חשבתי להגיד לך שלום ותודה.

כבר הרבה זמן שאני מנסה להגיד לך את זה, אבל בכל פעם דחיתי את זה כי החלטתי שזה מיותר. גם ככה אתה לא מקשיב לאנשים חיים. יש לך נטיה להקשיב רק למה שאמרו מתים. עדיף בנסיבות טרגיות. עוד הגדרה מביכה, "נסיבות טרגיות". הכוונה היא בעיקר לרצח או התאבדות, כמובן. אפילו תאונה כבר לא נחשבת. יש מספיק כאלה. אם מדובר במישהו מתחת לשלושים זה עוד יכול לתפוס אבל בגילי המופלג, אחרי שחלפתי ביעף על 33 ואפילו לא צלבו אותי, נראה לי חסר סיכוי שתקשיב לי גם אם אהיה הרוג שרשרת בתאונה. אתה אוהב להקשיב לבשר טרי, לא לבעלי שיער לבן.

אלא אם מדובר בהתאבדות (או רצח). כאן יש כבר נסיבות מקלות. זה טראגי. אפילו עם ניחוח רומנטי. כאן הזמן להקשיב. אולי אפילו להזדהות. למה לא? ככה תשיג את מטרתך בצורה הרבה יותר יעילה - כמה יותר אנשים מתים ככה פחות אנשים מזיקים. גם ככה מתחיל להיות צפוף כאן.

עולם יקר, באמת שרציתי להגיד לך תודה. תודה שהצלחת לפגוע בי בכל דרך אפשרית עד הלום. ביצירתיות, באלגנטיות, בלי לדלג על שלבים וגם בלי להפוך את המצב שלי לטראגי מדי.

לא, עולם יקר שלי, מעולם לא הוכיתי בילדותי. בטח לא קשות. אני ממש לא שומר טינה לאבא שלי על איזו סטירת לחי שקיבלתי בתור ילד (אפילו אם גם היום אני לא רואה איתו עין בעין כל שביב של שיטת חינוך שלו, זה עדיין לגיטימי בעיני). גם לא חליתי באיזו מחלה ממארת (נכון לעכשיו) ואף לא נוצלתי מינית על ידי אף אחד - לא בילדותי ולא בבגרותי. תמיד (כמעט) היה לי מה לאכול, משפחתי חמה ואוהבת וחברי בסך הכל נחמדים אלי (מי יותר ומי פחות).

אני אפילו לא נקלעתי לחיים עלובים של התמכרויות לסמים/אלכוהול, לא הסתבכתי עם המשטרה ועם החוק (מחאות פוליטיות לא נחשב), לא ישבתי על כסא גלגלים יום אחד וגם לא מצאתי את עצמי פליט מאיזה אסון טבעי או מלאכותי.

ובכל זאת, עולם יקר, אני מוכרח להגיד לך שהצלחת. נחלת ניצחון מוחץ. הצלחת לפגוע בי בכל דרך אפשרית, הצלחת לערער כל אי של יציבות בחיי, הצלחת להרוס אותי לאט אבל בטוח.

בינינו, הרי בכך נמדדת ההצלחה, לא דרך הדברים הגרנדיוזיים, המתוקשרים, המצטלמים טוב. רסיס קטן בלב, עוד פגיעה קטנה בגב, אבני נגף לרגליים ועוד כמה מכות נאמנות בבטן הרכה. זה כל כך אלגנטי לעשות את זה ככה. אפילו הסינים לא מסוגלים להתחרות בעינויים הסיניים שלך.

כן, עולם יקר, עשית הכל כדי שהחיים שלי יהיו ממש מחורבנים. יש לציין את התמדתך ומסירותך. הצלחת.

אני בגילי המופלג עוד לא מצאתי פרנסה נורמלית, עוד לא הקמתי בית - איזה בית? אפילו אהבה אין לי! - אני מחוסר דיור (כן, ככה חי ממקום למקום בחסדי אנשים שמגדירים את עצמם חברים אבל זאת בעצם "חברות" מתוך רחמים, אתה חושב שאני לא יודע את זה?) מחוסר כסף לאוכל (חסדי אנשים וכו') ואפילו מחוסר השכלה או הכשרה מקצועית שיכולה לקדם אותי לאנשהו.

בחיי, אני יכול לשמוע אותך מלגלג בנחת ומצפה לתגובת ה"עולם" שיגיד לי שזו אשמתי כי יש לי פוטנציאל ואני מוכשר והייתי יכול וזו בעיה שלי. רק אתה, עולם יקר, יודע שאלה מילים שנזרקות ללא שום הצדקה וללא הבנה בסיסית. מילים שאתה שמח להכניס לפה של כל סובבי כדי לדרוך על היבלות בכל הכח ואז לסובב.

אני גם מודה לך, עולם יקר, על שיערי האפור שהענקת לי כבר בגיל 32 המופלג. כדי להכניס אותי לרשימה של הרווקים המזדקנים כמה שיותר מהר. למה לתת לי צ'אנס למשהו בכלל?

ואז, כשנראה לך שאני עוד לא מספיק סובל, דאגת שאם לי אין סרטן, לפחות שלאבא שלי יהיה. אז מה אם הצליחו לגלות את זה יחסית בזמן? בגלל זה שיתרפא? יאללה, שיסחב עם זה. לא ככה, עולם יקר? אז בזכות דאגתך הכנה לאבא שלי, אפשר לראות תוצאות נהדרות - אדם שאמנם מתפקד, אבל מתעייף מהר, שערו הלבין ואפילו קולו כבר לא מה שהיה פעם. (והלואי שכבר יחלים והכל ישוב לקדמותו. אוףף איתך, עולם יקר מדי...)

עולם יקר מאד, חוץ מזה שאני במצב מזופת כמעט נטול תקווה בשדה הרומנטי ובשדה הכלכלי (עם כל הכשרונות שהעמסת עלי למכביר) וחוץ מזה שאבא שלי עם סרטן וחוץ מזה שאני לא נראה מי יודע מה, דאגת לי גם לפצעים. שיהיה גם כואב וגם מכוער. למה לא אם אפשר? זה לא מהסתבכות במכות, לא מתאונה, לא משום דבר. סתם פצעים מגעילים ומוגלתיים. כאלה שהעווית כשמסתכלים עליהם יותר גדולה מהעווית של הכאב. כמובן ששום משחה מטופשת לא יעילה לדברים האלה, כי אלה פצעי לחץ. שמא דאגת שלא יראו את הדאגות שלי כלפי חוץ אז היית חייב שהן תתבטאנה בפצעים. ככה גם לא אוכל להוריד את החולצה בלי שידעו כמה רע לי...

אז עולם יקר שלי, מכיון שאני רואה שאתה ממש מוטרד מזה שאני עדיין מסתובב לך בין הרגליים ואפילו מחייך רוב הזמן למרות הכל, רציתי להגיד לך, עולם יקר - אני לא מתכוון להתאבד.

ככה. תסבול!

ואתה יכול להמשיך להציק לי, זה לא יעזור לך, אתה לא תצליח להיפטר ממני. לפני כן תצטרך להרוג אותי וזה יהיה לך די קשה כי אני שורד לא רע. לא כל כך מהר נפטרים ממני. תשכח מזה, עולם יקר. אני את נפשי בכפי לא אטול. תאלץ להמתין עד לשניה האחרונה. עד לנקודה. ואני בינתיים אעשה הכל כדי להאבק במר גורלי. ואני אמצא דירה ואני אמצא עבודה ואני ארוויח את לחמי ברווח ובסוף אני גם אנצח, עולם יקר שלי. אתה עוד תראה... אני לא מתכוון להיות חלק מהסטטיסטיקה המייאשת שלך. לך תחפש לך פראיירים אחרים.

שלך באהבה,

להיפך.