השנים חולפות אלון התחיל להיכנע לשגרה, השלים עם העובדה שהשנים והבגרות מדכאים את יצר ההרפתקנות. עד ליום ששינה את גורלו, לקח אותו למקומות מעבר למגבלות הדמיון. השמש נאבקה בערפילי הבוקר, עולה באטיות מטפסת במעלה האופק הם עדין לא התחילו לחפור עמדו ליד הטרקטור שקדו על הכנת כוס קפה של בוקר, "איך נמצא את הצינור הוא קבור מתחת לעשר מטר של סלעים ואדמת מילוי". "לא נורא," אמר דודו "הבאתי את המכשיר גילוי, נגמור את הקפה ואני מוצא אותו תוך כמה דקות, נגשש בעדינות עם כף הטרקטור נחשוף אותו, יש לנו את כול היום, אין למה למהר, תגמרו את הקפה ונתחיל לעבוד. אברהים בערך בשעה אחת עשרה אתה מרים טלפון לחבר שלך נהג המונית ומזמין לנו חומוס לארוחת צהרים מיריחו". "דודו עוד לא התחלנו לעבוד וכבר אתה חושב על אוכל." "מה לעשות," דודו מלטף את בטנו העגולה, "אני צריך למלא את המיכל, יש עוד זמן עד הקיץ, נעשה דיאטה כדי להיכנס לביקיני, סוכן הדוגמנות יפטר אותי אם אהיה אנורקטי." "אתם היהודים מדברים איתנו על ביקיני, לא מספיק שלקחתם לנו את האדמה, אתם מדברים איתי על ביקיני, הקמתם לנו גדר הפרדה, אפילו לים אנחנו לא יכולים להגיע". אמר חוסאם ספק בצחוק ספק ברצינות. "לך תשחה בים המלח." אמר לו אלון, "שם לפחות לא תטבע בתוך המרירות, אחינו המקופחים, תשיג אישור כניסה לישראל אני אקח אותך לים, תראה בחורות בלי קיני." "אתם היהודים טובעים בדבש, אנחנו חיים כמו כלבים." "מעניין עוד לא ראיתי כלב נוהג במרצדס חדשה, עאלק אחינו המקופחים, אנחנו טובעים ביחד בחרא, עומדים על ההר במקום להיות עכשיו בקנטרי קלאב, ואתה חוסאם תפסיק לבכות חדר אחד בבית שלך הוא כמו כל הבית שלי, הדמעות שלך עושות בוץ ויהיה קשה לעבוד." "דודו אתה הולך לסמן את קו המים, או שאתה צריך הזמנה מיוחדת." "הולך, הולך, רק תרדו לי מהעורק הראשי, קשה לי בבוקר, בעצם קשה לי כל היום." "עוד בכיין, לפעמים אני חושב שאני עובד עם להקת מקוננות," אמר אלון. "תראו מי מדבר, אוף, אוף, כל היום." "טוב מספיק , דודו אני הולך להניח את המשדר על המגוף, נתחיל." דודו מתחיל לסרוק את השטח עם הגלאי שנראה כמו מגלה מוקשים, המכשיר משנה את צליל הצפצוף. "יש פה משהו מוזר זה הצינור, אבל לידו יש משהו נוסף, תביא את התוכניות תראה אם מופיע עוד צינור או כבל חשמל." "אין שום דבר לפי התוכניות. בו נתחיל לחפור בזהירות, נראה מה יש למטה ." אברהים עולה על הטרקטור ומתחיל לחפור בזהירת, כולם עומדים על שפת הבור העמוק ומסתכלים "תגידו אנחנו חופרים כל כך הרבה זמן, כבר שנים, אף פעם לא נמצא אוצר קטן," אמר אלון. "עוד פעם התחלת עם החלומות שלך, לך תשוטט בהרים תחפש מטאוריטים כמו שאתה רגיל לעשות דבר יחידי שנמצא בבור זה סלעים וחול," אמר דודו. "אלון אתה אופטימי, מפגר אבל אופטימי," כולם התפרצו בצחוק. "אברהים, אתה אל תצחק תזהר תפוצץ את הצינור, תתרכז בחפירה". "מה קרה לערבים אסור לצחוק." "כן, לערבים חופרים אסור לצחוק, אם תפוצץ את הצינור אנחנו נשאר פה עד מחר, אתה יודע כמה זמן ייקח לנו לנקז את הצינור, נישאר פה לנצח. " "טוב שלטון הדיכוי מתפרץ, הערבי הזה שותק." "שתוק, שתוק ותמשיך לחפור בזהירות אנחנו מגיעים לצינור." "תעצור, תעצור, אני רואה משהו אדום, אני יורד לבור לראות מה זה." "תזהר," אמר דודו,"הבור יכול להתמוטט". הוא ירד בזריזות לבור וצעק מלמטה, "סתם אבן אדומה קטנה," הניח אותה בכיסו ועלה למעלה. "אלון מצאת את האוצר שלך." "כן, בטח סתם אבן מסריחה, למה תמיד אני יורד לבור," התלונן. "אברהים, תמשיך אלון גמר את שעור הספורט." הם המשיכו לעבוד כל היום סיימו את המשימה, גדרו את הבור בגדר. "מחר יבאו המהנדסים הוורודים מהמשרד לתת הנחיות להמשך העבודה. בואו נלך הביתה, עכשיו העבודה האמיתית מתחילה, אבא תקנה לי, תביא לי, תקנה לי, חשבתי ללכת למשרד הפנים לשנות את שם המשפחה, לאבא תקנה לי, דודו אתה חושב שהם יסכימו", שאל אלון. "אתה עם השטויות שלך, מאיפה אתה מביא את הרעיונות שלך?, אתה אוהב את כול הבקשות של הילדים שלך." "תראו מי מדבר, מה קנית אתמול לילד טרקטור חשמלי, מה עובר עליך?." "סתם רגע של חולשה," הפטיר דודו בחצי פה, "להתראות מחר." "להתראות, דודו הכי חשוב שתשמור על פאניקה לעולם אל תירגע ." "טוב, טוב להתראות". אלון החנה את הרכב בחניה, השקיף לכוון ביתו בייאוש, מלמל שלוש קומות עד הכניסה ועוד שלוש קומות עד הדירה, זה כמו לטפס לאולימפוס, לפחות אני מקבל כושר רק מהעלייה והירידה מהבית, סופר את המדרגות, נתקל בשכנה, "שלום, שלום" והוא מתבלבל בספירה, עוד קומה אחת ואני מגיע, אני חייב להפסיק לעשן מהרהר בליבו, יום אחד אני אקבל התקפת לב במדרגות. "שלום אבא בא", הוא קורא אין קול ואין עונה, ביתו יושבת בסלון בוהה המחשב הנייד ואוזניות על אוזנייה לומדת הנדסת אלקטרוניקה, אי'נפי שתיים, חקירת פונקציות. הוא עומד מאחוריה היא לא מרגישה. מסתכל על פונקציה, מוריד בעדינות אוזניה אחת מאוזנה, "שלום ענבל אבא בא". "שלום אבא." "ענבל התשובה היא 12.45 נקודת החיתוך הראשונה והשנייה 23.568 ". "אבא תפסיק לחפור אני כבר שעה מנסה לפתור את התרגיל הזה". מחזירה את האוזנייה חזרה לאוזנה והמשיכה לבהות בתרגיל. הולך לחדר של בנו דניאל גם הוא עם אוזניות משחק במחשב, "שלום אבא בא." "שלום אבא" וממשיך לשחק. "איפה אימא." "הלכה לטייל עם הכלב." מכין לעצמו כוס קפה וצונח למקום הישיבה הקבוע שלו בסלון. "אבא איזה יום היום", שואלת אותו ענבל. "יום שלישי," ענה תוך כדי פיהוק. "תלך מיד לדוכן הפיס ותמלא לוטו." "מה קרה." "נתת לי את התשובות הנכונות לפתרון הפונקציה, עם דיוק של שלוש ספרות אחרי הנקודה שעה שלמה אני עובדת על התרגיל, לך מיד תמלא לוטו, איך ידעת את התשובה."? "לא יודע, דמיינתי את הפונקציה בתלת מימד וראיתי את נקודות החיתוך." "למדת פעם חקירת אינטגרלים ודיפרנציאלים". "מעולם לא מוזר", המשיך ללגום הקפה בנחת. "אבא אתה מוזר." "אני יודע, אבל הילדים שלי יותר", ענה עם חיוך על שפתיו. משהו הציק לו ברגל תחושה חמימה באזור הכיס ברגל שמאל, הכניס את היד לכיס אאהה.. האבן, שכחתי אותה, הניח אותה על השולחן והדליק את הטלוויזיה, זיפזף כאלו אין מחר. האבן לכדה את עינו, היא מוזרה משהו זוהר בתוכה, קם למקלחת שפשף אותה עם מברשת שינים ישנה ומים חמים, יש לה צורה הדומה ללב ובמרכז יש גביש מלבני, מוזר יש להבה בתוך האבן, קירב את עיניו לגביש נמשך לתוך האור, מהופנט הרגיש את זרימת הדם במוחו, ניסה להתנתק ולא היה מסוגל, במשך שעות עמד במקלחת ובידו האבן. דפיקות בדלת עוררו אותו מהמצב ההיפנוטי, טוק, טוק , "אלון אתה בסדר, אני רוצה לשטוף פנים". "אני יוצא רק שנייה" יצא בכבדות וישב לרגלי הספה כלבו הקטן ניגש אליו וליקק את פניו "מה קרה קאיי". "אני צמא המים נשפכו, אף אחד לא שם לב". "טוב אני קם למלא לך מים". קם ומזג מים לצלוחית הקטנה בפינת החדר. "תודה אני אוהב אותך", אמר קאיי. חזר והתיישב כמו בחלום במקום הקבוע שלו, רק רגע מה קרה פה, אני דפוק כרגע הכלב דיבר אלי מה שגרוע אני עניתי לו, משהו לא בסדר אצלי אני חייב ללכת לרופא להיבדק, אחז את ראשו בשתי ידיו ניסה לאפס את מחשבותיו, הכלב נצמד אלין מלקק את ידיו. "אתה לא דפוק תגרד לי מאחורי האוזן, אני לא יכול להגיע, זה משגע אותי".שלח את ידו וגירד מאחורי אוזנו. "קצת יותר למטה, זה טוב ,זה טוב, תודה, אמרתי לך שאני אוהב אותך." "אני יודע, תפסיק להטריד אותי, אתה חמוד אבל נודניק, אתה מבין אותי." "מבין, מבין אל תפסיק לגרד זה טוב". "אלון, הכול בסדר, אתה יושב בוהה מול המסך, הכלב הנודניק נמרח עליך, קרה משהו?." "שום דבר אשתי היקרה, אני וקאיי מנהלים שיחה ערנית, הוא מספר לי היכן מגרד לו". "מצחיק מאוד, אתה מדבר עם הכלב החמוד שלי, זה לא מדאיג אותי, גם אני מדברת איתו כל הזמן הבעיה שלי שהוא עונה לך ,זה קצת מדאיג", מעלה חיוך על פניה. "אני אוהב אותה, אוהב , אוהב, היא אוהבת אותך מאוד, מאוד", אמר קאי. "למה אתה אומר כל דבר פעמים", שאל אלון. "בגלל שאני כלב , חמוד, חמוד." "עוד פעם אתה בוהה, אתה מתחיל להדאיג אותי, אני קובעת לך תור אצל הרופא, שתית מספיק מים היום היה חם, תשים כובע על הראש, יום אחד אתה תצלה את הראש שלך בשמש", אמרה. "חמודה, חמודה, אבל נודניקית, כול היום מנשקת אותי בלי הפסקה." "אתה מניאק קטן, יש לך ביקורת." "אני חמוד, חמוד" ומקשקש בזנב, "מישהו בא תפתח את הדלת." קם באנחה ממושבו הקבוע על הרצפה וניגש לדלת, "מה קרה שאתה קם?", שואלת אותו בציניות. "ימות המשיח הגיעו." "יש מישהו בדלת אני פותח לו." "אין אף אחד בדלת אתה חולם." פותח את הדלת יהודי חרדי עומד ליד הדלת בדממה, "שלום לך אברהם בן משה", אמר לו אלון. החרדי עמד מולו עם פה פתוח לא הצליח להוציא מילה מפיו. "אתה מכיר אותי", גמגם בחרדה החרדי. "עכשיו כן, אתה רוצה תרומה למשפחות נזקקות." "כן, כן, אמר בהלם, תבורך אתה ומשפחתך." "המשפחות הנזקקות הם המשפחה שלך, נכון?." אמר אלון. החרדי עמד מסמיק וחפוי ראש. "סליחה, לא התכוונתי להעליב אותך, קח ", דחף לידיו שטר של חמישים שקל. אברהם בן משה אחז בשטר בידיים רועדות וברח כאלו רדף אותו השד. "מי זה היה?." "חרדי ביקש תרומה למשפחתו, כאשר יהודי מבקש אני נותן ." "הפכת לצדיק לעת זקנה". "תמיד הייתי צדיק, אבל היום נפתחו שערי שמיים, הוא באמת היה צריך את הכסף לילדיו הקטנים". "איך אתה יודע הפכת לנביא". "לא, ראיתי את האמת בעיניו". "עכשיו אתה מתחיל להדאיג אותי אני קובעת לך מחר תור בקופת חולים, אתה הולך חסר לך שלא, אני אציק לך יום ולילה אתה יודע איזה נודניקית אני יכולה להיות." "טוב, טוב אני אלך" והתיישב בכבדות במקומו הקבוע. "נודניקית, נודניקית", אמר קאי וקשקש בזנב. "אתה תניח לי, תלך לישון, תיכף אני נותן לך ביס באוזן". הלך לכרית חפר בה כמה פעמים התכרבל כמו כדור ומלמל, "אף אחד לא מבין אותי בבית הזה". "שמעתי אותך קאי, תזכור האוזן שלך", אני דפוק מדבר עם הכלב במחשבות מה יהיה הסוף. "קבעתי לך תור מחר בשעה תשע תודיע לעבודה שאתה מאחר". "טוב מותק אני הולך מחר." למחרת הוא ישב בתור בקופת חולים, הביט בממתינים, אישה מבוגרת ישבה מולו בחן את פנייה בקפדנות, אין לה כלום אמר בליבו, היא באה כל שבוע לרופא, מספרת לו על מחלות שיש לה, היא רק צריכה תשומת לב, אין לה עם מי לדבר, ריחם עליה, טוב גם זה סוג של טיפול אמר לעצמו התבונן בבחורה ישבה מולו, אני מכיר אותה היא הבת של ברוך, מיכל, היא גדלה החיים שלי חולפים מהר, התבונן בה ארוכות, סרק את גופה, הכול נראה בסדר, אבל למה כואבת לה הבטן ובחילות היא בהריון אני רואה את העובר, היא לא יודעת. "שלום מיכל, אני חבר של אבא שלך." "אתה אבא של ענבל?." "כן." "מה שלומה לא ראיתי אותה הרבה זמן". "היא בסדר גמור, צבא קבע לימודים אין לה הרבה זמן פנוי, אני רואה שהתחתנת יש לך טבעת על האצבע". "לפני שלוש שנים הזמן חולף מהר". "מה קרה כואבת לך הבטן ובחילות." "איך ידעת כבר שלושה ימים, איך ידעת שאלה שנית. "לא יודע פשוט זה עלה במוחי, אל תדאגי את פשוט בהריון, יש לך בן זכר, מזל טוב". "מהפה שלך לאלוהים, זה לא יכול להיות, אנחנו מנסים כבר שלוש שנים שום דבר, יש לנו תור במרפאת פוריות." "אין צורך את בהריון, אני אומר את בהריון, תגידי לדוקטור כהן שיבדוק אותך, תאמיני לי". נכנסה לרופא, יצאה לאחר כמה דקות ודמעות של אושר זולגות מעיניה, נשקה לו על מצחו, "אני בהריון אני לא מאמינה ורצה לעבר ביתה להודיע לבעלה." הגיע תורו, הנודניק יציק לי עוד פעם, למה אתה מעשן, איפה בדיקת הצואה. "שלום דוקטור כהן". "שלום, שלום", מבטו מופנה לצג המחשב מקליד דבר מה, לאחר סיים להקליד. "זה אתה אלון, הרבה זמן לא ראיתי אותך לפחות חצי שנה, באת לקבל הערות ונזיפות, התגעגעת אלי". "כן דוקטור אני חולם עליך כול יום". "אל תשב תעלה על המשקל, שמונים ושלש קילו ירדת במשקל עשר קילו, כול הכבוד, תשב פה נמדוד לחץ דם, יפה, יפה, יש לך לחץ דם כמו לנער צעיר, התחלת להתאמן." "כן דוקטור כל יום אני רץ מהספה למקרר בעקביות". הדוקטור הסתכל עליו במבט מלא תוכחה, "תזהר ממני, אל תתחיל אתי". "טוב אל תתרגז אני מתלוצץ." "טוב אחרי שיישרנו את ההידורים, למה זכית לכבוד." "אני פה בגלל שאשתי שלחה אותי". "אני מכיר את אשתך היא לא הייתה שולחת אותך סתם, מה קרה." "אני רואה דברים." הרופא הביט לתוך עיניו עמוק וממושכות, "מה קרה אתה הוזה". " לא אני רואה דברים ויודע דברים משונים. הבעיה שהם נכונים." "מה למשל תיתן לי דוגמא". "אני רואה את החשמל זורם בכבל של המחשב, את חיזוק הפלטינה ברגל שמאל שלך מתחת לברך, אני רואה שהטלפון הסלולארי שלך עומד לצלצל בעוד שלוש שניות." הרופא סופר כמהופנט, "אחד, שתיים, שלוש" והפלאפון מצלצל. "רק רגע", אומר הרופא נדהם, "הלו, הלו, אני אחזור אלייך עוד כמה דקות" וניתק. "טוב, טוב, מלמל הרופא יש לנו בעיה, יכול להיות שיש לך דלקת בקרום המוח, אני נותן לך הפניה תיסע ישר לבית חולים", הרופא כתב לו הפנייה בזריזות, כאילו רצה להיפתר ממנו, הוא רשם חשד לאירוע מוחי. הגיע לבית חולים עשו לו את כל הבדיקות האפשריות, לאחר שמונה שעות ניגש אליו הרופא. "אלון". "כן זה אני". "לא מצאנו שום דבר, אתה בריא כמו סוס, אל תיעלב אני רוצה שתחצה את הכביש ותלך לבדיקה במיון ממול." "אתה מתכוון לגהה מיון בריאות הנפש". "כן אולי יש לך בעיה". "טוב אני לא נעלב, תן לי הפנייה אני הולך." חצה את הכביש נכנס למיון של בית חולים גהה, שומר משועמם עמד בכניסה. "שלום באתי לראות רופא'". "תשב פה עוד מעט יצא האח ויקבל אותך", הוא ממתין בסבלנות עשר דקות האח מגיע "שלום איך אני יכול לעזור לך". "שלחו אותי ממיון בבלינסון, בדקו אותי כל היום, לא מצאו כלום הפנו אותי אליכם". "תכנס לחדר תיכף הרופא יגיע". נכנס לחדר וממתין בסבלנות. הרופא הגיע, "שלום, מה שמך". "אלון". "למה זכיתי לביקורך". "הפנו אותי מהמיון, בדקו אותי כל היום, לא מצאו כלום". "ספר לי מה קרה". "אני רואה דברים אבל הם נכונים". "יש לך הזיות, חזיונות, אתה חושב שאתה מישהו אחר". "לא שום דבר דומה." "אתה בריא. אני שונא את החברה מהמיון, כול פעם שהם נכשלים למצוא משהו, הם מפילים את התיק עלינו, אתה בריא תלך הביתה, אני אפילו לא רושם אותך תלך הביתה, יש לי מספיק מיקרים אמתיים פה, כמה נביאים, אפילו אישה אחת עם ארבע פיצולי אישיות, תלך מפה אין לי זמן." "תודה להתראות", עלה לרכב ונסע הביתה. הגיע הביתה, "שלום אבא בא", אשתו קיבלה אותו בנשיקות חמות. "אלון מה קורה, הכול בסדר." "כן, הכול בסדר, אבל זאת הפעם האחרונה שאני מקשיב לך, עינו אותי כל היום, בסוף הם אומרים שאני בריא כמו סוס, אני מרגיש דווקא כמו חמור". "לא חשוב העיקר שאתה בריא תפסיק לקטר." הוא הלך לישון מנסה לעצום את עיניו לשווא, אפילו כשסגר את העיניים המשיך לראות דברים אפילו את השידור של מודם האלחוטי של האינטרנט, הוא הצליח לעלות את הדף הבית של גוגל במחשבתו. החל לגלוש באינטרנט מבלי להדליק את המחשב הנייד, מוזר חשב בליבו זנח את האינטרנט והחל לקלוט שידורים באוויר, שיחות ,מידע אין סופי, פקח את עיניו וראה שהאבן בידו חמימה למגע, כל השידורים התנקזו לתוך האבן דרך הגביש, ראה זרימה רציפה של אור נוגה נשאב לאבן. אני חייב לסיים קץ לסיפור, קם מהמיטה פתח את הכספת הקטנה, הכניס את האבן לתוכה חזר למיטה, עכשיו אני אצליח לישון, עד מהרה נרדם, שוקע לשינה מתוקה ללא חלומות בבוקר קם רענן, הרגיש משהו בתוך כך ידו, פתח את כף ידו האבן הופיעה שנית בידו. הוא קם בבהלה מהמיטה ורץ לכספת, פתח אותה היא הייתה ריקה, הלך עלי היא לא תעזוב אותי לעולם, עוד מעט תזרח השמש, אני צריך ללכת לעבודה, הכין לעצמו כוס קפה התיישב בסלון כמו שהוא רגיל על הרצפה, נשען על הספה לוגם מהקפה באיטיות ומדליק סיגריה. מה יהיה בסופי איזה גורל נגזר עלי, הסתכל על האבן לא יתכן שאין מטרה לכול הסיפור אני אתגבר על כול הקשיים, קום עצלן צריך ללכת לעבודה. עלה על הרכב ותחיל לדהור לכוון בקעת הירדן, השמש עוד לא זרחה האפלה שלטה, מרחוק הבחין באורות מהבהבים, מחסום. האט לאט, לאט, "מה קורה חברה יש תאונה", הם לא ענו לו. "תעצור את הרכב בצד אמרו בקשיחות." "רק רגע מי אתם, משטרה צבא אני לא רואה מדים". "אנחנו מהמדינה זה מה שאתה צריך לדעת תכנס למשאית". פתחו לו את הדלת מדרגות נשלפו, עלה בהיסוס להפתעתו היה משרד בתוך המשאית, טלפונים ומחשב. "תשב בבקשה אנחנו צריכים לחקור אותך." "אותי למה"?, שאל בתדהמה. "האמת אנחנו לא יודעים, עוד מעט נקבל הוראות". "תענה לפלאפון נכנסת לך שיחה", אמר לו אלון. "אין לי שום שיחה", לא הספיק לדבר והפלאפון צלצל, האזין בדממה פניו נפלו למשמע הדברים הוא לא היה צריך להאזין לשיחה קלט את המסר במוחו, "חבורת מטומטמים אתם לא מבינים הוראות מעקב בלבד, לא מעצר, תשחררו אותו מיד ותתנצלו". הסתכלו אחד על השני. "אלון נפלה טעות אתה חופשי להתראות". "טעות, טעות, אבל איך אתם יודעים את שמי, אם לא אמרתי לכם אותו." לא הייתה להם תשובה, שתקו. אלון |