צטט: Anat Menner 2012-10-06 20:27:21

לגבי פרשנותה של יהודית ולגבי פרשנות שירים בכלל, האם אפשר לפרש את השיר ללא ידע מוקדם על המשורר,,, במקרה של שושי , יש לי ידע מוקדם מתוך הכרותי רבת השנים איתך ואיני יכולה להפריד הידע מתולדותיך, לכן אני חולקת על פרשנותה של בת אור הוצאה לאור ואני מעריכה אותך, שושי על עדינותך בתגובה למפרשיך. אם הגזמתי בתגובתי, אני מתנצלת מעומק הלב...

 

ודאי שאפשר לפרש שיר בלי ידע מוקדם. והאמת לא צריך ידע מוקדם. לכי עם המילים ש"תפסו אותך" וכתבי את מחשבותייך. זו גם התייחסות לשיר. לא צריך להיות מבקר ספרותי כדי להזדהות עם השיר. אם את אוהבת את המילה הכתובה,הרי שתתחברי ותזדהי עם כל שיר, לאו דווקא של שושי.

לגבי פרשנותה של יהודית ולגבי פרשנות שירים בכלל, האם אפשר לפרש את השיר ללא ידע מוקדם על המשורר,,, במקרה של שושי , יש לי ידע מוקדם מתוך הכרותי רבת השנים איתך ואיני יכולה להפריד הידע מתולדותיך, לכן אני חולקת על פרשנותה של בת אור הוצאה לאור ואני מעריכה אותך, שושי על עדינותך בתגובה למפרשיך. אם הגזמתי בתגובתי, אני מתנצלת מעומק הלב...

יהודית יקרה, תודה רבה על הקריאה המעמיקה. הפתעת אותי בפרשנותך ועוד אוסיף לחשוב הרבה. בינתיים אני מעתיקה גם לפייסבוק, לעיונם של ששת קוראיי שם :)

לב פרפר הוא שיר אלגוריה על מצב השירה בארץ. השירה נוצרת מרגשות והלב
מדומה בשיר הזה למחסן המאחסן רגשות. רגשות של הקוראים- הקוראים שירה, רגשות של
היוצר היוצר את שירתו יש מאין, רגשות של המבקרים ההופכים בשירה ומנסים לתהות על
קנקנה. והשיר הזה שלפנינו מתחיל בדוגמא מהחיים המתארת מערכת יחסים "לָמָה דַוְקָא בְּיַדִּי הִפְקִידָה אֶת גַעֲגוּעֵיהָ לַאֲהוּבָה" – יחסי אם בת, או יחסי חברות מנחמות. ברגע שהבכי משחרר את הרגשות ומבקש תמיכה מנחמת מביאה הדוברת בשיר הזה את תמיהתה:" מַה קִוְּתָה בְּלֵב-פַּרְפַּר שֵׁב אֶצְלִי
עַל כַּף מה קיוותה לאחסן את רגשות הלב בלב אחר? האם
אהבה נכזבת זקוקה לנחמה? ואיך מגיעה אותה נחמה? "הַיָּד שֶׁלִּי הֲרֵי מְחֻסְפֶּסֶת עַכְשָׁו וּלְהַחְזִיק זְהִירָה וְדוֹמֶמֶת "
יד הדוברת מחוספסת כשהיא מנחמת מתוך הדממה. דַוְקָא עַכְשָׁו כְּשֶׁנְּחוּצָה אֶצְלִי תְּנוּעָה רוֹעֶמֶת לֹא בְּדַקוּיוֹת" דווקא עכשיו, כשנחוצה יד נחרצת בתנועה מלטפת , היד חלשה ולא מְתֹאֶמֶת וְאוּלַי מִתְלָהֶמֶת כָּל כַּךְ, ואיך
תוכל ללטף את הלב הכבוי? הרגשות מתים בין המילים הנאמרות.

ואיך נוצר לב פרפר?"וְעוֹד לֹא אָמַרְתִּי
דָבָר. עַל לִבִּי הַפַּרְפַּר לֹא אָמַרְתִּי דָבָר." לב פרפר הוא לב שלא עושה חשבון, פעם מגלה אהבה לזו, ובו זמנית גם לאחרת. ויכול להיות שאהבת הדוברת היא אהבת רבים והיא אינה יכולה להחליט אצל מי היא תפקיד את רגשותיה. ייתכן
שיכולת הבחירה בנמען אהוב ניטלה ממנה, כי היא אוהבת לא אחד, אלא יותר.

אחת  הדילמות בשיר הזה הייתה
לי עם מוטיב הנטישה."קוֹרוֹתַי נֶחְבָּטִים בְּקִירוֹת
רֵיקִים שֶׁל בַּתָּי שֶׁנָּטַשְׁתִּי ". ראיתי כאן רמז לנטישה לחוסר התמודדות עם זיכרונות. אך זה היה לי קל מדי וכמו שאני מכירה את שפת השירה הנבטת לפניי, ידעתי שמוטיב הנטישה המרומז כאן לא עוסק ברובד הגלוי של השיר. אלא רק ברובד
הסמוי. "אֶבְרוֹת וְּכנָפַיִּם נוֹצוֹת בִּסְעָרָה וַאֲנִי דּוֹמֶמֶת וּזְהִירָה" נטישה של נשמות אהובות וקול הדוברת

נע בשתיקה ובזהירות "וַאֲנִי דּוֹמֶמֶת וּזְהִירָה". אז שאלתי את עצמי, האם הדוברת בשיר, היא השירה עצמה? או האם הדוברת בשיר היא המשוררת שכתבה את השיר? הגעתי למסקנה
שהדוברות בשיר הזה, הן השירה עצמה והיא מנחמת לבבות פגועים "בידי הַפְּרוּשָׂה כִּמְנִיפָה קֵן לִלְבָבוֹת עֲדִינִים כִּי אֲנִי יְכוֹלָה. כָּכָה, חֲבוּלָה וּמוּבֶסֶת פֶּצַע וַחֲבֻּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה
וַעֲדָיִין" היד היציבה של הדוברת בשיר מדומה לבית חם
ללבבות האוהבים. והמשוררת השרה אותה. הנסיון של הדוברת מהחיים הוא נסיון חכם. החיים
לימדו אותה להתמודד עם מכותיהם חֲבוּלָה וּמוּבֶסֶת פֶּצַע וַחֲבֻּרָה
וּמַכָּה טְרִיָּה וַעֲדָיִין דִּיוָה שֶׁל אִמָּהוּת וַחֶסֶד אֶצְלִי
בַּמַּרְאָה. עַד מָתָי לֹא אָבִין כַּמָּה רַךְ וּפַגִּיעַ יוֹמיוֹמִי שֶׁלִּי, עִוֵּר וַענִי, מְקַבֵּץ עַל פְּתָחִים סְגוּרִים
לְמֶחְצָה. נַפְשִׁי אֶת עַצְמָה"  היומיום רך ופגיע מקבץ על הפתחים למעט אהבה אך
רווי ידע, נסיון, התמודדות בדרך בה היא הולכת. מראה לשתי הדוברות שהדרך עקלקלה על
מנת להגיע אל לבם הפרפרי של האנשים הקוראים אותן. וכיוון שלב ההמון הוא לב פרפרי
הוא נוטש את השירה ונוטש את המשוררת לאנחות, וכיוון שכך  שתיהן מדומות לפקידה המפקידה את אוצרות רגשותיה
בבית עבוט. עד שיבואו ימים טובים והן תוכלנה בשוך הסערה לזקוף ראשן, עד שיגלו אותן
ויתאהבו בהן מחדש.

הִפְקִידָה בְּבֵית עָבוֹט בֵּין הַרְבֵּה עֲצָמִים
נוֹצְצִים וּמַט עַל מַדָּף עֵץ יַצִּיב. הדימוי  של  הדוברת כפקידה בבית עבוט שם, היא ממשכנת את
חלומותיה, כמיהותיה, ערגותיה וזיכרונותיה, בדידותה עוטפת אותה מכל עבר והיא
משתוקקת למשפחה. אולי ננטשה בילדותה ולא הצליחה להתגבר על הנטישות שפקדו אותה בימי
חייה. הוא דימוי כפול. דימוי העוסק בשירה וביחס הדואלי של המשוררת אליה.

יש רמז למסירת תינוקת לאימוץ. תִּינוֹקֶת מוֹסֶרֶת אֶת אֲנִי מְשׁוֹרֶרֶת לְדִינְכֶן רַחוּם וַחֲנוּן. השירה
נמסרת לאימוץ עיני הקוראים. מילותיה של השירה האישית יחרצו את גורלן. גַּעֲגוּעֵיהָ מִתְמַלְּטִים מִפִּיהָ לְעִתִּים מְזֻמָּנוֹת בְּחִצֵּי
אֵשׁ לעתים השירה יוקדת אש וגצים, לעתים מילותיה מהלכות על בהונות. כי
משהו מקריאה לקריאה נולד מחדש בבריאה ו "הִיא מְצַיֶּרֶת
עִגּוּלִים וַאֲיָלוֹת, יָמִים שֶׁל שְׁכוֹל בְּחֶבְיוֹן עַפְעַפֵּיהָ. והשירה
עד שתפסה מקום " מִי יוֹדֵעַ בְּאֵלוּ רְחוֹבוֹת הִתְגַּלְגְּלָה
עַד שהגיעה לִהְיוֹת אֲהוּבָה."
גם שירה שנבראת מתוך באר הלב העמוקה לעתים סופגת חצי לגלוג מסביבה לא מפרגנת, עד
שהיא הופכת " לְסַמְבַּטְיוֹן כַּבִּיר".
השירה מאין תמצא? שאל פעם ביאליק והמענה מופיע כאן " נָהָר אֲגָדָה שֶׁעַל גָּדָה שֶׁלְךָ נִצֶּבֶת אֲנֹכִי",
האם השירה נצבת או קולה של הדוברת ניצב? השירה חיה ונושמת ומי שהספיד אותה רצוי
שיחזור בו ממחשבותיו. אותיותיה ומילותיה הן 
כנתָזִים נְתָזִים מִזְדָרְזִים מִמְךָ אֶל
פָּנַי אֶצְבָּעוֹת זְעִירוֹת/ בִּרְבָבוֹת נְגִיעָה זֶהוּ כֹּחִי וַחַיָּי
מִמֶּנִּי וְאֵלַי" ומה מקורה של השירה? היא באה מתוך נסיון החיים , מתוך
תהפוכותיהם והיא יוקדת בערה שהופכת בה ו מִתְהַפֶּכֶת וַשׁוּב
בְּרִבּוֹא סַסְגּוֹנֵי אוֹרוֹת." מי שגרש את השירה  בלהט
החרב המתהפכת וניסה לגזור את גורלה, מחנויות הספרים נחל תבוסה גדולה, היא התעצמה
בריבוא סגנונות והיא חוזרת אל מדפי הספרים בחנויות ברחבי הארץ, כי זהו גן העדן
ליוצרי השפה העברית.

"עַד מָתָי לֹא אָבִין כַּמָּה רַךְ וּפַגִּיעַ יוֹמיוֹמִי שֶׁלִּי, עִוֵּר וַענִי, מְקַבֵּץ עַל פְּתָחִים סְגוּרִים לְמֶחְצָה. נַפְשִׁי אֶת עַצְמָה "אהבתי את השפה שושי, אך כדי לגבש מחשבה ודעה, אצטרך לבוא שוב לקריאה מעמיקה. העתקתי את השיר אלי, כרגע הוא חידה עבורי כי יש רמזים מגירוש גן עדן, ואני צריכה להעמיק בו. תודה על השיר ואני אשוב, כפי שאת מכירה אותי. חג שמח