0

..

5 תגובות   יום שני, 8/10/12, 00:23

יש כאן עצב שאולי מהול בהכחשה

יש בן אדם מתחת לעטיפות, שוחה בתוך הדמיון של עצמו

שקט בתוך הים שלי, כחול ועמוק.

זה כמו שני אנשים שונים. או אולי עשרים אנשים.

מבפנים המחשבה ועל מה שיוצא החוצה אי אפשר לשלוט מבפנים.

מי זה בכלל? הגרון שלי חונק אותי.

הדמעות שיוצאות החוצה הן מחשבות שנתקלות בחומות הגרון שלי והופכות למים מלוחים ועצובים.

יש יאוש ויש מישהו שנלחם ונלחם וכאילו הולך במקום.

המוח מפרש את כל הפנים, מתעכב עליהם.

אני בסך הכל רוצה לדעת מי אני. אבל זה סך הכל.

מוח שמתמסר באנרגיות עם הגוף שלו. אנרגיות הורמונליות במיוחד.

זו אני.

דרג את התוכן: