אם יכולתי לצייר עוד, 

הייתי מכריח את הגוף המנוול הזה,

להתרומם מהכורסה השקועה שלו,

מהכרית הדקה שמצפה אותו,

ולאחוז סוף סוף.

אם יכולתי לצייר עוד,

הייתי מכריח את העצלנות שבזרועות,

להתעשת ולשרטט,

את הצלקות שדממו או את האותיות

הזוחלות בין המרצפות, מקיזות את שתיקתי לשווא. 

ואם יכולתי לישון דקה אחת,

ללא הקולות המאיצים בי להמר ולחיות,

הייתי מפסיק להתנוול כאן עם המילים,

הייתי מכריח את הצלקות המדממות לקום,

הייתי מצייר עוד.