לדעת אישה

אומרים שמזג האוויר משפיע על מצב רוחו של האדם, אז אומרים. אילו הייתה השמש זורחת היה סיפורנו שונה ולאה הייתה פחות מצוברחת. אבל הגשם זרזף על גג האוטובוס הירוק. היא ישבה בפינה נידחת, נערה צעירה בת חמש עשרה ובידה ספר של עמוס עוז "לדעת אישה". נו טוב, להחזיק ספר של עמוס עוז ברחוב הארזים, זה עניין של מה בכך. לא מעורר תשומת לב מיוחדת, אבל להחזיק בספר כזה באוטובוס מס` אחד, זה בערך כמו מעשה פריצות רחמנא לצלן. נערה בת חמש עשרה מבית יעקב, ממשפחה טובה. אוחזת בשיקוץ באוטובוס מס` אחד, במרכז שכונת גאולה בירושלים עיר הקודש. אפשר לחשוב שמשהו מיוחד קרה באותו ספר. בכלל לא ברור איזה אישה בכלל ידע הגיבור, אבל עצם השם מעורר פלצות, אצל כל חרדי מצוי. אלה אינם מילים שכותבים בפישקוולים, בראש חוצות. אלא בחדרי חדרים ידע האדם את אשתו שלו. אצלה בלב פנימה, הכוונה ללאה. לא הציקו עיני האנשים, היא כבר מזמן חשבה אחרת. רק לצורך הפירוטכניקה לבשה לבוש חרדי מכופתר ומעונב להחריד. לחשוב אחרת זה להיות אתה עצמך. לחשוב אחרת ולא כמו עדר, זה הייחוד של הפרט. כל כך פשוט שבה לבכות עליה, על לאה. אלא שבמקרה דנן לאה בכתה, עיניה רכות היו כמו לאה המקראית, אשת יעקב ובת לבן הארמי, אחות רחל היפה. איך אתאר את לאה הרכה. עיניה היו כחולות כמו הים, רזה הייתה וכבר הנצו רימונים, והגפן חנטה פגיה. שיער שופע נבע מקודקודה נופל על פניה כמפל שוצף. אבל שמה בינות מאה השערים, שקר החן והבל היופי. מה לו במחוזות האבן הקרה של ירושלים המעתירה. אמנם כבר בגיל חמשה עשרה, אפשר לדבר באישה נכבדות. זה תלוי במשפחה, בייחוס, ובכבוד מעלת הדורש. ערכה של האישה יכול לעלות אם נתן בה עינו אחד מהמגבירים, אם בשבילו או בשל בנו המתבגר. לכול סיר יש מכסה כבר נאמר. אבל בלאה לא נתן איש עינו, לא בכוסה ולא בכעסה. הייתה כלא הייתה בעיניהם, מן מורדת חסרת חשיבות. ממשפחה רגילה, לא מציאה גדולה. חבל לבזבז תחמושת עליה, על לאה. אפילו משמרות הצניעות לא אבו לרגל אחריה, ולפרסם ברבים מעשיה, אם בכלל משרכת היא דרכיה.

צנועה הייתה לאה, מלאה עצבת. למה בכלל היא צריכה לעשות דברים בסתר. למרות שלא עשתה הרבה בסתר, קצת קראה , ראתה סרט או שניים. קבלה בחיוך קריצה משניים, יותר מזה לא היה ולא נברא. אבל בעולם שכל אישה כגפן פורייה, אפילו דברים כאלה היו בבחינת פרצה. בגדר כמובן. הגדר היא סביב השכונה שממנה לא זזים ימין ושמאל. זה כנראה למדו על הגדר, מביאליק.  וסיפורו הנפלא "מאחורי הגדר" הרי ביאליק בעצמו בא משם, מארצות הקור, ומרינקא שלו קבלה בראש רק בגלל שפרצה גדר. לכן חשוב היה לשמור את עצמך מתוחם, שמא תמצא עצמך במחוזות לא לך. מה הוא אותו מחוז, העולם שממנו צריך לשמור ת"ק פרסות מעבר לגדר. זהו העולם האמיתי, ששם תוכן העניינים יותר פתוח לאנינים. שם אפשר לקרוא מה שרוצים ולקבל בקידה מצפונית חיזור הגיוני. אבל עדיין היה צר עולמה כעולם נמלה, אמנם המחשבות ריחפו הרבה מעבר לגדת התמזה. אבל החיים כובסו עדיין בסמטאות הייאוש הקרות של ירושלים. מי יתנני עוף ציפור כנף קטנה... שורר ביאליק. חשבה לאה לעצמה מכונסת בתוך עולמה. גם את ביאליק אהבה לקרוא. אותו משורר דלות שזלזלו צנח, אבל המילים שלו כל כך דברו אליה, אל לאה. האוטובוס המשיך לקרטע בין הסמטאות הרטובות, על השלוליות החומות ובפקקי שכונת גאולה הצפופה. לא שהדבר הטריד אותה, נהפוך הוא. אלה היו רגעים של בדידות ושלווה עבורה. במקום כזה הייתה הבדידות קרש הצלה בגעש  הפגאני הסוחף. דווקא "לדעת אישה" של עוז שהיה גר עם הוריו לא רחוק משם בשכונת "כרם אברהם" דיבר אליה. בעיניה זה היה מותחן פסיכולוגי גדוש אירועים וסוחף, שלא על מנת לגמור מהר ולספר לשכן, רומן שונה בעל ערך ספרותי נאה. היא חייכה לעצמה מתחת לידה הקטנה, סתם חשבה על היום שבוא יבוא. היום בו תעזוב את השכונה לעבר האופק המהביל. שם התרחשו האירועים שאותם חפצה לחוות. אבל עוד חזון למועד. אלה דברים שמתבשלים כמו צ`ולנט על אש נמוכה, שלא ישרפו חלילה. כי במקרה של שריפה אלף כבאים לא יכבו אותה.

היא ירדה מן האוטובוס בתחנה היעודה,  עמדה לרגע שיחלוף מעל פניה. למזלה עבר האוטובוס בתוך שלולית והמים ניתזו עליה, מרטיבים את עמוס עוז. היא ניגבה את הספר ודחפה אותו לתוך המעיל, חצתה את הכביש בריצה, עברה את החצר. עלתה מספר מדרגות עד לפתח הבית, והדפה את דלת העץ בסערה. אמה שקדה על ארוחה במטבח, לאה לא הבינה לשם מה היא טורחת. הרי סופו של דבר היא תגיש מרק צהבהב עם שקדי מרק אפרפרים. והיא תמיד תאכל לחם חי ממאפיית "ויזל" מרוח בדבש, להמתיק מעט את היום. תיכף ומיד נכנסה לשירותים, למזלה לא היה שם איש. בזהירות הוציאה את הספר מתוך המעיל הרטוב ודפדפה בו. עטיפת הספר הייתה חושנית, כנראה ציור של איזה צייר אולי מונק, יכול להיות שזה בכלל פיקסו. היא הבטיחה לברר אם זה מונק או פיקסו, בטח כתוב איפה שהוא. בכל מקרה אין תוכו כברו, תוך הספר היה שונה תכלית שינוי מן הציור.  אותו יגאל רביב גיבור הספר, נראה לה די אבוד במרקם החיים היום יומי. קשה לו בחיים הרגילים של כל אזרח מצוי. אולי הוא צריך לחזור להיות מרגל, שם הוא הצליח יותר מן הסתם. אבל המילים של עמוס עוז, השפה עשו בה חידודים. היא קראה ברצף ובמהירות על קושי הקליטה של האזרח רביב או רביד, לא ברור. היא שקעה באסלה כאילו הייתה עריסה בחצר הקדמית של לואי השישה עשר. לאחר הטמינה את הספר בתוך המעיל, ויצאה החוצה להצפין את הספר עמוק בארון מתחת לתחתונים שלה. אחרת מישהו עלול למצוא את הספר, ולתת לו אינטרפרטציה שונה.  לקרוע אותו לגזרים. אוי ווי איזמיר איזו עטיפה. אישה עירומה נשענת על גבר עירום בפרהסיה, גוואלד. אם אבא שלה יראה את הספר, זה יהיה הסוף שלה ושל עמוס עוז. לכן היה חשוב לה להטמינו ולהצפינו מעין כל. אפילו מפני אחות הגדולה שורל`ה ביילה. ללאה שלנו כמו לאה המקראית הייתה גם אחות, אדוקה מאוד. היא הייתה גדולה ממנה בשנתיים, וקראו לה שרה ולא רחל. היא גרה איתה באותו חדר. בניגוד אליה שרה הייתה הרבה יותר בשלה. שתי שדיה כשני עופרים, תאומי צבייה. ככתוב בשיר השירים. העיניים שלה היו בהירות ומבהיקות כמו הכוכבים בשמים. יפה הייתה שרה, לא לחינם קראו לה שורל`ה ביילה, שזה בתרגום חופשי – שרה היפה. לפעמים היו מוסיפים גם – ביילה נביילה. אבל לא במקרה  שלה. כי שרה הייתה טובת לב, וישרת דרך. הגבר שישא אותה יהיה בר מזל, כזו כוסית.- חשבה לאה לעצמה במונחים מופקרים. היא הייתה מפרגנת לאחותה, הייתה מדברת שבחה בפניה. אבל שרה הייתה מסמיקה כמו תפוח "יונתן" ונסה על נפשה. 

 והנחש היה ערום מכל חיית השדה 

והנחש היה ערום מכל חיית השדה... לאה ישבה מולו בחיל ורעדה, זה היה הראיון הראשון שלה בהקשר לעבודה. הבוס המיועד התבונן בה ברחמים מהולים בתוכניות עקלקלות. הוא שמע את סיפורה בנחת וידיו מוללו עט כדורית מוזהבת. היה חשוב לו להדגיש את סמכותו וזה לא היה קשה מול התמימות של הילדה ממאה שערים.

תראי לאה.- אמר. הוא למד כשמזכירים את שם בן השיח, זה מוסיף פסון בפסאדה שניסה לבנות.

תראי לאה, אנחנו בירושלים נחשבים למשרד מוביל. אפילו בארץ כולה אנחנו משרד פרסום גדול. לכן לא ברור הדבר לקחת נערה כמוך חסרת ניסיון, לאה...

לאה רעדה כמו עלה נידף, זה היה הכרטיס שלה לחופש. והיא תעשה הכול כדי להתקבל לעבודה. אם כי לא ידעה מה זה הכול, אבל היא מוכנה ללמוד. היא הורידה מעט את חולצת הבטן שלבשה, כי הרגישה את עיניו ננעצות בבטן הלבנבנה שלה. חולצה ורדרדה שהייתה הולכת איתה גם בחורף מתחת למעיל, וגם בקיץ ללא מעיל.

אני אעשה הכול כדי ללמוד.- כך אמרה.  אפילו בתחילה בלי כסף, רק בעבור דמי כיס. אתה צריך להבין אותי... אמרה בפרץ פואטי רגעי.

את יודעת מה, אני מוכן לקחת את הסיכון. אני אקח אותך לעבודה ותמורתך תהיה מגורים אצלי בבית. תעזרי לאשתי עם הילדות והניקיון. מה את אומרת לאה? שאל.

סבבה, ענתה לאה. סידור הולם. עכשיו היא תוכל לתהות על קנקנם של החילוניים ממבצרם. ממשפחה האוכלת שפנים ושרצים, היא תלמד לחשוב מחדש. הרי זו הדרך שבחרה לעצמה, ואשר לגביו. קצת נצלן חצוף ואפילו עז פנים ותחמן, איך הוא הסתכל בבטן שלה. אבל יש לו אישה. כך הניחה לה. אין לה בעיה שיסתכל על הבטן שלה, אבל ילך לאשתו בלילות. יש גברים כאלה.  היא ידעה זאת לפי הספרים שקראה והעיתונות הצהובה שאספה מפתחי הבתים של רחביה. מצידה זה בסדר, כל עוד היא מחוץ לטווח הידיים שלו. אבל היא לא ידעה הכול, לא הכול כתוב בעיתון ומה שכתוב לא בהכרח נכון. אבל היא עוד תלמד, בת הים הקטנה.

 יום העבודה הראשון שלה היה מתיש, היא הייתה כולבויניקית במשרד. שטפה את הכוסות, הגישה קפה לכול הלקוחות וקצת למדה מסמדר לתייק ניירות, לתיקים עבי כרס שהיו מונחים בארון, בחדר המזכירות. סמדר מילאה פיה מים, ועסקה רק בעבודות המשרד. ההוראות שלה ללאה היו מקצועית חדות וחלקות. אמנם אי אפשר היה לחתוך את האוויר בסכין , אבל היה ערפל סמיך. מעין מסך עשן שהפריד בין השתיים. בערב הוא הסיע אותה הביתה במכוניתו המפוארת, לאיזו וילה חד דו קומתית ברמות בנה ביתך, ברחוב החורש, בית מפואר עם בריכה . לאה הזדעזעה מן המים הכחולים, כמו עכברה קטנה שלא יודעת לשחות. זה נראה לה בהתחלה מקווה, פעם הלכה עם אימא שלה לטבול במקווה, במאה שערים. אבל מהר מאוד התעשתה והבינה שזו בריכה שרוחצים בה גברים ונשים כאחד, עירומים כביום היוולדם. בסלון הגדול התוודעה לסחלבי. אשתו של הבוס שלה, ירחמיאל פעמונים. סחלבי הייתה קצת אדישה אליה, מעט לאחר ההיכרות הראשונה, שלחה אותה להכין אוכל לשתי הילדות שרבצו מול הטלוויזיה, וצפו בטלנובלה כאילו כלום. לאה נכנסה למטבח ועיניה אורו, על המדפים היו מונחים מוצרים שלא ראתה מעולם. המקרר הענק היה מפוצץ בבשר, נקניק, שניצל, סלאמי וכל טוב משפעת הארץ. פתאום חשה רעב והתחילה לכרסם גזר ענק שמצאה במקרר. היא לא בדיוק ידעה מה הילדות אוהבות, אבל החליטה להפתיע אותן. היא שפתה מחבת על האש וזרקה פנימה כמה נקניקיות, הוסיפה לעניין גבינה צהובה וביצה, וקראה לילדות לארוחה. הילדות טרפו את האוכל מן הצלחת, מעולם לא אכלו נקניקיות, כי זה היה תמיד הולך לשאפי. כלב הדני הענק, שחי בבית כמו היה אחד מבניו.

ההרצאה שנתנה סחלבי ללאה ארכה כמעט שעתיים, מה מותר ומה אסור. כל מאכל צריך לעבור דרכה, ולא מערבבים חלב על בשר. זה עלול לעשות פריחה או כאב בטן לילדות. מה פתאום... נקניק לארוחת ערב ? זה האוכל של שאפי בכלל. הוי לאה, ככה זה שמבינים את העולם הפוך, מאיפה באת בכלל? לאה הייתה מיואשת ורק התערבותו של הבוס הצילה את המצב. הוא הסביר לאשתו את כל הנושא בעיון, והאחרונה הביעה אמפטיות  מעושה. כזה כאילו. מעניין... היא לא כעסה עליו בגלל שהכניס הביתה איזו אסופית, אבל על הנקניק של שאפי, עוד יצור, היא כעסה מאוד. ירחמיאל פעמונים אימץ את לאה וניחם אותה, אחר בקש ממנה שתכין לו קפה, נס קפה עם סוכרזית. לאשתו סחלבי לסחוט שלושה תפוזים, יען כי תרד ארוחת הערב הבאה לטובה במעיה, כמו יונה במעי הדג. הבית הענק היה ממוזג כמו בגן עדן, היה שם מזגן ענק אולי שניים עם בקרת אקלים, שחלילה לא ישפיע האוויר מבחוץ על פנים הבית. לאה רצתה ללכת עירומה כמו אדם וחוה. אצלה בבית של ההורים, היה קר כל החורף, ורק השמיכה הייתה מצילה אותה מהיפותרמיה. עכשיו שהייתה חדורת מוטיבציה ובעלת ניסיון, ניגשה לסחלבי ובקשה לדעת את התפריט לארוחת ערב. ירחמיאל התערב, ובקש להכין ארוחה חגיגית. אבל סחלבי היסתה אותו, בטענה שלא יעלה במשקל. לא שהוא היה שמן חלילה, אבל גם רזה גדול לא היה. סחלבי בקשה ממנה להכין סלט גדול כולל נבטים, לחם חי וקצת גניבה מלוחה. כמו כן כוס גדולה של שוקו. שוקולד עם חלב רתוח בשבילה, ולירחמיאל תה עם סוכרזית. ירחמיאל קרא עיתון, וסחלבי עשתה מדיטציה ופטפטה בטלפון עם מישמיש. לאה לא הבינה את המרחק בניהם, הם היו כל כך אנינים ומרוחקים, עד שנדמה לה שהחום היחידי בבית היה חום המזגן, שעבד ללא הפוגה. תיכף ומיד נכנסה לאה למטבח, והתקינה להם ארוחה. הבוסים שלה היו מרוצים זאת ידעה לפי השבחים שהרעיפה עליה סחלבי. לאחר הדחת הכלים פרשה לחדר שהוקצה לה,    ונפלה על המיטה הרכה. תוך שתי שניות עצמה את עיניה וישנה שנת ישרים, ללא מחשבה והגות מיותרים. ויהי בחצות הלילה התעוררה, ובעודה משפשפת את עיניה ראתה מולה את שאפי, מן מפלץ מבהיל לכאורה. אבל בעיניו ראתה תינוק קטן שמחפש אהבה. היא ליטפה אותו, והוא בזינוק חתולי עלה למיטתה. לאה חיבקה אותו ואימצה אותו אליה כאילו היה  ילד קטן. ככה נרדמה יחד עם שאפי באותה מיטה. בבוקר כשקמה שאפי רבץ למרגלותיה כספינקס אשר בארץ מצרים.    

משוך בגזר אליעזר

משוך בגזר, אליעזר...לייזר גייזר היה בעלה של שורל`ה ביילה. היא תמיד אהבה אותו וסופו של דבר ועניין השיגה אותו. לייזר היה גבר שבגברים, גבה קומה וחזק כמו שור. הוא היה הבן של השכנים ממש באותה חצר. כשהיו מנסים לשדך לשרה בעל היא הייתה דוחה את כולם. היא לא הבינה מדוע לייזר לא שולח את ההורים שלו לברך על המוגמר. היא לא ידעה שלייזר היה ביישן גדול אף על פי שהיה גבר אמיתי. אלא שיום אחד ראתה אותו בחצר מתקן משהו, ידי זהב היו לו. מסתבר שזה היה קרבוראטור שהוציא מן המכונית הישנה שקנה. הוא טבל אותו בבנזין כדי לטהר אותו. שרה התבוננה בו והוא התבונן חזרה. היא הסמיקה והוא הסמיק לאחר הפליט,

התחתנת שורל`ה ביילה ?

השם שלה בפיו עשה לה חידודים.

לא...השיבה, אני לא רוצה אף אחד.

לייזר השמיט את הקרבוראטור מן הידיים עכשיו נפל לו האסימון, הוא הזדקף והסתכל בה ישר בעיניים. ואז קד קידה.

תתחתני איתי, שורל`ה ביילה ? אמר באבחת חרב אחת.

שרה נפלה כמעט מהרגליים, היא גמגמה אבל הצליחה להוציא כמה מילים,

אם לא עכשיו, אימתי ? אמרה ברעד קל.

לייזר הסמיק כמו גזר, וברח אל הבית. כבר בערב הוא שלח את הוריו לדבר נכבדות בשורל`ה ביילה.

מי שלא ראה שמחת לייב אריה לא ראה שמחה מימיו. שורל`ה ביילה אמרה כן, וברחה לחדר שלה. לייב אריה התחיל לרקוד ולשיר.  החתונה עשתה טוב לשורל`ה ביילה, היא יפתה שבעתיים וכהרף עין כרעה ללדת. הכול ריחף כל כך מהר, כאילו לא היה מדובר בשנים. לייזר התעקש להזמין את לאה לארוחות שבת. שרה לא התנגדה נהפוך הוא, היא שמחה לארח חברה לאחותה המופקרת. לייזר היה אומר שזה ממש לא משנה הצורה החיצונית,  העיקר האדם. הוא החזיק מלאה אדם בעל דעות מוצקות. בסתר ליבו כעס על לייב אריה מחותנו, אשר קרע קריעה על לאה, ולא הסכים לפגוש בה. כן אסר על אשתו מינדל`ה להכניסה הביתה כשהוא נעדר. אוי לך אם תפרי את החלטתי להכניס את הפריצ`ה, טפו טפו הביתה. לייזר לא אהב את זה, אבל לייב אריה היה מחותנו לכן העדיף לשתוק ולא לצאת כנגד מחותנו. ר` לייב אריה היה מקונן מידי פעם על לאה, דווקא בחצרו צריך לקרות מקרה שכזה, אוי לה לאותה בושה,  ממש הלבנת פנים . החצופה, הפריצ`ה המיטה עליו קלון. אפילו בשטיבל מסתופפים ומדברים עליו.

מי צריך את זה. היה צועק על אשתו, הכול בגללך. תמיד הייתה רכה אליה. לאה זה השם של אימא שלך , איך העזת להזניח אותה, טפו טפו את הפריצ`ה. אני לייב אריה צריך להסביר לרבי איפה טעיתי, אני טעיתי, זו את שטעית. כל הספרים שהייתה קוראת, היא חושבת שאני לא יודע, אבל אני יודע שהייתה קוראת את החופשי הזה עמוס עוז. ראיתי את הספר שלו בשירותים, היה זרוק מאחורי האסלה "לדעת אישה" תיכף ומיד חישבתי לקרוע אותו ולהשליכו במים לביוב הגדול. אבל פתחתי אותו וקראתי על הציונים, גיבורים גדולים יודעים לרדוף אחר אויבים מדומים, אבל בחיי היום יום לא יודעים דבר, לדעת אישה... עד שהגיבור שלו יודע אישה היה גבר חרדי מביא עוד שני ילדים. זה נקרא לדעת אישה. רק הבת שלי הלכה אחריו, אחרי מקסמי השווא של המתפקרים הללו.

סבא שלי הלך למשרפות עם גב זקוף, הוא לא פחד מכלום, היה יהודי בן יהודי, גאה. הנאצים היו כלום בשבילו, אפילו לא רשעים. אלא עבדים של היושב במרומים שעושים את אשר צוו לעשות.

אין מקרה בעולם, הכול ידוע מראש, מינדל`ה. הכול ידוע מראש... רק אלה המתפקרים חושבים שיש בחירה חופשית, מהי בחירה חופשית ?

הגידי מינדל`ה. מהי בחירה חופשית ?

לבחור בין ארוחה לארוחה או בין בחורה לבחורה, או שמא בין הפריצ`ה שלך לאחרות. זו בחירה חופשית.- היה צועק.

מינדל`ה הייתה מרגיעה אותו ואומרת שהבת שלה ישרת דרך, והיא לא עושה כלום, שום דבר מופקר. רק בודקת דרכים נוספות.

בודקת ? היה צועק. מה זה בודקת . שתבדוק כינים בראש הילד שלה, בודקת דרכים. שטויות את מדברת מינדל`ה, אסורה היא, בעולת בעל לא לה המופקרת. את לא מבינה, אני מבין. כל העולם החילוני הזה חולני. היום אי אפשר לדעת מיהו ממזר, מיהו יהודי. אותנו בהונגריה השמידו בגלל שהיינו יהודים, לפחות היום לא ישמידו אותנו. כי איך ידעו מיהו יהודי, אם אנחנו לא יודעים מיהו יהודי.

כך היה מקונן על לאה, לאל`ה כפי שנהג לקרוא לה כשהייתה קטנה. ואחר שגמר להוציא הכול היה יושב על הכיסא בפינת המטבח ובוכה. שתי ידיו היו מונחות על השולחן, והראש  טמון בהן. כך היה בוכה עם דמעות,  ומינדל`ה הייתה נזעקת וכך אומרת -

אילו לאה הייתה יודעת כמה אהבה יש לך בשבילה, היא לא הייתה הולכת ר` לייב אריה. אבל היא לא ידעה המסכנה, מי יאהב אותה ככה, ר` לייב אריה?

את צודקת מינדל`ה, היה אומר. הייתי מקריב בשבילה את חיי רק שתחזור. כמו שיפתח הקריב את חיי בתו למען העם שלנו. אני מתגעגע אליה, מינדל שינדל. מת מגעגוע...

 ר` לייב אריה התבייש שמדברים עליו מאחורי גבו, אבל לייזר חיפש את מי שיעז לדבר עליו. כולם פחדו מלייזר גייזר הענק. אף אחד לא אעז לדבר על משפחתו, לא מיניה ולא מיקצתיה. כשלאה הייתה באה אליהם בערבי שבת הוא לא סיפר מאומה, רק שר שירי שבת בעבור כולם בקול אדיר. אחותה כגפן פורייה הייתה מטפלת בבית, מגישה להם מטעמים שהכינה לכבוד לאה, במיוחד לשבת. היא ידעה שלאה מתגעגעת ולכן ניסתה לפצות אותה בשם כולם. אלה היו רגעים של אושר בשביל כולם, כמה שמחה לאה להיענות להזמנה שלהם לבוא בלילות שבת. בערב הכי אינטימי במסורת היהודית. רק בכדי לגעת מעט בזיכרונות של הימים ההם. זה מה שהחזיק אותם כמשפחה, המסורת. 

ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו... 

הספינקס הוא שילוב של אריה עם ראש פרעה. או אם תרצו אדם בגוף אריה, אם האריה מסמל את המלכות הרי האדם הנושא את ראשו משול אף הוא למלך. פרוייד היה אומר שזו משאלה, השילוב הזה של כוח ומלוכה, גוף ונפש. יונג היה טוען אולי לארכיטיפים מן העבר שמהם נובע האגו של פרעה. כך או כך היה שאפי הספינקס של לאה, הנחמה היחידה בבית ירחמיאל פעמונים. רק איתו היא יכלה להרגיש בטוחה ולחשוב שהוא מבין את כל מה שהיא אומרת לו. באמת הוא נענע בראש בכל פעם שהייתה סחה בפניו על בעיה מסוימת. במשרד היה הכול שפיר, לאה השתלבה יפה והחלה לקיים פגישות עבודה עם מנהלים וחברות, ואת חלקם רכשה למען משרד הפרסום של ירחמיאל. אפילו סמדר אשר חתמה את שפתיה החלה לדבר אל לאה, ולהתחבב עליה. זאת ועוד, היא עזרה לה כאילו הייתה פקידה שלה אישית. בבית התנהלו העניינים כמו תמיד, אותן ארוחות ואותם כלים להדחה, והמדיטציה המשונה של סחלבי והריחוק של ירחמיאל. אבל מה לה כי תלין, בסך הכול זה התאים לה ככפה ליד. היא גם לומדת את אורחות החיים החילוניים, ויש בידה משרה לא רעה. בחיים צריך לשלם רבה גאלט, וזה היה שכר הלימוד אותו הייתה צריכה לשלם. ויהי בחצות הלילה נדדה שנתה של לאה, היא שכבה על המיטה אבל לא יכלה ממש לישון, רק עצמה את עיניה וחלמה על עתיד ורוד יותר. אט אט חשה ליאות בכל חלקי גופה, מעין רוגע שבא לה מעייפות היום שחלף אשר גבר על נדודי השינה. באמצע הלילה היא חשה בגוף זר במיטתה, תחילה לא התרגשה כלל, הרי שאפי היה אוהב לעלות למיטתה. אבל שאפי אף פעם לא עשה זאת בלילה כשישנה, אלא רק שהייתה בעירות מוחלטת, ובטח לא היו לו ידיים של גבר. היא זינקה מהמיטה וראתה את ירחמיאל פעמונים שוכב במיטתה עירום כיום היוולדו.

 ירחמיאל, אין לך מה לעשות ? שאלה בבעתה.

בואי אלי, נישן יחד שנינו מיידלע. הציע.

ירחמיאל צא מהחדר שלי לפני שאצרח. איימה עליו לאה.

תצרחי עד מחר, אף אחד לא ישמע אותך, זה יכול להשתלם לך. נעשה מן סידור כזה...

ירחמיאל. אתה גבר נשוי תתבושש לך , איך אתה יכול לעשות את זה לאשתך. לחשה ברעד.

זה בסדר. - אמר והימם את לאה. אשתי מסכימה, אין לה בעיה עם זה.

אולי לה אין, אבל לי יש. לא חונכתי כך, להתערטל עם אנשים זרים.

לאה, שכחנו שהחלק הפרימיטיבי הזה בחייך פאסה, פתחנו דף חדש ליברלי יותר חופשי. ניסה לפתות אותה כמו הנחש את האישה. העיניים הכחולות שלו היו גדולות כאבני ברקת שבלטו מתוך הקודקוד הג`ינג`י שלו. הקרחת שלו הבהיקה באור הניאון הדליל שהתגנב מהמטבח, ורק הצמה הקטנה שגידל משאריות שיער שנותרו לו נתנה בו שובבות לרגע קל.

אבל לאה רתחה עליו, וירתה לעברו צרור מהיר,

זה לא בסדר, ירחמיאל. אני משלמת בעד המיטה כאן, אין לך זכות לגבות מחיר נוסף. אמרה בזעף. אני לא זונה, זה לא עובד ככה...

שאפי שרבץ עד עכשיו קם על רגליו, ירחמיאל ניסה לסלק אותו אבל המבט בעיני שאפי היה מאיים. ירחמיאל הבין שכלתה אליו הרעה, לכן החליט לבחור אסטרטגיה אחרת. הוא חייך פתיינית והתנצל. לאחר פשוט קם ויצא את החדר כאילו כלום. לאה הייתה חייבת קפה חזק, היא הרגישה כמו נאנסת  וזו הרגשה כלל לא נעימה. פעם ראשונה חשה עצמה מאוימת. כבר חישבה את הרווח וההפסד הנגזר מהמהלך שעשתה. אבל הכרעה זו הכרעה, ויש לקבל בשלווה את מה שלא ניתן לשנות, ובמקרה דנן את ירחמיאל. היא כבר תדאג לטפל בו בממזר הזה. למחרת בבוקר הוא התנהג כתמיד כאילו כלום לא קרה בלילה. לאה הפגינה אדישות במטרה ברורה להראות לו שהיא יודעת לעמוד על שלה, והיא אינה בחורה רגשנית. חוץ מזה באה להוכיח שהיא יכולה להתמודד איתו, כשווה אל שווה ולא כקורבן אל תליינו. בתוכה פנימה האמינה שהוא עוד ירד על ארבע בבוא היום, ולא כספינקס אשר בארץ הנילוס, אלא כאחד הנבלים המבקש לחוס על חייו. סמדר לא הרגישה בכלום. אבל כשפגעה באקראי בלאה העלתה האחרונה את המקרה, ובקשה לדעת, אם גם לה קרה כמקרה הזה.

סמדר צחקה ואמרה ללאה שהיא תמימה.

הרי עיוור היה רואה מה שלא ראית. אמרה סמדר ספק מבודחת ספק ברצינות.

מה לא רואה ? - שאלה לאה. הרי זה ברור. הוא ניסה לאנוס אותי, לכפות עצמו עלי בכוח. אין לו מעט כבוד לאשתו, היא גרה באותו בית. הזדעקה.

בדיוק לזה התכוונתי, לאל`ה. בדיוק לאשתו. לא הבנת שהיא לסבית, ובכלל לא מעניין אותה מה הוא עושה עם נשים אחרות. היא כל הזמן עסוקה עם המאהבת שלה.

מישמיש...- עכשיו הבנתי סמדר.

סמדר צחקה. בדיוק, מישמיש. אלה בנות שנפגשות במיטה כמעט כל יום.

סדום ועמורה. - אמרה לאה. צדיק אחד בסדום בקש אברהם, כדי להציל אותה משמד. אני לא אטרח לחפש אפילו אחד.

רק אל תביטי אחורה כאשת לוט. את עלולה להפוך לנציב מלח, תסתכלי רק אל האופק. ככה לא תראי את התהום שפעורה מאחוריך. - הציעה סמדר בידידות. 

 שלום עליכם מלאכי השלום...

הדרך אצה לה והזמן אץ לו. היא הייתה חייבת להחנות את המכונית ברחוב הנביאים, כמה אירוני. זאת כדי להגיע לבית של שורל`ה בזמן. לאה לא הסכימה לוותר על המפגש עם חלק מן המשפחה אשר לא קרע עליה קריעה ורצה בה. מרחוב הנביאים היא פנתה לרחוב החבשים כדי לחתוך לכיכר השבת. מובן הדבר ואף נדרש כי לבושה היה צנוע למהדרין, אחרת הייתה מסכנת את עצמה. האווירה בבית הייתה אווירה של שבת, ליל שבת ליתר דיוק. השולחן היה כבר ערוך, ולאה עזרה לאחותה להגיש את האוכל בעוד לייזר שר את שלום עליכם. קולו הדהד בכל הבית, והחלונות זעו נוכח קולו העצום של לייזר. היה לו לב רחב בגודל של אמבטיה. לאה אהבה לשמוע אותו שר. כמו מוזר לראות איש כזה פיסי בעל רוחניות נכוחה. הארוחה הייתה משגעת, לאחריה שטפה לאה כלים בעוד הילדים של אחותה רצים בכל הבית ומשתוללים. בועטים בכדור גומי, ובבלונים שהיו פזורים בכל הבית. לאה הייתה במצב רוח מצוין, היא פטפטה עם אחותה על הא ועל דא. ואחר ישבו  על הספה בפינת חדר האורחים לנוח. לאה קראה ללייב אריה האחיין שלה, וכשהוא סרב לבוא ניסתה לדובב אותו. הציעה לו ממתק. אריה קרב אליה, חטף את הממתק וניסה לברוח, אבל לאה הייתה חזקה ממנו, היא תפסה בו, ומשכה אותו אליה. אריה ניסה להשתחרר מאחיזתה וצעק לעברה פריצ`ה פריצ`ה. לאה נדהמה. למרות שהעניין לא היה זר לה. הרי כל בחורה שאינה מבני מינם של החרדים הייתה זוכה לאותם מילים בדיוק.

אדם גלוי ראש נחשב לגוי, ובחורה עם מכנסיים או בגד חשוף במקצת הייתה מכונה פריצ`ה. אבל לעמוד מן הצד השני של המתרס, ולשמוע את המילים הללו מוטחים כנגדה זה היה עלבון צורב.

את רואה שורל`ה כמה זה מעליב לשמוע את הדברים הללו. - הטיחה לעבר אחותה.

הוא ילד, אל תדאגי ואל תעלבי. יום יבוא והוא יגדל, וזה יעבור לו. - ענתה אותה כלאחר יד.

זה לא נכון, כשהוא יהיה גדול זה יהיה יותר גרוע, את אוחזת בטעות. - אמרה לאה.

מה מפליא אותך לאל`ה, הרי זה החינוך שלנו, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיטמע בין החילונים זה יהיה הסוף שלנו. זה כמו להתבולל לאה, בגלות נשארנו יהודים בגלל ההתבדלות.

ממש להיטמע, מה אנחנו מצורעים. יש בינינו אנשים טובים יותר מכל החרדים שהכרתי.- התחממה לאה.

כמו למשל פעמונים, הוא ישר כמו סרגל הירחמיאל שלך, או אשתו סחלבי החסודה.- התגרתה בה שרה.

הרי סיפרת לי על הלסבית הזו, סחלבי. ואיך שירחמיאל שלך הפתיע אותך במיטה. אמנם אני חרדית, אבל אני גם אישה שמבינה קצת יותר ממך, ביחסים בין גבר ואישה.

מספיק עם זה. אני לא מדברת עליהם דווקא, יש אחרים שהכרתי. - התגוננה לאה.

אני מניחה שהכרת הרבה, החילונים הללו לא מבזבזים זמן, פגישה ראשונה ולמיטה. - תקפה שרה.

כמה את טועה שורל`ה, זו טעות נפוצה של דתיים וחרדים, אנחנו לא זולות כאלה, כפי שאת חושבת. איש לא ידע אותי עדיין.

אני לא מאמינה, עוד מעט תגידי שאת בתולה, מיידלע. - לגלגה עליה שרה.

טוב לא חשוב, אני חייבת ללכת. את שלי אמרתי, איפה לייזר אני רוצה להגיד לו שלום.

לייזר כבר ישן שנת ישרים, אני אמסור לו לאה, ועוד פעם אני מתנצלת. הילד לא התכוון להעליב אותך. אמרה וקמה ללוות אותה לדלת.

לאה נורתה החוצה וכמעט שרצה לכיוון המכונית שלה, זה זעזעה אותה, זו הייתה התהום שסמדר דברה עליה.  אבל אדם צריך לראות מעבר לבחירה שלו, ולא לשקר לעצמו כול החיים. תמיד עדיפה האמת הפנימית.

בבית של פעמונים השמחה רבה. הייתה חגיגה, סחלבי בת 35 חורפים. מיד כשנכנסה התנפלה עליה סחלבי, התנפלה בלשון חיובית כמובן. היא גררה אותה בכוח למסיבה ורקדה איתה במרכז מעגל שנוצר. כולן מסביב מחאו כפיים, ולאה שהילכה בין התהומות הרגישה שכל מעידה קטנה שלה מפרקת אותה לגורמים. סחלבי השתוללה, היא הייתה שיכורה כלוט. שיערה שהיה צבוע בשחור היה פרוע, שמלת המשי הקצרה שלבשה כיסתה טפח וגילתה טפחיים, אפילו תחתונים היא לא טרחה ללבוש.

לאה התוודעה למישמיש. שמה היה ורדה. לפחות עתה ידעה את שמה, מעתה תוכל לכנות אותה בשם ולא לקרוא לה מישמיש. היא הפתיעה לטובה את לאה, בחורה משכילה כבת 30 לערך, עם ראש על הכתפיים. הייתה דוקטורנטית באוניברסיטה העברית בחוג לספרות. שפתה הייתה לעילא ולעילא, ולאה כמעט שלא הצליחה לגשר בין הדמות שנרקמה בתודעתה, לבין הדבר האמיתי. בניגוד לסחלבי ורדה הייתה לבושה באופן ספורטיבי וסולידי יותר, מכנס פשוט מבד ג`ינס וחולצת טריקו שחורה. היא הייתה ביישנית למרות שרקדה יחד עם כמה בנות, אבל ביחס לסחלבי הייתה ילדה טובה ירושלים. לאה הבינה שלא תוכל לפרוש למיטתה בגלל המהומה. הרעש היה אדיר מן מוסיקת טראנס רעשנית.  עמדו בפניה שתי אפשרויות. אחת, להצטרף למסיבה והאחרת להתבודד. בלי לחשוב יותר מרגע החליטה לחגוג. החיים קצרים וצריך להכיר כמה שיותר פרסונות. היא הסתובבה בין הקרואות לגמה פונץ` מדליק ואפילו נגררה לרחבת הריקודים ורקדה עם ורדה, מנענעת את גופה הנערי כרקדנית בטן. היא עישנה סיגריות שהיו עוברות מפה לפה, השתעלה התמסטלה, וכל כולה נכנעה להנאות. ורדה נצמדה אליה והעיניים של סחלבי יצאו מחוריהן. ורדה סיפרה לה שהיא בעצם הנאהבת של סחלבי. לאה הייתה שיכורה והתעניינה בנושא. למשל, מה תפקידה של המאהבת ושל הנאהבת, הרי שניהם נשים ומה שהיה ידוע ללאה שאישה זקוקה לגבר כדי להגיע לפורקן. ורדה צחקה, והסבירה לה שללסביות יש פתרונות יצירתיים. והשאר נגיש ושפיט. פעם לאה קראה את המשתה של אפלטון,  ושם היו גברים במשתה. כמובן שלנשים לא היה כרטיס כניסה למועדון. בדיאלוג הנזכר באמת מדברים על אהבה, על אהוב ונאהב, על סוקרטס ומאהבו. ומהו תפקידו של האוהב ותפקידו של הנאהב. עוד כהנה וכהנה דברים ורעיונות. הרעיון הכי יפה היה שאפלטון אומר שאדם יכול להוליד בדבר יפה. הרי אם יבוא אל המכוער, ייסוב על צירו ולא יסכים להוליד. כמובן שמדובר על רעיונות יפים. הנה פה היא מכונסת במסיבת נשים, וכטוב ליבה ביין נצמדה לוורדה ואפילו נתנה לה ללטף אותה. הפעם ורדה רצתה להיות המאהבת ולא הנאהבת. האחריות על כל האהבה הזו נתונה בידי ורדה. אי לכך ובהתאם לזאת החלה ורדה לדאוג ללאה. הביאה לה מאכלים ושתייה ושמרה עליה באלף עיניים לבל תקרב אליה אישה אחרת. כמובן חוץ מסחלבי שהיא בעלת העניין, וזה ביתה מבצרה. עוד הסתבר שירחמיאל שקד על הסעודה, כל היום היה רתום לעניין זאת בכדי להוציא את העסק לאור בדרך הטובה ביותר, והדרך הזו עוברת בחצר של סחלבי. אולם ירחמיאל לא הוזמן למסיבה זו הייתה מסיבה על טהרת הנשים. לאה התעניינה לדעת היכן הוא נמצא בכלל. ורדה לחשה לה כי הוא חוגג עם אהובתו אצלה בבית, וכנראה שלא יחזור הערב.

לאה לא הבינה מה קורה בבית הזה, ואז החליטה לשאול את ורדה על פשר היחסים המפגרים האלה בין השניים. בכלל למה התחתנו. ורדה אמרה לה שהיא ילדותית, הכוונה ללאה. צעירה וממש פוסטמה שנקלעה בטעות למקום. היא הסבירה לה שהיחסים בניהם לוגיים, סחלבי הביאה את הכסף וירחמיאל את עלה התאנה. סחלבי היא בתו של שופט מחוזי דגול, ומועמד לבית המשפט העליון. הוא לא היה מרשה לה לסחלבי לא להתחתן, זה לא טוב לתדמית. אותו שופט היה חותנה של אחת המשפחות העשירות בארץ וכל הכסף שמסתובב הוא של סחלבי שלא יודעת מה לעשות בו. בכלל הציעה ללאה שתהיה חברה של סחלבי כי זה ישתלם לה בסופו של דבר ועניין. לאחר הדברים הללו נשקה ללאה על הלחי. לאה הדפה אותה מעליה אבל ורדה לא התרגשה, וניסתה בשנית את מזלה. לאה שהייתה שיכורה ומסטולית מן הסיגריות הממולאות ומריח ההסנפות נכנעה כזה. אפילו הרגישה נועם וחום המתפשט בגופה. ורדה דחקה בה לאחד החדרים, ושם בחושך ידעה אותה. מוזר היה הדבר בעיני לאה, היא אהבה את זה. ורדה הייתה כה עדינה איתה, וסיפרה לה את כל ההיסטוריה שלה, ושל המאהבת שלה. את לאה כבר כלום לא הפתיע, זה נראה לה כזכות של האדם על גופו. המחזות שראתה, לא ראתה שפחה חרופה על הים, זה רק חישל אותה. מה שלא הורג, מחשל... כדברי ניטשה.  היא הסבירה למישמיש, שהיא יותר בכיוון היחסים בין גבר לאישה למרות שהיא נהנית מהמגע שלה, כי ורדה ידעה לרגש.  

פלאש גורדון

 ירחמיאל פעמונים ישב בחדרו ובידו מולל פיסת נייר. מחרכי החלון התגנבו קרני שמש רצוצות. פעם שהיה ילד ומול ביתם בנו בניין מגורים. היה מסנוור עם חתיכת ראי את הטרקטוריסט שנבר באדמה. אחר כך היה יורה גיצים של שמש לעיני העובדים על הפיגומים. אלה שחייהם תלויים על בלימה היו מתנדנדים כמו שיכורים על הפיגומים. ירחמיאל שבילדתו קראו לו ירח, בגלל פניו הגדולות העגלגלות.

הרגיש אז כמו השמש, הוא הסתתר מאחורי התריס בחדרו, ומבין החרכים כיוון את כלי הנשק שלו. אחר כך שינה עמדה והלך למטבח, ומפינת המרפסת היה יורה כמו פלאש גורדון את קרני השמש, בפרצופם של הבנאים. כדי שלא יצליחו לעקוב אחריו היה יורד לחצר, ומפינת הבניין היה ממשיך לסנוור אותם. הבנאים שלא הצליחו להתחקות אחרי קרני השמש לא ידעו את נפשם. ירח היה שמח מכך שחיפשו אותו כמו שהמשטרה מחפשת גנב. משום כך היה עליו להיות יותר מתוחכם מהם. כי פעם קרא בספר בלשים, על גנב מצליח שהיתל במשטרת פריס עד שהם הסכימו לתנאיו, כיוון שהיה מתוחכם מן השוטרים. ירח היה מתחמק מלימודים לעיתים תכופות, פעם כי היתה לו אנגינה ופעם כאבה לו הרגל. אחר כך הלך והמציא כי הוריו התגרשו, וכשסיפר זאת למורה בחדר המורים זלגו לו דמעות תנין. המורה ניסתה לנחם אותו ואפילו נתנה לו דמי כיס. אבל רק יצא את חדר המורים חייך כמו ירח. מה רבה הייתה הפליאה שבאסיפת ההורים באו הוריו של ירח שלובי זרועות. המורה שלא ירדה לסוף כוונתם, קידמה אותם בברכה ואמרה, שהיא מצרה על כך שיש גירושים בעולם, וחבל לפעמים להיפרד רק בשביל להרגיש את הריעות אחר-כך. כי אז באמת מגלים את האמת, וחבל על הילדים. קחו למשל את המנהל...

משום שנכמרו רחמיה על ירח התחילה לדבר בשבחו. ירח, הוא תלמיד טוב. – כך אמרה.

ועוד הוסיפה תשבחות על התכשיט, ילד למופת עוזר לחבריו, וגם משקיע בלימודיו. כמובן שזה היה רחוק מן המציאות, ירח בכלל התחמק מהשיעורים, היה בטלן ובכל עיתותיו בבית הספר היה מוכר גוגואים בשקית פלסטיק, עשר בשקל. מר פעמונים לא הבין בתחילה את המורה, הוא בכלל חשב שהיא מדברת על המנהל, מר לחמן. בתחילה הוא הנהן בראשו, מסכים לכל מילה של המורה. והאחרונה שראתה כי מר פעמונים משתתף בצער עצמו. לא הפסיקה את שטף דבריה. לא זאת בלבד שהייתה פטפטנית, וגם הולכת רכיל. באה גם באצטלה של תרזה הקדושה.

את לוקחת את גירושיו של מר לחמן קשה. – אמר לפתע אביו של ירח.

איזה לחמן? – שאלה המורה. על מה אתה מדבר.

המנהל, לא!?

ומה איתו? שאלה המורה.

הוא התגרש, בלשונך אמרת.

לא מר פעמונים, לא עליו. דברתי עליכם, ועל ירח המסכן.

איזה ירח? מסכן?? החוליגן הזה מסכן. אנחנו מסכנים, הוא לא מפסיק לסבן את כולם.

רגע, אני לא מבינה. – אמרה דבורה המחנכת.

לא התגרשתם...

לא. – אמר מר פעמונים. ולהבא כדי שתבדקי איתנו את מה שהוא אומר.

אם ככה, סתם נתתי לו ציונים גבוהים בסוף השנה...מלמלה המורה.

לא רק את נתת לו סתם, היו אחרות. – אמרה גברת פעמונים טרם עזבו את הכיתה.

כיוון שרצה להיות מתוחכם יותר מהבנאים. הכין מראש רשימת נקודות שונות שמהן יכול היה לסנוור אותם בלי שיצליחו לעלות עליו. כך היה מתעלל בהם במשך כל היום. היה רץ מנקודה לנקודה, עולה לגג יורד לחצר, בא והולך לביתו לפינת המרפסת וזורה קרני שמש בעיניהם. חברת הבנייה גייסה  קיבוצניק מגבת, שהיה מהנדס ראשי. כדי שיתחקה אחר הפושע. ירח הבין כי מעתה יהיה עליו להיות יותר מתוחכם, מאשר הקיבוצניק מגבת, הוא צריך את ד"ר זרקוב שיהיה לו לעזר. אזי הלך לביתה של שכנתו נחמה לוי שנראתה כמו ד"ר זרקוב. היו לה משקפיים עם עדשות עבות, שירחמיאל היה שורף בעזרתם עיתונים. הוא היה מכוון את העדשות לשמש והיה מחכה עד שהקרניים היו שורפות את העיתונים. יום אחד אסף ערימת עיתונים מפתח הבית של השכן הערירי יוסף. הניח אותם ליד המחסן של משפחת בורוכוב ובעזרת המשקפיים של נחמה שרף את העיתונים. אבל האש אחזה גם במחסן של בורוכוב והציתה אותו, עד שמכבי האש הגיעו נותרו רק אפר ופיח מהמחסן. שנים לא שכחו לו משפחת בורוכוב את השריפה אשר שרף. בכל פעם שראו אותו היו יורקים שתי יריקות, טפו, טפו.לזכר החורבן. ירח שידל את נחמה שתשתף איתו פעולה. עתה היו הבנאים באמת חסרי אונים. ירו עליהן קרני שמש מכל עבר, משני בניינים בעת ובעונה, מהגגות מהחצרות, ומהמרפסות. נחמה שהייתה כרוכה אחרי ירח עשתה כל מה שאמר לה. כך נשמר הסוד בינו לבינה.

אוי לך . – היה אומר. אם תספרי אפילו לאימא שלך.

נחמה הייתה מתכווצת ומבטיחה לירח שהיא תשמור על הסוד.

תשבעי. – היה אומר לה. היא כמובן הייתה נשבעת בחיי כל מי שיקר לה.

אחרי השבועה החליט ירח על האסטרטגיה ליום הבא. כמובן ששיתף את נחמה ויחד במקלט ששימש אותם למסתור, תכננו את היום הבא. אחרי שנחה דעתו, נתן לנחמה עוגייה שסחב ממאפיית גרליץ.

זה היה כמו השרביט שהמלך היה נותן על ראשו של נתין נאמן. נחמה הרגישה שהיא ממש שותפה, אמנם לדבר עבירה, אבל שותפה. היא אטמה את פיה, וכשהייתה חוזרת הביתה לא הייתה אומרת מילה להוריה.

עקב אכילס

הוא ישב מול לאה וירחמיאל בפנים קפואות, לא עזרו כל המילים שלהם. אייל נרקיס היה איש עסקים מצליח אבל קשוח מאין כמוהו ברחבי הגלובוס. לאה לא הצליחה לרכוש את אמונו למרות כל הסופרלטיבים שהעריפה עליו ועל החברה שהקים. זאת הייתה חברת הי טייק בשם קיבורד על שם ההמצאה שלה, מקלדת אצבעוני. אייל היה זקוק לתדמית חדשה בעלת אופק רחב, ולעובדים בעלי איכות מושלמת. לאה ניסתה לקחת את התפקיד הזה עליה בהבטחה שהיא וירחמיאל יעשו את המיטב, ויכוננו לחברת קיבורד תדמית משופרת וחדשה. אבל אייל העדיף לעת עתה להתמקד במשרד שעבד איתו עד לאחרונה. לאה הבטיחה לעצמה שהיא תרכוש את אמונו בסופו של דבר, יש לה סבלנות. ירחמיאל היה נואש, הוא לא האמין שאייל יסכים לעוד פגישה. אבל לאה עם מבט חולמני בעיניים הצליחה להוציא ממנו עוד פגישת עבודה. אנחנו נשב להכין שיעורי בית ונפגש עוד פעם, פגישה אחרונה. אייל הסכים. וכך נקבעה פגישה לעוד חודש אצל אייל נרקיס, במשרדי חברת קיבורד היי טייק. ירחמיאל אמר ללאה שהוא לא מתכוון להשקיע זמן במעופף הזה, ואין לו רצון ועניין בו יותר כלקוח. לאה הבטיחה שכל העבודה תיפול עליה, ואל לו לירחמיאל להרים ידיים כל כך מהר. הם חזרו יחד הביתה, לאה התעכבה בשיחת טלפון שהייתה לה במכונית, והגיעה כמה דקות אחרי ירחמיאל. סחלבי ישבה בפינת האוכל ושוחחה בטלפון. היא דברה על קריסה מנוהלת, וזה משך את אוזנה של לאה לצותת. לאחר השיחה פנתה אליה לאה ושאלה אותה לפשר הקריסה המנוהלת. סחלבי צחקה, והסבירה לה - שזו הדרך שלה להתגבר על התנגדות, היינו שהצד השני יפיל את חומת ההתנגדות שלו בעזרתה. זה נותן שני דברים - האחד, שהמתנגד יוצר קואליציה איתה. הדבר השני הוא , שההתנגדות שלו קורסת בהשפעתה. זה כמו לחפור סביבו, ואז להוציא כמו בדוקים את העוקץ מכל התנגדות. כשהמתנגד מבין שההתנגדות שלו חסרת שחר, הוא מסיר אותה בעצמו.  לאה צחקה, יש לה דרך לגרום להתנגדות של אייל לקרוס, קריסה מנוהלת. היא עלתה לחדר שמחה וטובת לב על הרעיון של סחלבי. תחילה חשבה לעצמה צריך להכיר את אייל, בלי היכרות איתו וידיעתו אי אפשר יהיה להתגבר על התנגדותו. למחרת צלצלה אליו ואמרה לו שיש לה שני כרטיסים לקונצרט. אייל נכנע ללא קרב. הוא כה אהב קונצרטים. למען האמת לא היה לה דבר, אבל במהירות היא בקשה מסמדר שתקנה שני כרטיסים לקונצרט שמנצח עליו לא פחות ולא יותר, זובין מהטה. הכרטיסים עלו הון אבל זו השקעה משתלמת.