אני מבין הכל. ממש הכל. ומה שאני לא מבין תמיד אפשר להסביר לי. כל מה שאת חושבת שלא הבנתי, אבל תסבירי לי טוב, אני אבין. לגמרי. כן, ברור לי שזה קשה להסביר כל דבר וברור לי שלא כל דבר אפשר להסביר בצורה וורבלית, אבל אני עדיין מבין, גם מה שלא ניתן לתמלל. אני מבין בין השורות, אני מבין במנגינה, אני מבין בחיבוק או במבט או בהשפלת מבט או אפילו בשתיקה ובנשימות קצובות. אני מבין. אני מבין הכל כי אני פשוט מבין מה שמסבירים לי. כי אני מקשיב ומוכן לקחת חלק בכאב שלך ואולי אפילו את כולו. ואני מבין אותו ואני מרגיש שותף לו ואני רואה אותו ושומע אותו וחווה אותו. אני מבין הכל כי אני רוצה להבין הכל. כי אני לא רוצה שתשאי משהו לבד. משהו שלא מבינים. אני גם מבין כי אני בעצמי חוויתי דברים שחשבתי שאיש לא מבין. עודני חווה אותם. וגם לי לא קל וגם אני מרגיש בודד מאד וגם אני רואה את הכאב כמקום מפלט אינסופי. מדבר שאין בו איש מלבדי. מדבר מלא בדידות. אני מבין הכל. ממש הכל. אני גם מבין שאת לא קוראת את הטקסט הזה. לפחות לא בשלב זה. אולי זה גם נכון יותר בשבילך לא לקרוא בשלב זה את הטקסט הזה. אבל אני עדיין מבין את זה שאת לא רוצה לדבר עם אף אחד ולא רוצה שאף אחד יבין אותך. לא עד הסוף. כן, גם את המקום הזה שאת רוצה להבין לבד ושאף אחד אחר לא יבין, אני מבין. ואני מוכן, אם תרצי, לא להבין את מה שאת לא רוצה שאבין. וחוץ ממנו אני מבין הכל. ממש הכל. |