מכורה למילה יוצאת בהכרזה שהתעוררות גנטית שואבת אותי

הגם שמכונת הזמן מערימה קשיים אובייקטיביים לפתחו של יום

ומכווצת מוטת כנפי תבל שוקעת

לתוך מסגרת נוקשה

כעופרת

החילותי באופן אירוני  סופרת בעקביות ספרים על מדף

מוחקת חובות וזכויות

מתחמקת מלחצים אינסופיים להוצאת רומן על חיי

ומסכמת – שכל מחר הוא סוג של נצח

מאוחר יותר אסתער עליך

בולעת את העיתון של מחר על שמות הניפטרים הטריים

מתרפקת בקתרזיס על מיטת סוכנות עבשה

נעל פה נעל שם

משקפיים חצויים על עיניים כבויות

שבת

מנוחה

ובבוקר

מביטה בך שותקת

מתוך בחירה

מציירת התבוננות שקטה

בוחנת את התבונה שבעיניך

את האהבה האילמת

והחכמה הנינשפת מנחיריך

מתמכרת  לאפס המושלם

מחפשת ריגושים עד לדופק מואץ

ואז

ממציאה שוב את העיט במעופו

להאיר דרכך את מחשבותי

ואהי לך

כינור