בוקר אחד התעוררתי במין תחושת עונג ראשונית, מגע יד חמה שזחלה בעדינות אל תוך תחתוני גרמה לי לחייך עוד לפני שנפקחו עיניי. זה לא משהו מיוחד בהתחשב ביחסים אנטימים בין כל גבר לאישה, אבל אצלה זה היה רף שהיא חצתה ומשם ועד הסוף המר, הסקס היה כמו טיל שמשוגר מפני הקרקע לירח ובחזרה. בהתחשב בעובדה שלמרות שהזדיינו חמש פעמים באותו לילה בתולי של תחילת יחסינו ובהתחשב בעובדה שהייתי בסה"כ הגבר השלישי בחייה המתבגרים – היא מעולם לא העיזה לגעת "בו" שלא נדבר על להביט בו מקרוב. אהבתי את התמימות שבה כשפרצה בצחוק קורע בכל פעם שנגעה בו והוא התחיל "לצמוח" מחדש – זה היה כמו פלא עבורה, איך זה קורה ? ניסיתי קצת להסביר לה את "המכניקה" שבעניין ואת ההשפעות הסביבתיות שיש עליו. מה קורה, ולמה לפעמים "יש לו חיים משלו" דווקא ברגעים הכי מביכים .... נראה לי שהיה לה קצת קשה להבין את זה אפילו עד היום, הלא לנשים או שיש ציצי או שלא – זה לא עומד או מתארך כשנוגעים להן בו (אולי קצת "מתחדד" בקצה...) ובכלל, נשים לא "מתחרמנות" מכל גבר מסוקס שחולף על ידן אלא אם הן כבר באו בראש מחורמן מהתחלה. לך תסביר לה עכשיו שאם בחורה מפלרטטת איתך "יתר על המידה" יש "סיכוי סביר" שההוא שם למטה, קצת "ירים ראש"
היה נדמה לי לרגע שהגעתי לפסגת העולם, שלא הכל אבוד בחיי, ושהיה "שווה" לאבד שני מערכות נישואין, 75% מהנכסים וקרוב ל 9000 ק"מ הרחק מהמשפחה והחברים. סה"כ מה רוצה גבר בחייו? - קצת אהבה? - קצת שקט ? - קצת אושר?
היה לי את הכול בבועה שבניתי, סוג של נוחות ווירטואלית שדחקה את הצרות שמהן ברחתי הן גיאוגרפית והן פיזית. אבל ההתנגשויות התרבותיות, משפחתיות וכיו"ב היו קטלניות ברגעי החפיפה הקטנים, כנראה עקב חוסר התאמה קשה או חוסר הכנה לבאות בצורה טובה. היה לנו סוג של נוחות כזאת, כשהיא הייתה ממשיכה לצאת עם "חברים" מקומיים (וזרים), ולי היה את השקט שלי להתחבר או להתנתק מהגעגועים לילדים. סוג של "נוחות" שנגמר ברגע שהסף הגופני הופך להיות שיגרה והסף הריגשי משתלט גם על אנשים כמוני שלא מתמסרים בקלות. ואז, הכול באמת מתחיל.... היא רוצה ילד – אתה רוצה קצת זמן היא רוצה להישאר פה – אתה רוצה לחזור לשם היא רוצה "ביטחונות" – אתה כבר חבוט ניסיון, מנסה לפתות בדברים אחרים היא רוצה אותך כמו שאתה – אתה יודע מה היא עוד לא מכירה.....
היו לילות שהייתי מעדיף כבר להיות בשבי תחת חקירה פיזית מחרף את נפשי וגופי בהגנה על המולדת (שהייתה אז כל כך רחוקה), מאשר לעבור עוד לילה ללא שינה תחת בכי תמרורים והחלפת דברים שלא ימחקו לעולם. היא למדה, ולמדה מהר, איך לענות ואיך להתקיף – בתוך כשנה איבדתי את כל עמדת היתרון שלי מעליה והרגשתי חסר אונים. השפה, כל כך פשוטה כשהיא לא בשפת האם שלפעמים חסר לך איזה מימד של עומק בלבטא את הרגשות הסוערים. התרבות כל כך שונה מהותית, שאפילו דברים קטנים וזניחים הופכים להיות במרכז במקום בשוליים הצרים בהתחלה זה היה על "הידידים" שלא מפסיקים להתקשר אח"כ זה המשיך "לחברים" איתם יצאה במקביל בשלבים מתקדמים זה הפך להיות נושא "הסיסמאות" בכל המדיות האלקטרוניות ובסוף בסוף אחרי שנותרנו מדממים על הספה ללא אוויר בריאות, תשושים ורעבים לקצת מנוחה – צף לו הנושא היחיד והכי מרכזי בחיי כל זוג – "התינוק" למרות שהיא הפסיקה את הגלולות בלי לספר ולמרות ששנאתי קונדומים, תמיד הקפדתי לסיים את "העבודה" בחוץ למרות ההחמצה שבעניין – למי שמבין למה שאני מתכוון. במפגש האחרון שלנו שקרה כמעט במקרה, לא היה לילה אחד שלא גמרתי לה בפנים, לא רציתי מציצות ולא "עבודות יד" ארוכות ומענגות בשמן ריחני ובמגע חושני, רציתי לתת לה את מה שרצתה מכל – "ילד מעורב". לא היה לי ספק שגם האישה הכי "סקפטית" תיכנס להריון משבועיים כל כך אינטנסיביים של סקס ואהבה.
עד כמה היא יכלה להיות טיפשה ? כעבור כחודש של הכנות מורכבות לנופש משותף אי שם באמצע הדרך, היא רמזה לי שהיא לא מרגישה טוב. אני לא רופא וגם אם הייתי כזה, ספק אם הייתי יכול לאבחן את "הבעיה" ממרחק כזה רב, אבל כבר באותה נקודה ידעתי שהיא נושאת בריחמה את ילדנו המשותף לקח לה עוד שבוע "לאמת" את מה שאמרתי לה עוד באותו ערב, הייתי יכול לראות את פניה מבעד לאלפי הקמטרים של קווי הנחושת כשהיא התקשרה. זו הייתה שיחתנו האחרונה וכנראה לעולם לא אדע מה היא עשתה עם כל זה.
מה היא חשבה לעצמה באותם שבועיים בה רגליה היו פסוקות לרווחה וקולה לא הפסיק לגנוח מהנאה ? עד כמה אפשר לשבת על הגדר ולהביט על שני עבריה בשלווה כזאת מרגיזה?
לפעמים, צריך לסגור דלת ולא להשאיר אפילו את הידית עליה לפעמים, צריך ללכת עד הקצה השני בשביל להבין אם אפשר לחיות באמצע לפעמים, צריך להיות מספיק חכמים בכדי לא להיכנס מראש למקום בו לא תדע איך תצא. אז מה עושים ? |