דיי הסתבכתי עם כל הרומנטיקה המודרנית של המאה הנוכחית, במבט לאחור אולי אפשר לומר שדיי נכשלתי בהבנת המציאות המשתנה, במבט קדימה בטוח אפשר לומר שעוד לא הבנתי מה אתן רוצות.
לפני זמן לא רב שאלתי ידידה (לשעבר) על נקודת המבט הנשית בכל הסיפור האינסופי הזה, הרגשתי דיי בטוח לשאול אותה, כי היה לה ניסיון רב בנושא – אבל לא מהכיוון שאתם חושבים .... בחורה אמריקאית גרושה, מלאה, עם סכרת קלה שלאחר שלב הניתוק מחיי הזוגיות, יצאה לעבוד בחו"ל ומאז כמעט עשור, לא שבה לעיר הולדתה. לא תגידו אישה שמפילה אותך לקרשים במבט ראשון (וגם לא שני), אבל אישה מציאותית שאם אתה מסתכל סביב, תמצא שכמותה נשואות בערימות. יצאנו פעם אחת, ולמרות שהכול היה נחמד – "זה לא היה זה", אני אולי פנטזתי לרגע על וויזה אמריקאית, אבל היא עזרה לי לחזור למציאות והציעה שנישאר ידידים זרמתי עם זה, למרות שידידות זה כאב ראש עצום (סבלנות, הכול יוסבר בפרקים הבאים) החלטתי "לאמץ" אותה למען השלמת חוסרים מילדות על המין השני.
כן, זה לא סוד שבנכר, אתה מישהו אחר. פתאום הכול מותר, והכול אפשר – מתבגרים בני 60 עם נערות בנות 20, אפריקאים עם לבנות ואסייתים עם מזרח תיכוניים אין גבולות
שאלתי אותה (בעדינות) לכמה דייטים היא כבר יצאה מאז שהגיעה לפה (והכוונה היא לא לישראל), והתשובה הייתה פשוטה: "הפסקתי לספור". הקשתי עוד קצת ושאלתי ומה את כל כך מחפשת שעוד לא מצאת ? ואז באה שתיקה השחלתי עוד שאלה אחת בקטע המבוכה: "ומה הם רוצים?" ואז היא ענתה לי בפשטות שוב: "סקס ותו לא" לאחר זמן מה החליטה הידידה (לשעבר) לענות על השאלה השנייה במין סוג של ספק הלצה ספק ציניות מופנמת: "אתה יודע, כשאני חושבת על זה, נראה לי שלפחות 50% מזמן אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי וב 50% מהנותר אני לא מבינה למה אני עושה את זה ....." היא (הידידה (לשעבר)), דיי סיכמה לי במשפט אחד את מה שחשתי בהרבה מהמקרים בהם נותרתי פעור פה (או לסת), לנוכח התנהלותן של בנות זוגי לאותן הימים שעד המשפט הזה – אבל מה עושים איתו הלאה לעזאזל ??? מתברר שלא הרבה ....
אני מתבונן ארוכות בנשואים שמסביבי ולא מבין איך הם מצליחים לשרוד את הרגע. יום אחר יום, שעה אחר שעה, שניה אחר שניה. לא מבין! לא מבין איך אפשר לספוג את כל הדרישות האלו מהגבר המודרני ? -שיהיה לפחות "מבוסס" אם לא עשיר -שיהיה לפחות מטופח אם לא בעל בלורית ולפחות בגובה של כדורסלן -שיהיה בחמש בבית" אם כבר הוא לא מביא משכורת מיודע מה -שידע לתקן כל דבר -שתהיה לו תשובה לכל שאלה (כולל "איפה הייתה אתמול בלילה" ....) -"שיעזור בבית", כן, גם עם הילדים -שידע איך לגרום לאישה לצרוח במיטה עד שהיא גומרת, ואם לא "קשה" לו, אז שיקח איזו וויאגרה או שתיים והרשימה עוד ארוכה לעייפה וכל זה מגיע עוד לפני כל "הרגעים הקשים" בהן לבת זוגתך יש את "הימים ההורמונאליים" האלו שמגיעים באופן תדיר להרגיז פעם בחודש עד גיל 50 (?) או עד שיוצאת נשימתך, מה שבא קודם. לא מבין למה גבר צריך להתקשר כל 5 דקות ולשאול לשלומה או לענות מייד כשהיא מצלצלת גם אם הוא באמצע פגישה. ובכלל לזכור את כל התאריכים השוליים הללו שקשורים "לאירועי דרך" בחיי הזוגיות שלהם. זה אומר שאכפת לו יותר? זה עושה אותו גבר "מוצלח" יותר ? לא! אבל זה "עושה אותו" אצל האישה וכנראה זה מה שקובע אצל רוב הנשים....
אני לא מצליח להתמיד בזה – למרות שבכל היתר אני נותן את הנשמה אז מה זה אומר ? שאתן כל כך "מרובעות\מקובעות" ברמת הגן הבודד שאינכן מסוגלות לראות מסביב ? או שאני כל כך טיפש שלא עושה רק(!) את מה שאתן רוצות ובכל היתר אני "חופשי" לנפשי ? התשובה כנראה בעיניי המתבונן לי אישית אין ספק שהעובדות בשטח לגביי הן ברורות, עקביות וחד משמעותיות: אני גרוש + 2 (אקסיות), ועדיין נראה שלא מצאתי את "הנוסחה" הנכונה. אני לא מתחבר לכל הגרושים\ רווקים סביבי (גם בלשון נקבה) – יש בהם משהו לא אמיתי (סבלנות כבר ביקשתי?) אז מה זה אומר עליי ? |