יום הנשואין ה55 שלי עם רעייתי קרב ובא. ואני נערך לקראתו כעול ימים כי לאהבתי לאשתי שהיוותה עבורי את הכח המניע לכל הכתיבה שלי ובכל תחום יצירה אחר אין גבול.55 שנים של ביחד מאז נישאתי לשוש שלי עד היום בו ימלאו לי 75 שנים במאי הקרוב אשתי האהובה היתה הווה ותהיה הדמות שלאורה הלכתי והיתה המושא לכל חלומותי בכל עת. חשבתי שאקח שיר ידוע כלשהו ולצרפו לברכה אך החלטתי באחת כי אין לי טובים משירי שכתבתי בהשראתה ואני מקווה שעוד אכתוב.אודה מראש לכל המברכים ואאחל שיזכו לשנות אהבה עם בני  ובנות זוגם לפחות כמוני.  יוסף

 

 

כל אשר לומר אבחר.

דומה קמעה כבר מאוחר.

וכמו שיכור המתנדנד,

לצוארך אני עונד.

 את שיר אהבתי.

נ"ד שנים אשר איתן.

 אמרנו את כל שניתן.

יחדיו צעדנו בנתיבה,

של מכמני האהבה.

ושם היית איתי.                   כשזוג חי יחד עשרוח בשנים

                                       מכנים      אותם "צמד יונים "   

יחדיו גידלנו משפחה             מעטים יודעים כי גם "התורים"

ואף נחלנו הצלחה.               לעיתים מיתעקשים ואינם מוותרים

חווינו עצב יום סגריר             והיתרון לזוג שזה שכרו

עידן יגון קשה מריר.            שכל "תור" מוותר בהגיע תורו

את כל העת איתי                כי הנשואין הם מוסד מועדף

                                      החומקים מידיך כעלה הנידף

כן יקירה .כל השנים             שמירתם מהווה מעמסה ומשימה

גידול משפחה בנות בנים.      כל יום, כל שנה כל שעות היממה

ואף ששערי הלבין

מעט קשה לי להבין                            יוסף

את נוכחותך איתי.

איתי אודה לא קל להיות,

ובצמידות שנים לחיות

למדתי לחוש בהנאות

 לקום כל בוקר ולראות

לצידי את ואיתי.