את אותה קליפה של כוח

הוא הסיר במחי חיוך.

שנים של ניסיונות להתחסן.

קליפה חומה ומאובקת, 

עשויה טלאים טלאים,

נשברה לה באחת

לאלפי כותרות פרחים.

זה נורא מבלבל לנסות לוותר

על קליפות וחומות של אבק אכזבות

פה נופל טלאי ושם מתווסף

בוץ הפחד וממשיך להתקשות. 

אך ברגע הזה, שם 

ורק בין שניהם

וגם אם זה לא יחזיק לעוד שעה של אחר כך

לרגע אחד של חיוך משותף

כשהאבק התפוגג והבפנוכו נחשף

הם עמדו זה מול זו, ילדה מול ילד

והרשו לעצמם להרגיש קצת. אחרת.