הדיבייט הנשיאותי הוא חגיגה לדמוקרטיה. חגיגה אמתית בה שני המועמדים לנשיאות עומדים זה מול זה, מציגים את עמדותיהם ,מנהלים דיון ומעמתים את השקפות עולמם. יש מאבק אידיאולוגי, חילוקי הדעות מתחדדים ומובהרים, ואנו לומדים להכיר את המתמודדים ואת אופיים. נוכל רק לקוות שבישראל יחזרו לקיים דיבייטים כאלו. תרבות הדיון והתרבות הפוליטית בישראל יצאו נשכרות מכך לבטח.

עד כאן התאוריה. במציאות הדיבייט יכול להיות שיממון נוראי. שעה וחצי של הדיבייט הראשון בין שני המועמדים לנשיאות היו שעה וחצי של שעמום. אני בספק אם מי מהצופים שרד את כל אורכו של הדיון, וגם הצליח להתעמק בטיעונים.
יש שחושבים שנושאים כלכליים משמימים מעצם טבעם. אני לא חושבת כך. האמריקאי הממוצע מכריע למי הוא מצביע על פי המצע הכלכלי: תוכניות ביטוח הבריאות, המיסוי, שיעורי האבטלה והתמיכות הממשלתיות. בארה"ב עניני הפנים ובעיקר הכלכלה מכריעים בחירות, לא המלחמות מעבר לים.
את האשם המרכזי בשעמום אייחס לשני אנשים:
1. מנחה הדיון, שנתן למועמדים להתפזר ולהגיד מה שהם רוצים, ללא פינג-פונג מעניין וענייני.
2. ברק אובמה שהיה לא חד, מפוזר, לא ממוקד, נטול כריזמה ומשעמם.

לתחושתי המנצח בדיבייט היה מיט רומני. בנוק אאוט. למעשה, אובמה הביס את עצמו בנוק אאוט.

ראשון ראשון ואחרון אחרון, נעשה סדר ונבחן את הדיבייט בכמה אופנים:

א.      מיצוב:

מלכתחילה לאובמה היה רק מה להפסיד:
*זהו דיבייט על כלכלה. לנשיא המכהן זהו תמיד הדיבייט הקשה ביותר, על אחת כמה וכמה לברק אובמה שמוביל מדינה במשבר כלכלי קשה מאוד. אמנם הוא קיבל את המדינה לאחר קריסת הבנקים ומשבר הסאב-פריים, אבל לאחר 4 שנים  בתפקיד נגמרו התירוצים. לאזרח האמריקאי הממוצע קשה  כלכלית. למעשה, לאזרח הממוצע תמיד קשה כלכלית. כמו שאמר אובמה בעצמו: "זוהי מתמטיקה". קל הרבה יותר לבוא מהאופוזיציה ולתקוף מאשר להגן על המצב הקיים מעמדת הנשיא.
*אובמה נחשב רטוריקן מעולה, אחד הנשיאים בעלי יכולת הדיבור והשכנוע הטובים ביותר. רומני, לעומתו, נתפס אומר שטויות לא מעטות. הצפיות, לפיכך, מאובמה היו גבוהות מאוד. רומני הגיע כאנדר דוג, ולכן זוכה לאהדת הקהל.
 *אובמה הגיע לדיבייט כמוביל בסקרים, ואילו רומני, לפחות בסקרים,   על הקרשים. במצב כזה מה יש לאובמה בכלל להרוויח מדיון כזה? לכל היותר יוכל להרחיב פערים. דיבייט כזה יכול לשנות את מאזן הקולות וכשאתה מוביל זה בדרך כלל לרעתך.
*תכונה אינהרנטית לדיבייט, לטוב ולרע הוא שהוא שם את שני המועמדים בקו שווה. בסיקור התקשורתי היום-יומי הנשיא מורם מעם, מכונה Mr President והמועמד השני נראה רוב הזמן כחובבן לידו. הדיבייט שם את שניהם זה מול זה כשווים. בדרך כלל זה לא עובד לטובתו של הנשיא המכהן.

ב.      חזון:
בבחירות הקודמות "מכר" אובמה לציבור מסר של תקוה. כנשיא מכהן הוא לא יכול לעשות את זה. 4 בשנים בתפקיד עשו את שלהם, הוא ניסה לממש את מדיניותו, והמדינה עדיין במצב קשה. כיום המסר של אובמה לציבור האמריקאי לא חד, ובוודאי לא מלא תקווה כפי שהיה לפני 4 שנים. ספק אם המילה תקווה, שהיתה כה דומיננטית ב 2008, הוזכרה בדיון הלילה.
רומני הוא שיכול להביא הפעם מסר של תקוה. הוא טרם נכשל בתפקיד, הוא זה שיכול להאשים את אובמה בבעיות ולהבטיח לאמריקאים עתיד אופטימי.

ג.       מראה כללי:
המועמדים בגובה דומה, לבשו חליפות כמעט זהות לחלוטין. שניהם גברים נאים וצעירים למדי. ההבדל המרכזי היה בצבע העניבה. על הרקע הכחול אני חושבת שהעניבה של רומני עברה טובה יותר.

ד.      הסגנון:
*אובמה גימגם. כן, הוא היה לא שוטף,  מפוזר, לא ממוקד, גלש בזמנים באופן בוטה ולא ענה על שאלות. רומני לעומתו היה רהוט, שוטף, מלא ביטחון ונראה הרבה יותר אמין ו"נשיאותי".
*אובמה הרבה לתקוף את רומני, ועשה זאת באופן לא אפקטיבי. הוא הנשיא המכהן, לפיכך עליו לנקוט בהרבה יותר רטוריקה חיובית ופחות מתגוננת או תוקפנית. אם אובמה בוחר לתקוף את רומני שיעשה זאת בנקודות החולשה: בהתבטאויות הקשות, בחוסר נכונותו לחשוף תשלומי מיסים וכו'.

ה.      שפת גוף:
אחת הטעויות הגדולות של אובמה בדיבייט היתה בצילומים שלו בעוד רומני מדבר. עיניו היו שמוטות, הוא הביט בפודיום שלו, אולי כתב והכין תשובות. זה עבר רע מאוד בטלויזיה. במקום להביט במועמד, או בצופים, במצלמה או במנחה הוא השפיל מבט. זה מעביר מסר חלש, יש שיגידו מזלזל. אני חושבת שהוא נראה מנותק מהדיון, כמי  שאיבד קשר עם קהל בוחריו.

ו.        חלוקה בין רציונל ורגש:
נואם טוב מאזן בין ההגיון והרגש. הוא יודע להוסיף לנתונים היבשים ולטיעונים הפונים לשכל סיפורים המחברים את הצופה לנושא באופן רגשי.
רומני עשה זאת לא מעט במהלך הדיבייט: סיפר על אנשים שפגש ואמרו לו דברים, דיבר על מקרים פרטיים ולא רק על עקרונות.
אובמה, לעומתו, מיעט לספר סיפורים. למעט המקרה של אובמה-קר בו דיבר על סבתו. חלק זה גם היה אחד הטובים שלו בדיבייט. במקום להוסיף רגש לדברים, לעורר ענין והזדהות של הבוחרים, אובמה דיבר על עקרונות ורעיונות מופשטים. הדברים הללו חשובים מאוד, אך ללא הגיבוי הרגשי דברי אובמה הופכים יבשים ובלתי נגישים.

ז.       מיתוג עצמי:
רומני הצליח לעשות מה שלא הצליח עד עכשיו, למצב את עצמו במרכז הספקטרום הפוליטי. בניגוד לציפיות הוא לא הצטייר כימין הזוי, אלא כרפובליקני שקול ואחראי. הוא הדף את ההתקפות של אובמה בקלות ומיתג את עצמו כבחירה הגיונית ואחראית.

עצות לאובמה לפעם הבאה:

1. על אובמה לשפר הופעתו מול המצלמות ובעיקר בצילומי התגובה שלו.
2. על אובמה לעבוד על מסרים חדים וברורים: מסרים פוזיטיביים למדיניות שלו, ומסרים חדים וברורים שמסבירים למה רומני הוא ימין הזוי.
3. גם נשיא ארה"ב צריך להתאמן הרבה על מנת להמנע מהגמגום ולצבור בטחון עצמי לדיבייט הבא. לרומני היו הרבה הזדמנויות להתאמן בדיבייטים הרפובליקנים, לאובמה היה זה דיבייט ראשון מזה זמן רב.
4. אובמה צריך לעבוד על סיפורים אישיים וחיבור רגשי לדברים. לא רק הרציונל חשוב בדיבייט, אלא גם הרגש, על מנת להביא את הבוחרים לצידו.
5. מה שהביא את אובמה לבית הלבן היה החזון. הנשיא לא צריך להתבייש לגייס למילואים את הרטוריקה הגבוהה והחיובית, אשר סחפה את האומה האמריקאית לפני ארבע שנים. את הויכוחים על אחוזי המס וקיצוצי התקציב הוא יכול להשאיר לאחרים.

עצות לרומני:

1. רומני צריך להמשיך בדרכו, רגוע, שקול, נשיאותי. השתדל להמנע מפליטות פה מיותרות שאפיינו את הקמפיין עד כה.
2. אל לרומני לנוח על זרי הדפנה, עליו להמשיך לתקוף ולהתכונן כראו ילדיבייט הבא. הפעם רומני כבר לא יהיה האנדר דוג.
3. על רומני להמשיך לשמור את מוקד הדיון במגרש שנוח לו כפי שעשה בדיבייט הזה.

בהצלחה לשני המועמדים, ובעיקר - שיהיה מענין!

התמונות הן צילומי מסך מעמוד הבית של CBS News http://www.cbsnews.com/video/watch/?id=7424244n שם גם תוכלו לתפות בעימות הנשיאותי.