מסיבות כאלה ואחרות (בעיקר אחרות), יותר מעשר שיחות שלי השבוע כללו התייחסויות ארוכות לצבע הירוק. בחלקן, הורעפו על הירוק סופרלטיבים מכאן ועד קנטקי. באחרות, יוחסו לו תכונות מרפאות. בכולן, נוספה אחריו המילה "כזה".

כי המילה "כזה" היא זו שאמורה לעשות את ההבדל.

אבל היא לא. המילה "כזה" לא יכולה לעשות את ההבדל. זה הירוק שהוא אחר במקרה זה והירוק שהוא אחר במקרה אחר.

איך בכלל אדם אחד יכול להסביר לאדם אחר מה זה - "ירוק כזה"?

מה עיניו ומה עיניי.

***

מסיבות כאלה ואחרות (בעיקר כאלה), מצאתי את עצמי בימים האחרונים מתבוננת ברחובות מוכרים לי מאד בתל אביב ולא מזהה אותם כלל. ובעצם, לא הרחובות עצמם, אלא אנשיהם.  

ובכן, נראה כי תל אביב עשתה מעשה ירושלים, וכעת גם אנשיה כפופים וסוחבים חייהם בהשמטה או שמיטה. תלוי איך מסתכלים על זה.

כמו שאני הסתכלתי על זה, יכולתי לראות רק כתפיים רבות תפוסות ועיניים המשתפות אתם פעולה ושומטות עצמן מלהביט ממש. כאילו היה הדבר כדי להתאים לכלל מראה שאומר, אופ.

***

אולי זו סתם תחושת געגוע שלי לחיפה וסרטיה. שכן בשנים האחרונות, את חג הסוכות העברתי בחיפה עם המנומש. לפעמים התחזינו לתיירים מארץ מומצאת ואקזוטית. לפעמים, פיתחנו תיאוריות על ההבדל האמיתי בין ים לים וערכנו סקר ספונטני בקרב יושבי בית קפהמזדמן שנקרה בדרכנו. והפעם, בסוכות זה, לא. לא היינו בחיפה. היינו בתל אביב.

מה שהפליא אותי במיוחד הוא שבודדיה של תל אביב נדמו בודדים מתמיד.

אלונה בר יוסף