את י. הכרתי כשעבדתי בזמנו בחברת הייטק ידועה. שניינו היינו טכנאים בחברה ועבדנו בחדרים סמוכים. הוא היה בן 30 לערך, נשוי ואב לשלושה ילדים. היינו נפגשים מידי יום.
יום אחד הבחנתי שי. צולע מעט, אך לא יחסתי לזאת חשיבות. אבל לאחר מספר ימים שהתופעה נמשכה, העזתי לשאול אותו לפשר העיניין. י. סיפר לי שהוא חולה במחלת גאוט, שהיא סוג של מחלת פרקים כרונית המתבטאת בבעיות בעיקר ברגליים, בחלקן התחתון, והסימפטומים שלה מתבטאים בהתקפים של כאבים, התנפחות הקרסול ועוד.
מאחר ולא היה לי מושג בנושא, פניתי למורי, ד"ר יוסף רזון, והוא העביר לי שיעור בנושא. נעזרנו גם בספר רפואה פנימית, בו הוקדש פרק ארוך למחלה.
בספר ניתן תאור מדוייק ומפורט למחלה, לסימפטומים, לדרך האיבחון, לדרך הטיפול בה וכד'.
שני דברים צרמו לי לאחר שלמדתי את הפרק הנ"ל:
1-הטיפול המקובל ברפואה המערבית הינו סימפטומטי בלבד, ומטרתו להקל על סבל החולה, ואינו עוסק כלל בריפוי הבעיה. טיפול זה כרוך בשימוש בתרופות רעל הפוגעות במערכות שונות בגוף.
2-הפרק העוסק בגורמי הבעיה היה קצר וכלל שתי שורות, בהן נכתב שגורמי הבעיה אינם ידועים, אבל ידוע שקיים קשר בין אכילת מזונות מסויימים להיווצרות המחלה. דובר על מזונות שגורמים לעליית חומצת השתן בגוף, כמו בשרים, דגים, מוצרי חלב, קולה, קפה, קקאו, תה ירוק ועוד.
גם ד"ר רזון טען שגורמי הבעיה הינם תזונתיים, ומעבר לתזונה צמחונית אורגנית נכונה, תוך הימנעות מהמזונות הנ"ל, תהיה דרך ריפוי יעילה.
למחרת העברתי לי. את המסר הנ"ל, ובנוסף, הסברים מפורטים, והצעתי לו לנסות את הטבעונות. הוא קיבל את דעתי בהתלהבות רבה. הסיבה לכך הייתה שהוא סוף סוף ראה שיכול להיות אור בקצה המנהרה. זאת הייתה הפעם הראשונה ששמע שיש סיכוי להתרפא מהמחלה.
למחרת היגיע לעבודה בפנים נפולות ואמר לי שאשתו אינה רוצה לשתף פעולה. "היא לא מוכנה לשנות את המטבח" הוא אמר. "יהיה לה קשה לנהל שני מטבחים" כדבריו, ומאחר וכך הוא, הוא יורד מהעיניין.
שנה עברה מאז השיחה הזאת. לאורך השנה הזאת הבחנתי בהידרדרות במצבו של י. צליעתו גברה וכך גם הכאבים, עד שיום אושפז בבי"ח בתל השומר.
באתי לבקרו. הוא שכב במיטה, סובל מכאבים, מתקשה בהליכה בשל כך, מטופל בהרבה תרופות. ליד מיטתו היו עוד מספר מבקרים, בעיקר בני משפחתו. אז הוא בקש מאשתו לדבר איתי ולנסות להבין את דרך הריפוי לבעיה ע"פ עקרונות הטבעונות. אך היא סירבה בטענה שגם כך קשה לה בגידול הילדים ואינה יכולה לנהל מטבח מיוחד עבור בעלה.
הסתכלתי מסביב ומה ראו עייניי?
ליד המיטה, על שולחן קטן, היה מונח בקבוק קולה, קנקן עם תה ירוק ממותק בסוכר לבן, חפיסות שוקולד ותרמוס שהכיל קפה שחור חם.
לארוחת הערב הוגשו מוצרי חלב וביצה קשה עם לחם לבן ותה מתוק, לארוחת צהריים הוגשו מרק עוף ובשר ולפתן מסוכר משימורים.
בקיצור, כל גורמי המחלה שהביאו אותו למחלה ולאישפוז, מוגשים לו בשפע בבית החולים. איזה טימטום!!!
מצד אחד מזינים אותו בכל גורמי המחלה המציפים את הגוף בחומצת השתן, ומצד שני נותנים לו תרופות המפרקות את חומצת השתן בגוף (וגם תרופות אחרות, כולל קורטיזון).
ואולי יש לכנות את בית החולים בשם "בית חלם"?
עברו עוד מספר חודשים וי. לא יכל להמשיך לעבוד. הוא עזב את העבודה, הוכר כנכה וחי על קיצבה בביתו.
עברו מספר שנים בהן לא פגשתי אותו, והנה יום אחד אני רואה אותו ואת אשתו הולכים ברחוב. "הולכים" זה לא הביטוי המדוייק. היא הולכת והוא יושב בכסא גלגלים. מסתבר שהמחלה החמירה והוא עבר שני ניתוחים להחלפת מפרקי הברכיים, והמחלה ממשיכה "לטחון" את הקרסוליים, והוא סובל מכאבים ואינו מתפקד וכמובן, בולע תרופות רעילות שהחלישו לו את הכבד והכליות.
הבטתי בזוג הזה ותחושת צער הציפה אותי. הידע והניסיון שצברתי מאז הוכיחו לי שאת המחלה המכאיבה הזאת ניתן לרפא באמצעים טבעיים מאד פשוטים ללא שימוש בתרופות מכל סוג. פשוט יש לסלק את גורמי המחלה שרובם תזונתיים, לשנות את הרגלי האכילה לכיוון הצמחוני האורגני, תוך התאמה אישית למטופל, ואת יתר העבודה יש להשאיר לגוף, שהוא הרופא הטוב ביותר של עצמו.
לא רציתי להטיף לאשתו ולהאשים אותה במצבו. אבל בתוך תוכי חשבתי ששינוי המטבח, כדבריה, אולי היה לא קל, אך להיות חולה ונכה זה הרבה יותר קשה, ובוודאי שלטפל בו, כפי שנגזר עליה, היה מאד מאד לא קל.