וזוהי תמונת המצב במודיעין בחודש זה:

לרמי לוי אי אפשר להכנס. אם נכנסת לחניה, אבוד לך, לא תוכל להתחרט ולצאת. חייב להכנס לחנות, משם תצא, אם יהיה לך מזל, תוך חצי יום. אם קנית מוצר אחד, עשרה או שתי עגלות. אחר כך - עוד חצי שעה של יציאה מהחניה. אבל...

אומרים שתמורת האומץ להכנס - תוכל למצוא מחירים זולים יותר. רגע רגע...לא להתבלבל, גם אצל רמי לוי לא זול בכלל..התכוונתי לזול יחסית.

יחסית לשופרסל דיל - שם יש חניה למכביר, המחירים לא משהו אבל יש יקר מהם...שם הבעיה היא אחרת.  אין מה לקנות. החנות נראית כמו אחרי המבול...כמחסן מוזנח לפני סגירה. אין די מוצרים, אין מבחר, רוב המוצרים מהמותג של שופרסל. הרגשה וריח של משהו רקוב.

מגה בול - חנות ענק. הייתה החנות הגדולה הראשונה של מודיעין והתורים אליה בזמנו, היו יותר ארוכים מאלו של רמי לוי היום. גם מדפי הסופר הזה לוקים במחלת החורים מפאת מחסור במבחר ובשפע והמחירים...אלוהים, כמה גבוהים...חוץ מהמוצרים שבמבצע שברובם הם שמפו וכלי ניקוי...ז"א, שווה להגיע פעם בחודשיים למלא את המחסן בבית. המקום משרה עצבות והמוכרנים במחלקות הגסטרונומיה והבשר יושבים לרוב בפינה, חסרי עבודה וחפויי ראש. גם הקופות ריקות.

באותו מתחם ישפרו, בין המגה לשופרסל פתחו לנו סופר חדש של טיב טעם. דווקא עכשיו כששפל אצל המתחרים. בעבר היה לנו טיב טעם ענק שנסגר בגלל הפסדים. הפעם הזו פתחו החכמים חנות קטנה יותר.

אני אוהבת את טיב טעם . הסופר נקי ומסודר, נראה כמו ה esselunga במילנו. לקחתי עגלה והתחלתי עם הירקות..העגבניות שפותחות את החנות בצבען העליז נמכרו במחיר סביר אך ככל שנכנסתי פנימה, מיד אחרי המלפפונים בואכה פלפלים, גיליתי מחירים יקרים יותר ויותר כשהגעתי למקרר הקפואים כבר התחרטתי על שאיני חברת מועדון כי להם יש דווקא הנחות....ז"א אם אתה חבר מועדון טיב טעם, תצליח לקנות במחיר שהוא לא מופקע עד כדי התקף לב...שאלתי כמה עולה להיות חבר מועדון - 50 ש"ח ענתה לי הקופאית הרדומה ואז חשבתי לי: הם לא שמעו על המחאה החברתית? הם חיים בעולם אחר? כדי לקבל מחיר שוק יקר-רגיל-סביר...אני צריכה לשלם עונש? 

כעסתי והחלטתי שאינני רוצה לקנות אצל גזלנים. חיפשתי בעיני עוד כמה קמצנים כועסים כמוני כדי להתנחם ובמקומם מצאתי את עצמי מוקפת בכעשרה או יותר עובדי טיב טעם. לא היה שם אף קליינט אחר. גיליתי שאני היא "האידיוט היחיד שנכנס לקנות בטיב טעם באמצע היום" ושכל העובדים האלה כנראה מקווים שאקנה משהו בכל זאת כדי שלא יסגרו גם להם את החנות.

בתוך העיר עצמה - מגה בעיר ושופרסל שלי - שני סופרמרקטים המתחרים בינהם על שני נושאים: מי ידפוק את המחיר הגבוה יותר ללחם ולמיץ התפוזים ומי יצליח לא לנקות וליפות את החנות עצמה. ז"א איזו מהן יותר מלוכלכלת או מוזנחת. התוצאה? מעט אנשים בקופות, קניות קטנטנות של לחם וחלב, אולי קוטג' אחד, שתי עגבניות , תפוח ופלפל אדום כי נגמר בבית ואין לי אומץ ללכת לרמי לוי.

בנוסף, קיימים אצלינו עוד מספר סופרמרקטים פרטיים קטנים, של אנשים טובים בעלי כוונות טובות שמתנדפות להן ככל שהזמן עובר, בדיוק כפי שהתנדפו המחירים האטרקטיביים שאפשר היה למצוא שם כאשר פתחו את העסק...בסביבת הסופרים האלה יש המון חניה.

וזוהי חווית הקניה שלנו במודיעין. אנשים קונים פחות כי יקר מאד ונראה שמנהלי העסקים האלה עדיין לא הפנימו את המגמה הזו ומתעקשים על עוד שקל ועוד אחד, בקנאות ובחירוף נפש של עד השקל האחרון ואינם שמים לב שהם , בסופו של דבר הולכים לאבדון.

רק שיהיה ברור. רמי לוי לא משלם לי. גם הוא לא "stinco di santo" (חתיכת קדוש באיטלקית), גם הוא יצטרך להוציא אויר כשהבלון יתפוצץ.

תגידו לי , זה לא עצוב קצת? אפילו החגים לא יכולים לכסות על אוירת המסכנות הזו...

אבל מה חשוב כל זה....אם לא אוכל אז בחירות...עוד מעט...אולי נשכח ומד מצב הרוח יעלה קצת.