כותרות TheMarker >
    ';

    הרהורים ודעות אישיים

    בלוג אישי, שכולל גם מידע ממפגשים שונים לאורך הדרכים והשנים

    שדה המוקשים שלי

    19 תגובות   יום שני, 1/10/12, 18:25

                                                               

     

    הפוסט הקודם על מלחמת יום הכיפורים, גרם לי לפתיחת "קופסא נעולה"

    נוספת, שהיתה זרוקה אי שם ב"עליית הגג של נשמתי". .

        בתחילת שנת 69 שירתתי כחייל בגדוד 50 של הנח"ל המוצנח.

    בחודש פברואר עלינו לתרגיל גדודי ברמת הגולן, והתחלנו באימונים

    במסגרות קטנות של מחלקה וכתה.

    בקר אחד,הוביל אותנו,מאיר המ"כ שלנו, לאמון לוחמה בשטח בנוי, לכיוון מבנה

    סורי נטוש,בסמוך לבית המכס העליון....בדרכנו חצינו מספר גדרות תיל,

    מבלי לייחס לכך כל תשומת לב..

    צעדתי בסוף הטור יחד עם אהרל'ה, חייל  מישיבת הסדר בן כפר הרואה.

    התנהל ביננו ויכוח נוקב ומעניין בנושאי דת ואמונה.שלא עלה לטונים גבוהים,

    אך לפתע נשמע קול רעם מחריש אזניים...

    עפתי באוויר למרחק של 8-10 מטרים ונחתתי על הקרקע, כשנותרה בידי

    רק כת רובה ה-FN שלי

    הבטתי סביב וראיתי לצידי את  ראשו הערוף של אהרל'ה

    ופרצופו שרוף הזקן לא ניתן לזיהוי.

    הבנתי מיד שעלינו על מוקש, ואסור לי לזוז ונשארתי שכוב במקומי.

    יתרת הכתה, שהיתה הרחק מקדימה,קפאה במקומה ומאיר נופף אלי בידיו

    ונדמה היה שהוא צועק דבר מה, אך לא הצלחתי לשמוע את דבריו.

    התחלתי לבדוק את גופי, והבנתי שאני מצליח להזיז את הרגליים  והידיים ,

    חשתי וראיתי את הדם נוטף על חולצת הדגמ"ח, ומכיוון הגב "אותתו"  לי

    רסיסי המוקש כאילו אלף מחטים נעוצות שם..

    מדי פעם העפתי מבט לעבר שרידי גופתו של חברי והבנתי שאהרל'ה "הלך"..

    לאחר כרבע שעה, ראיתי את עופר המ"מ  לצידי והוא לחש לי,

    "צחי אל תזוז אנחנו בתוך שדה מוקשים."...

       לאחר כשעה של פילוס נתיב בתוך שדה המוקשים,הגיע אלינו צוות התאג"ד,

    שגזר והסיר את החולצה מעלי, והחל לטפל בפצעי...

    למרות ששמיעתי נפגעה, הבנתי את דבריו של עופר לרופא הגדודי:

    U HAVE AN OPPORTIONITY FOR OPERATION IN FIELD""

    ואני הגבתי:

    "עופר-תוציאו אותי מכאן ואת הטפול יעשו כבר בצפת.".

    ..

    לאחר שעה וחצי של התקדמות איטית הגענו אל מחוץ לשדה המוקשים,

    כשאני שכוב על אלונקה ולפנינו זוחלים החבר'ה מפלוגת החבלה שסימנו

    את התוואי אל עבר "קרקע בטוחה" . הובלתי אל האמבולנס שהמתין,

    הרופא וצוותו המשיכו לחבוש את גבי ומשם בנסיעה מהירה

    לקחוני לבית החולים בצפת. ההלם והכאב הנפשי על מותו של אהרל'ה

    גברו על הכאב הפיזי והתמונה של ראשו הערוף מרצדת על המסך הוירטואלי

    שפרוס לפני, והיא ממשיכהלהטריף את מנוחתי כבר יותר מארבעים שנה..

    .

    ..

       לאחר כ-6 שבועות  של אשפוז והבראה חזרתי לגדוד.,

    רציתי להבין איך זה קרה, שאהרל'ה הושמד כליל וגופי נותר שלם..

    אני לא מבין עד היום, איך זה שהאחרון בטור עולה על מוקש רכב ישן

    (כנראה צמד) ואילו  האתאיסט החילוני יוצא בלא פגע..

    בקשתי גם הסברים מחברי הדתיים המאמינים, והתשובות היו קלושות

    ולא משכנעות..

    .   אז בשנת 69 נולד "הכוכב שלי", ששומר עלי כבר  כמעט  44 שנים. יש אומרים

    "אלוהים חייך אליך", ואחרים מוסיפים "יש לך מזל"

    ואריאלה ממפעל הפיס התקשרה כבר מספר פעמיים והודיעה לי:

    "זכית בחייך"

    ואילו אני, המהנדס הריאליסט  לא מצליח לפתורמשוואה כה פשוטה

    בארבע נעלמים........

    ,


       ולאורך עשרות השנים כאשר אני נוסע באזור השרון וחולף על הכניסה

    למושב כפר הרואה, אני מגביר מהירות, לא יכול לחשוב על הסיטואציה

    של מפגש עם ההורים של אהרל'ה..

    , והשאלה:" איך הוא נראה לאחר מותו" וכי מה הייתי עונה?

    הם היו מבינים לבד בראותם את  ים הדמעות שהיה זולג מעיני..

    ..

     הערה יום הזכרוןתשע"ז

    רק עכשו בחלןף 48  שנים מהארוע- אני חווה פוסט טראומה


    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/4/17 09:33:

      מצמרר, עצוב, קשה

        5/10/12 18:51:
      די למדים ולמלחמות מתי תגיע היונה מתיבת נח?
        4/10/12 15:28:
      עצוב,נוגע,נוראי. כדברי חברי ,,. המילים מתגמדות, נוכח תחושת החוסר אונים שחשתי שם בשכבי בשדה המוקשים והמראות הנוראיים מול עיניי, איזה מזל שלא היו זעקות............
        3/10/12 22:17:
      ספור נוראי שהפך ללחם חוקנו כאן בישראל - למה?
        3/10/12 21:39:
      מרתק הסיפור ,נוגע עד עומק הנשמה !
        2/10/12 19:14:

      הי,
      אבא שלי פעם עלה על מוקש כניראה שהיה לו כוכב שומר כמו לך...
      עצוב!

        2/10/12 18:47:
      *נוגע ועצוב
        2/10/12 10:16:
      עצוב.
        2/10/12 07:12:
      שיהיה רק טוב! שלא תבואנה מלחמות חדשות!
        2/10/12 06:48:

      קטונתי ! 

        2/10/12 04:12:
      תודה לחברי האמפטיים. נשאלת השאלה מה עדיף לנסות להדחיק ולשכוח. או לגרד פצעים ישנים ואז בדרך כלל,אני עובר לילות מסוייטים
        2/10/12 00:44:

      התשובה הגיונית ביותר לכל השאלות מסוג זה, היא שהמצב הוא תוצאה של אינסוף צירופי מקרים.

        1/10/12 21:56:
      סיפור כואב. שווה לכתוב אותו
        1/10/12 20:48:
      הסרטון מעביר צמרמורת. הספור שלך נרשם תוך כדי קריאה על לוח לבי.
        1/10/12 20:37:
      הסיפור שלך בועט בבטן חזקקקקק! אוחחח איזה סיפור..לסחוב משא כזה בנשמה, זה ....יש שאלות שנותרות ללא תשובות..
        1/10/12 20:25:
      כל כך הרבה סיפורים כאלה נושאיםבתוכם הרבה ישראלים. והשאלה המוסרית למה צריך לההרג למרות אמונתו באלוהים איננה מוסרית אלא שאלה הגיונית.
        1/10/12 18:47:
      רותקתי לקרוא את סיפורך העצוב שבהחלט מעורר מחשבות...