הם חיים כמו נסיכים, ברמת חיים גבוהה, מבזבזים כספים על חשבון הברון (ההורים). הם לא משתתפים במטלות הבית, הם חושבים שהכל מגיע להם. הם לא עובדים, לא חוסכים, לא חושבים צעד אחד קדימה... מתי הגוזלים כבר יעזבו את הקן ומה עדיין מחזיק אותם שם? 

הם לא לוקחים על עצמם, ולא עומדים בשום מחויבות או התחייבות. הם לא מוכנים לעבוד קשה, ובצדק! למה לעבוד קשה אם כל מה שאני רוצה אני מקבל בחינם? מתי שאני רק רוצה, אני יכול לבקש (או פשוט לקחת) מההורים. הגישה הכללית שלהם לחיים – למה לי להתאמץ ולהיות מוטרד? אז הם יושבים אצל ההורים ומחכים שיגיע בן/בת הזוג שיושיע אותם ויוציא אותם מהבית. למעשה, הם מחפשים בן/בת זוג שיחליפו את ההורים, שיממנו, שידאגו, שיטפלו ויפנקו אותם, ויהיו מאושרים פשוט מעצם קיומם, מבלי שאלה ידרשו לעשות דבר.

 
מה שמצער הוא שהמפונקים "חיים בסרט" – הם באמת לא מבינים מה לא בסדר בתמונה הזאת. הם אומרים משפטים כמו "אני לא מבין למה אתם אומרים לי לצאת לחיים האמיתיים – אלה החיים האמיתיים!", ויש להם תפיסת עולם מעוותת: "כסף מגיע למי שרוצה אותו, ולא למי שרודף אחריו... אתה רוצה משהו וזה פשוט קורה!". המפונקים רוצים לעשות רק מה שהם רוצים, רק מה שהם אוהבים, להישאר ילדים ולא להתבגר – וההורים, הם אלה שהופכים את זה לאפשרי עבורם.  וככל שהזמן עובר, וככל שמחכים יותר, זה נעשה יותר מפחיד ויותר קשה, עד שזה נראה כמעט בלתי אפשרי – לצאת מהבית ולעמוד על רגליך בכוחות עצמך.

לקריאת המאמר היכנסו לדף המאמרים, באתר שלי www.mayatzur.com