ''זו חתיכת עבודה טובה".

       


      מדי פעם, הילדים מחפשים ביקורת חיצונית שתסייע להם לשכלל את עבודתם. הם מחפשים מבקר ודורשים יושר ומיומנות. זה מה שקורה בכל תכנית חונכות: החניך פונה אל החונך באופן בסיסי כדי לקבל אימון וביקורת הולכת וגוברת.


      הכול תלוי בילד ובנושא. תלמידים רבים פנו אלי בבקשה, ''האם הנך יכול לעבור על הכתיבה שלי ולסייע לי לשפרה''? הילדים אשר מבקשים זאת הם משכילים ומבריקים, אולם הם פשוט אינם יכולים להצביע על מה לא בסדר בעבודתם.

       

      כאשר הם פונים אלי, אני נענה ברצון, ואני מסיים כאשר הם אינם זקוקים לי יותר, הם קיבלו את מה שהם רצו. כל איש צוות בבית-הספר נוהג כך, זה חלק מבית-הספר.

       


      לב-ליבו של סדברי-ואלי היא המדיניות בה אנחנו 
      לא מדרגים אנשים. לא משווים אחד עם השני, או עם איזשהו תקן אשר קבענו. לגבי דידנו, פעילות כזו היא הפרת הזכויות לפרטיות ולהגדרה-עצמית.


      בית-הספר הוא לא שופט. אם התלמידים מבקשים ממישהו מכתב המלצה עבורם, זה עניין אישי שבין הצדדים. אם הבן-אדם מסכים לכתוב מכתב כזה, הוא עושה זאת על נייר אישי, לא על נייר של בית-הספר. מבחינתו של סדברי-ואלי כולם ''בסדר''.


      מדיניות זו יצרה מספר בעיות מצחיקות ולפעמים היא עדיין יוצרת אותן. פעם אחר פעם, בטפסי-הבקשה לקבלה לבתי-ספר להשכלה גבוהה או למשרות, מבקשים תעתיקים של ציונים והמלצות. אנחנו כותבים מכתב מנומס, בו מוסבר כיצד אנחנו פועלים ומה מדיניותנו. אנחנו משתדלים להסביר בעדינות רבה שאין לנו ציונים ואיננו מוציאים הערכות. תשע פעמים מתוך עשר, מדיניות זו מתקבלת, והתלמידים נותרים היכן שראוי שיהיו, הם מציגים את עצמם בפני פקידי הקבלה או מנהלי כוח-אדם של המקומות בהם רצונם להתקבל.

       

      הפעם האחת מתוך העשר היא מה שעושה את החיים למעניינים. לפעמים שולחים וחוזרים ושולחים בקשות ממוחשבות, מתעלמים מתשובה אשר אינה תואמת את תוכנת המחשב. כאשר זה קורה, התמדה היא המפתח; אנחנו ממשיכים לנסות עד שפוגשים בן-אדם אשר יכול לקבל החלטות. במקרים אחרים אנחנו מקבלים שיחת טלפון בזו הלשון: ''האם אינכם יכולים לתת לנו "משהו", אולי איזוהי הערכה בעל-פה בטלפון שאיש לא יראה''? בסבלנות, אנחנו מסבירים שאיננו יכולים.

      עד כמה שידוע לנו, מדיניותנו בנוגע להערכה מעולם לא גרמה נזק לאף אחד מהתלמידים כאשר הם יוצאים לחיים מחוץ לבית-הספר. לבטח המדיניות מקשה עליהם במקצת, אולם סוג זה של קושי הוא בדיוק עניינו של בית-הספר: 
      ללמוד לפלס לך דרך, לקבוע את אמות-המידה שלך, להשיג את מטרותיך. ומה שאנחנו מרוויחים בבית-הספר, כבונוס למדיניות של אי-מתן ציונים ואי-הוצאת הערכות, היא אווירה חופשית מתחרותיות וממאבקים בין התלמידים למען השגת הסכמתם ואשורם של המבוגרים. בסדברי-ואלי, אנשים עוזרים אחד לשני כל הזמן, אין להם סיבה לא לעשות כן.



      ["הערכה", סוף-סוף חופשי, בית-הספר סדברי-ואלי, מאת, דניאל גרינברג, 1987.]

       

        8/10/12 09:56:

      למידה ללא הערכת הישגי הלומד/ת חסרה מרכיב מהותי.
      יחד עם זאת ברור כי  שבנושא הבחינות הציונים והשפעתם על העתיד - נסחפנו רחוק.

      רחוק מידי.

        7/10/12 00:21:
      אילו הבחינות היו משקפות ומסכמות תהליך מהנה של רכישת ידע בדרך חווייתית, לא היה צורך בדיון הזה.
        7/10/12 00:04:
      ציונים לא מודדים יכולתו של ילד אלא מגבילים אותה שכן הם עוזרים לנטרל את הייחוד שלו. אני חושבת שגם בתי הספר ודרכי הלימוד צריכים להשתנות מן היסוד ולא רק שיטות מדידת התלמידים. חזון למועד :)
        6/10/12 22:50:
      אני מסכימה איתך בעניין נחיצות הבחינות בבתי הספר. בלעדיהן לא ידעו התלמידים להסתדר בהמשך החיים שהם רצופי בחינות. טלי*
        3/10/12 15:21:
      הציונים מודדים את הישגי התלמיד ביחס לציוני חבריו. מסכימה שצריך לבדוק את התקדמות התלמיד בהתאם ליכולותיו, ושניתן לעשות זאת על ידי עבודת מחקר, שיחה בה יציג את עיקרי הבנתו ועוד..
        2/10/12 23:41:
      מסכימה עקרונית עם כל מילה שלך, לאה, אבל נדרש שינוי קיצוני בחשיבה, בחברה שהרגילה, לדאבוני, את הילדים לראות את הציון/ההישג כמטרה, ולא את הדרך כמטרה. כך בלימודים, כך בספורט, וכך בכל תחום כמעט.
        2/10/12 22:20:
      הערות שאני הייתי כותב בסוף כל מבחן." אתה הראית שיפור משמעותי מהמבחן הקודם" או במקרה אחר- "הפעם לא התכוננת לפי יכולתך, וזה חבל" ואני מצפה שפעם הבאה --וכד'
        2/10/12 22:11:

      בבית הספר היסודי וודאי שאין מקום לציונים מספריים . אגב גם בתיכון ואפילו באוניברסיטה לא תמיד זה הכרחי או מייצג משהו. מעולם לא הבנתי כיצד ניתן להעניק 83 או 84 בבחינה לספרות למשל.
      כדאי להוסיף ולהעיר בעניין זה שבמקרים רבים ראוי להחליף בחינות בעבודות חקר .

        2/10/12 18:41:
      בבית הספר היסודי, בייחוד בכתות הנמוכות אני מצדדת בציונים לא מספריים. בהערכות, בהערות מפורטות. הציונים יגיעו בהמשך הזמן , לאחר הסבר מתאים למה שווה המספר, או הציון המילולי. אין צורך להיחפז. מה שחשוב בגיל צעיר, אינה ההערכה המלאה בציון כולל, אלא ההערות המפורטות לגבי תשובות התלמיד.
        2/10/12 17:22:

      צטט: דוקטורלאה 2012-10-02 12:20:49

      נירית צודקת בהחלט מבחינת החיים "בשדה". חשוב להרגיל תלמידים לסדר לימודים שגרתי וקבוע. הקשבה בכתה וחזרה קצרה, אם צריך, בבית. זה סדר הלימודים האידיאלי. הבעייה מתחילה כאשר משרד החינוך רוצה ערכים מספריים, לשם כך הוא מחייב בחינות במועדים קבועים, ציונים וכל השאר. אני אינני מצדיקה ביטול בחינות, אבל רואה בהן, ללא ציונים, חלק מהלימודים בכתה.

       

       

      ומדוע ללא ציונים ? מדוע לא להכין את הילדים לחיים האמיתיים ? ציונים זה לא בהכרח ציון מעל בחינה ובזה תם העניין. כוונתי להערכה של תלמיד. לשבת איתו ולהסביר לו במה צריך לשפר או במה הוא מעולה. ילדים מצפים לזה

      בדיוק כמו מבוגרים. גם אנחנו אוהבים לקבל פידבק. החוכמה לעשות זאת נכון .

       

        2/10/12 16:22:
      אני מבקשת להסביר מדוע שיחות עם ילדי הגן הם מבחנים וגם ציונים בצידם. השאלות התמימות של האימהות (או האבות) נועדו לקבל מידע על ההתרחשויות שהיו בגן לגבי הבן או הבת. הללו צריכים לפעול, כמו במבחן הנערך בכתה, וההורים לפעמים, מזכים אותם בציון. לא כמו בבית הספר, אבל "יופי, היטבת לספר", זה בהחלט ציון. הפעולה הזאת היא כל כך טבעית שאנחנו איננו יכולים לקרוא לה במלים המאיימות : מבחן וציון. בבית הספר חייבת להיות הפעולה הלימודית וההערכה בצידה. אבל שתיהן יכולות להיות פחות מאיימות ומפחידות. אין צורך בציון מפורש אלא בהערות מלמדות, בהפנייה למקורות, ובעוד דרכי למידה עתידיות. המבחן לא צריך להיות מכריע לגבי התלמיד, הוא חייב לבטא בו את מה שקלט מחומר הלימודים בכתה ובבית. הגישה הזאת היא חיובית ותכין את התלמידים לימים רחוקים בהם יידרשו להקפיד על כל פסיק. לכן, לא צריך משרד החינוך לבטל בחינות, אלא להשאיר אותן ביד המורה כמכשיר חינוכי.
        2/10/12 15:56:
      דווקא בגלל שהבחינות היטיבו עמי אני מסכימה איתך. למדתי די מוקדם איך לחפש את התשובה שהמורה רוצה, איך לנחש נכון וכו', בלי "לבזבז" יותר מדי שעות בלימוד למבחנים. אצלנו בבית הספר ציונים היו המטרה, אבל לי עניין יותר מוסיקה ותיאטרון. לדעתי החידוש העיקרי בפוסט שלך הוא הגדרת שיחות עם ילדינו כסוג של מבחן (אני לפחות לא נותנת לתשובות שלהם ציונים). אפשר לראות את זה ככה, אבל למילה "מבחן" היום יש קונוטציה כל-כך שלילית שחייבים למצוא לזה מונח אחר, אחרת כבר נפחד לשאול את ילדינו "איך היה היום?"
        2/10/12 12:21:
      למרות העובדה שהבחינות היטיבו עמי אני בהחלט מסכים איתך.
        2/10/12 12:20:
      נירית צודקת בהחלט מבחינת החיים "בשדה". חשוב להרגיל תלמידים לסדר לימודים שגרתי וקבוע. הקשבה בכתה וחזרה קצרה, אם צריך, בבית. זה סדר הלימודים האידיאלי. הבעייה מתחילה כאשר משרד החינוך רוצה ערכים מספריים, לשם כך הוא מחייב בחינות במועדים קבועים, ציונים וכל השאר. אני אינני מצדיקה ביטול בחינות, אבל רואה בהן, ללא ציונים, חלק מהלימודים בכתה.
        2/10/12 10:33:

      קראתי את התגובות וחייבת לומר שכמי שנמצאת במערכת מעל 30 שנה חל שינוי ,ולאו דווקא לטובה ,מבחינת הדרישה להפחית מהעומסים על התלמיד. אז בואו וניקח סנריו אחד בו אין מבחנים ובחנים ומזמן קיימת דרישה להפחית או לבטל לגמרי על שיעורי הבית. האם הילד הממוצע ילמד ? יאמרו המתנגדים לבחינות שאם יהיה מספיק סקרן ילמד. ומה אם סקרנותו אינה דווקא בהסטוריה ,תנ"כ או מתמטיקה ? או שיש לעשות הכל כדי לסקרן אותו גם במקצועות הללו ? והילד מתעקש ( ויש לא מעטים) שלא צריך ללמד נניח ערבית ואולי עוד מקצוע שניים.
      הבנתם כבר שאני נגד ביטול הבחינות. העניין שעושים מזה כזה אישו שזה אכן נשמע מאוד מפחיד פתאום.

      אני רוצה לתת עצמי כדוגמה כיצד אני מנחה את תלמידי כבר באחד במפגשים הראשונים. אני כן עושה בחני פתע אך ממש לא מכנה אותם כך ,ויש לכך משמעות גדולה. אצלי כל שיעור נשאלים מספר תלמידים על החומר שנלמד שיעור קודם או על המטלות שהיו בבית. זה דורש מהילד בסה"כ הקשבה בשיעור הקודם ובמקרה "הגרוע" עוד כמה דקות שינון וחזרה בבית. היתרון האחד לכך שאתה בזמן אמת יודע מה מצב הילד מבחינת למידתו. יתרון נוסף הוא שכאשר מגיע לבחינה ( עליה יש הודעה מראש בלוח בחינות) כמעט ואין לו חומר ללמד היות והיה קשוב בכיתה ונמצא מאוד בעניינים. 

      צריך לזכר שבית הספר בעיני הוא מרכז ללמידה, לחברה ולהקניית ערכים. לי יש את התחושה שמאוד שואפים להוריד את נושא הלמידה מבחינת הדרישות ולמרכז את הנושא החברתי והערכי. שניים האחרונים חשובים ביותר אך כמובן לא על חשבון הלמידה. 

      בעיני עד אשר לא תהיה תכנית לטווח ארוך ,ולא כל שר חינוך ירצה להטביע חותמו בעוד שטות כזו או אחרת כדי לרצות הורים,כדי אולי לקפוץ לתפקיד הבא המערכת תהיה במצב מביש. אי אפשר לשגע את המערכת על מנהליה ,מוריה ותלמידיה כל שני וחמישי. מורים ותיקים ידעו לספר על עשרות  תכניות שהיו במהלך עבודתם חלקם אף סותרים האחד את השני.

        2/10/12 08:13:

      דוקטור לאה היקרה,

      אני נושא עימי את צער השתיקה,
      את נוף האלם ששרפנו אז מפחד

      החרב המתהפכת של הבחינות.

        הרי אני בראשית העשור התשיעי

      של חיי ועדיין לא השתחררתי מן

      הטראומה הארורה ההיא שהותירה

      בנפשי משקעים כבדים מנשוא.

       הלאה הבחינות!!!

        חג אסיף שמח,

          ב ר ו ך

        1/10/12 18:42:
      מעניין מבלי שאני מכיר אישית את נעמה חשבתי בדיוק על אותו הדבר. גם אני למדתי בבית חינוך בצפון (ת"א). (שנקרא היום א. ד. גורדון) נעמה צודקת לחלוטין: שמו שם דגש הרבה יותר על העניין החברתי מאשר על הציונים ואני מסכים לגמרי עם כל מה שהיא כתבה מתחתיי.
        1/10/12 18:33:
      אני למדתי בבית חינוך ושם כמעט שלא היו מבחנים ולא היו ציונים בכלל עד כתה ח', שאז היינו אמורים להירשם בסוף השנה לבתי הספר התיכוניים. גם ללא הציונים ידענו כולנו וכל אחד לחוד מי הם התלמידים המצטיינים ומי הם הפחות מצטיינים. אבל תלמידים חלשים לא היו כלל וכלל. הילדות שלנו היתה יותר מאושרת ויחד עם זאת לא למדנו פחות אלא נדמה לי יותר מכל בתי הספר האחרים. עד היום יש לי ידע בסיסי מבית הספר שערכו לא יסולא בפז. וזאת מפני שהלמידה היתה לשם עצמה ולא לשם הציון.
        1/10/12 14:59:
      בפוסט שלי ב- 22.5.12 העליתי הצעה לפרסם בפומבי את מאגר שאלות הבגרות בכל מקצוע, שמתוכן ייבחרו השאלות שיופיעו בשאלון הבחינה באותו מועד. ההערכה שלי שזה יפחית את חרדת הבחינות ויכניס סדר ושיטה בהתכוננות לבחינה. גם בבחינות המתקיימות במהלך הסדיר של הלימודים יכולים מורים להתארגן בצוותא או בנפרד ולפרסם מראש מבחר גדול של שאלות שיוצגו בבחינות. טוב יהיה אם המועצה הפדגוגית של ביה"ס תיקח מטלה זו על עצמה ותפרסם עם תחילת שנת הלימודים את מאגרי השאלות שמהם ייבחרו שאלוני הבחינות. היעדר ציונים וההערכות 'ספרותיות' נהגו בעבר בבתי"ס של קבוצים או של זרם העובדים, ובדיעבד התברר כי התלמידים, ובעיקר ההורים, מחכים ל'דבר האמיתי' ולא לתחליפים. והיו גם 'לוחות' המרה' להערכות. האם, לדוגמא, 'מתקדם יפה' שווה-ערך ל-8 או 7 וכ'. באוכלוסיה הומוגנית, כמו פינלנד (והקבוצים בעבר) זה יכול אולי לעבוד. אצלנו ובארה"ב, לדוגמא, זה לא ילך. גם משום שהתרבות הפוליטית והכלכלית הובילה אותנו להעריך את ההישג האישי הכמותי על פני ערכים, איכויות והתחשבות באחרים.
        1/10/12 14:11:
      חרדת הבחינות היא אחת ה"מכות" החמורות בה לוקים תלמידים במהלך לימודיהם. זה לא מחוייב המציאות, אם מבית הספר היסודי תשונה הגישה למבחן. תוספת של מבחנים בעל-פה, העדר ציונים ובמקומם הערכות והערות, יחס שונה של המורים, כל אלה ירגילו את הצעירים, ולא יענישו אותם בחרדת בחינות, שאף פעם אינה עוברת באמת. את צודקת , לאה, בחשיבות של הנושא. אסור לבחור בדרך הקלה ולהתעלם מנפש בני האדם.
        1/10/12 12:48:
      לאה יקרה, נגעת בנושא מאוד מאוד חשוב בפוסט הזה. אחת החרדות הגדולות של תלמידים נגרמת על ידי הבחינה, משום הציונים. לי אישית לא הייתה חרדת בחינות אבל לבת הבכורה שלי הייתה וזה סבל בל יתואר! ואת צודקת, המורה ובית הספר חייבים לדעת מה נקלט מתוך החומר הנלמד על ידי התלמידים על מנת להמשיך הלאה בהוראה בצורה משמעותית אבל בכל פעם שאני נזכרת את הסבל של הבת שלי, זה מעביר בי צמרמורת. ההצעה שלך להרחיב את התשובות על ידי המורה ולהדגים איך לשפר את ההשגים, היא הצעה טובה. מקווה שהדברים ישופרו. אגב, הוספת החיבור לבחינה הפסיכונטרית, נראה לי חיוני מאוד. דווקא בהשכלה הגבוהה, ובעיקר במחקר, חשיבות יכולת ההתנסחות היא לעיתים קריטית. אני מאמינה שהמכינות לבחינות הפסיכומטריות יגבירו וישפרו את ההוראה בנוקא לטובת כולם.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      דוקטורלאה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין