בערב ישב לבד עם השייח, יוספיה ישנה בפינת האוהל מכורבלת, עטופה בשמיכות, יושבים בדממה. הבעת פניו של אלון מוטרדת, שוקע עמוק לתוך מחשבות. אור המדורה מדגיש את הבעות הפנים. "מה קרה בני.........אתה נראה מוטרד." "אני לא יודע........קשה לי, אני לא יודע איך לאהוב...........אף אחד לא לימד אותי." "לפי הקולות בלילה שאני שומע....אתה יודע." אלון נבוך, "זה.......זאת תשוקה לא אהבה, תשמע את השיר שנלחש לי בחלומי". דקלם את שירו. לא ידעתי ללחוש מילים של אהבה איש לא הכין אותי להיות מאוהב עבד נרצע ליצריי, חושב דרך חלציי ילד בחנות ממתקים, חוטף מהבא ליד * תני לי דבש משפתייך המתוקות רוצה לנוח בזרועותייך החובקות לשקוע עמוק בתוך גופך החושני להרגיש אהבה, להשיל מתוכי את האני * את יודעת לגעת רכות בכאב לחשוף בעדינות רגעים של אמת להוליך אותי בעדנה למקומות אחרים הרחק משדה מחשבותיי הנסתרות * אני רוצה להיות חלק משניים כמו אמנון ותמר לאחוז ידיים לאחוז באהבה כחבל הצלה לחיים לרחף מבעד לשנים לחוף מבטחים "בני האהבה זה דבר מסובך......תמיד קיים הפרדוקס." אלון העלה חיוך על פניו, "שייח מאיפה הבאת את המילה הזאת." "אההההה".....חייך השייך, "הדה מין אינגלזים........עבדתי איתם פעם.....מזמן. גבר רואה אישה, מביט בתוך עיניה משהו קורה, הרגשות בתוכו גואים, לא אוכל , שותה רוצה אותה, לא יכול לחשוב על שום דבר, רק עליה, מאוהב טובע בתוך ים של רגשות. אבל יש בעיה, ברגע שאהבה מתממשת, הסקרנות מתפוגגת, השנים, הקשיים ממיסים את האהבה הרגשות דועכים, האהבה הופכת להרגל, האש דועכת." "אתה אומר לי שכול אהבה דועכת שייח, זה עצוב." "אני לא סיימתי בני, יש מקרים שאהבה היא אהבת אמת, אתה מוצא את הנפש התאומה שלך. גם אהבת אמת מתחלקת לשתי סוגים, אהבה לא ממומשת מותירה את הנאהבים תלושים, טובעים בים של כאב כל החיים, תמיד יחיו בתחושת החמצה, התאחדו רק בשמים יממשו את אהבתם. עד להתאחדות בשנית, ממתינה בן הזמנים לאהובה. אבל תדע בני אפילו אהבת אמת זקוקה תמיד לנתינה, משני הצדדים, זה כמו מדורה אם אתה מוסיף עצים האש לעולם לא תדעך, אבל תזכור רק ביחד שני הצדדים, אם המדורה מוזנחת לאט לאט היא תהפוך לאפר חסר משמעות, אהבה שכילתה את עצמה." "אתה אומר לי שאהבה היא עבודה נצחית." "כן בני, נתינה אין סופית, אבל תחשוב על התמורה, אתה טועם מגן העדן בעולם הזה והבא אתה חיי אהובתך צעירה לנצח בעינייך." "שייח לך הייתה אהבת אמת ?, יש לך ארבע נשים." "הייתה לי מזמן...........לפני הרבה שנים, אבל מהסוג הכואב, עוד מעט אני אחבור אליה בשמים." "ספר לי שייח," התחנן אליו אלון. "טוב אבל תשמרו את הסיפור בליבכם, לעולם אל תספרו את הסיפור לאף אחד, אני משביע אתכם לפחות את יום מותי." "שייח התחלת לדבר אלי ברבים." "ביתי קומי, אני יודע שאת לא ישנה, בואי תצטרפי אלינו למדורה." יוספייה קמה לאט הצטרפה ועל פניה ארשת מבוכה מהולה בעצב, לא הסתכלה בעיני אלון. "ביתי אל תהיה עצובה , מוטב לדעת את האמת מאשר לחיות בשקר כל החיים." "אני יודעת קיוויתי שעם הזמן תבוא אהבה, לא סבלתי, מוטב לחוש אהבה לזמן קצר מאשר בכלל לא." "את צריכה להבין, בני משוטט בן הזמנים, הוא לא יכול לחיות בשקר." "עוד פעם מעשי כשפים, שייח אני צריך לעשן כל הלילה את הסיגריות שלך כדי להאמין." אמר אלון, ספק כועס, ספק מבודח. "אני יודעת שייח, את האמת הוא יכול למחות כל הלילה, אני יודעת את האמת, אתה יודע מה הוא מלמל תוך כדי שינה, את המחשבות שלי, אתה מתאר לך, הוא יודע את המחשבות הנסתרות בתוך ליבי". לביאה פצועה כמו ציפור פצועה, נחבאת בצללי ענפים עבותים פוחדת לפרוש כנף, לתת דרור לרגשותיי הנצורים נטשת אותי אהובי, השלכת אותי לימים עצובים ביום שאחלים אפרוש כנף, אשחרר כבלי נפשי אמצא את הגבר הראוי לחוש, את ליבי האוהב חשבת בליבך שפגעת בציפור קטנה ונרעדת רמסת לב של לביאה זועמת, בראש גאה צועדת אנער אותך מלבי, אשלוף את טפריי החדים נוצצים כאשר אתה מהלך בחשכה, תחשוש מאימת הצללים חוששת לגעת". עומדת רועדת דמעות זולגות מעיניה. אלון קם אליה, חיבק אותה בחוזקה, "אני מצטער, אני לכוד בידי כוחות גדולים ממני, מעבר ליכולתי להבין, מעולם לא הייתה כוונתי לפגוע." "אני יודעת, אין בגופך טיפה של רוע, אני כועסת על עצמי, שקעתי עמוק לתוך חלומות, אשליות." "שבו.........שבו ילדי, אני אכין לכם קפה, קחו סגריה תירגעו, אתם מתבגרים מגלים שהחיים קשים מתנערים מחלומות הילדות." "שייח אתה חושב שהסיגריות של מספיק חזקות להשכיח מאיתנו שאתה חייב לנו סיפור ושאפה שאיפה ארוכה מן הסיגריה." "לפחות קיוויתי כך." לוגמים מהקפה ולאחר מכן שותים תה מתוק, ממתינים בשלווה אפופה בעשן מתקתק, שהזקן יספר את סיפרו. הייתה להם ילדה קטנה בת גילי, כל הילדות היינו ביחד, יוצאים למרעה ביחד, משחקים ביחד עד ליום עד ליום שהגיעה לגיל נשואים נגשתי עם אבי ומכובדים זקנים לבקש את ידה, ישבנו באוהלו ונהלנו משא ומתן על גובה המוהר כנהוג אצל הבדואים. אביה ידע שהיא מיועדת לי משמים, ניצל את המצב ופעל מתוך תאוות בצע,דרש עבורה סכום עצום, מעבר לכסף שהיה בידי באותה תקופה, הסכמנו על הסכום בלחיצת יד, אמרתי לאביה בעוד שנה אשא אותה לאישה, היא הסתכלה עלי מבעד למחיצת האוהל, טבעתי בתוך עיניי האהבה מילאה את נפשי, למחרת יצאתי לכוון מצרים לעבוד להרוויח את הכסף למען אהובתי. כאשר החזרתי לאחר שנה ישר הלכתי לאוהל אביה עם הכסף בידי, מצאתי אותו יושב בפתח האוהל פניו חרושים בקמטים של עצב. "הנה הכסף עבור מוהר לביתך. אין צורך ענה לי, היא מתה, אללה ירחמה. עולמי חרב עלי אהובתי מתה, ברגלים כושלות הלכתי לאוהל אבי להתאבל על מותה. התברר לי שאביה רודף הבצע רצה לחתן אותה לאחר, אדם מבוגר עתיר ממון, לאחר ששמעה על מזימתו ברחה למדבר אל מותה, מצאו אותה לאחר שבועיים יושבת על סלע ללא רוח חיים צופה לכוון דרום, מצרים. עד היום אני שומע את זעקותיה לרוח, אהובי שוב אלי. לפעמים בלילות חשוכים אני עדיין רואה אותה מרחפת בין הצללים משוטטת במדבר, ממתינה לי, אלון ויוספיה מזילים דמעות, נאחזים זה בזה לחפש נחמה, דקות ארוכות של דומיה עצובה. "שייח מה קרה לאביה?." "גורלו היה רע, אני לא עשיתי לו דבר, אבל אללה העניש אותו, למרות כעסי לא הייתי יכול לפגוע בו , הוא היה אביה של אהובתי." "מה קרה לו. " "הוא הפך לחולם, משוטט לנצח בין הזמנים, אני חש בו לפעמים בלילות אפלים מרחף בין הזמנים לכוד לנצח בתוך צער, נשמה אבודה לנצח ריקה מתוכן, נאנקת מייסורים." עכשיו אני מבין מה הם "החולמים ", אמר אלון. "אני מקווה שאלוהים יביא לך נחמה ותחבוק את נפשך התאומה לנצח." "תודה בני אבל אני לא ממהר, במקום שהיא נמצאת אין משמעות לזמן, אחבור אליה שאללה יחליט. ילדי תלכו לישון עוד מעט השמש תזרח יום חדש , התחדשות עולם חדש נולד מתוך האפלה.” |