כותרות TheMarker >
    ';

    כתבות

    מבחר הגיגים...

    0

    ישרא- אל

    2 תגובות   יום שני, 8/10/12, 04:33

     

    כשמקיצים אל תוך בוקר ישראלי שגרתי, עם קפה מגורען כהלכה,  צריך גם איזו פיסה של חדשות, רק בכדי לעכל את מאזן האימה היומי. קאסם פה, איום ישן נושן, רוחות מלחמה ועוד שאר שחיתויות. השמיים מעל נדמה מתנהלים בארשת קיומית רגועה עד מקוממת, ואנחנו, האזרחים הקטנים מנסים לשרוד עוד יום.

     

    אז לאחר שמדדנו את מאזן האימה היומי אפשר לנהל מלחמה שנייה בדרכים. לפעמים זה נדמה לי כעובדה ישראלית, כל ישראלי באשר הוא, גם אם הוא מדמה עצמו לנאור משכיל ועוד שאר פרסונות כאלו או אחרות, ברגע שהוא עולה לכביש, ארשת של ערס עצבני עולה על פניו. זוהי הישרדות, כי כולם עכשיו נדמה מבעבעים בתוך סיר הלחץ היומי, המרחב מצומצם, החוקים גמישים כשהגזים עולים מעל פני האדמה.

     

    ובין לבין, תעבוד כדי לחיות, אך שלא תצפה לחיות טוב, בעוד כולם רבים כאן על מקום. אם תעלה מעל פני המים הטובענים, בארשת ניצחון של טווס, או כשסתם תנסה לרכב על קרן אור, יהיו המוני ישראלים שיצפצפו מאחור בקול תרועה. כן ככה זה, כל הצלחה של מישהו, מדמה לכל שאר העם כאיום לא פחות חמור מגרעין פרסי,  כי זה על חשבונו והם לא יתנו שיעקפו אותם מימין, או משמאל ואם בכלל...מי בכלל נתן לך לנהוג  במרחב מצומצם?

     

    רחש הקנאה הישראלי הממוצע, נדמה כרחש ערסי שעולה מעל פני אדמה, כאשר מישהו אחר טוען לאור.איך הוא מעז? יאמרו כל המלעיגים? מאזן האימה נושף בעורפו והוא חושב שלו מותר הכול, מי הוא חושב שהוא בכלל? הלו יש פה כלל...

    סכינים נשלפות כאשר הקנאה יוקדת, כאשר החמה רובצת, כאשר אגלי הזיעה טורפים את כל הקלפים, באשר כל חלקה טובה של הימורים לחיות. הטוקבקים משחיזים לשון, הפוליטקאים יוצאים לצוד ובין לבין יהיו גם את אלו שידמו שהמציאות לא נוגעת בהם ולא מדמה להם, כי הרי הם מעל הכול, בעוד בפועל הם מדשדשים בביצה.

     

    המוסיקה המזרחית חוגגת בכל מקום ואל תטעו, זה לא שכל העם לפתע החליט לאמץ ז'רגון מזרחי ושאר סילסולים, זה פשוט אסקפיזים בשיאו. העם לא רוצה לחשוב, בשביל מה? אם הוא שוב יהיה טרחני וימדוד את מאזן האימה הוא עוד עלול לחשוב, וזה כבר מסוכן... המוסיקה המזרחית גורמת לרבים למחוא כפיים בעצלתיים, קסאם פה, חיזבאללה שם, אירן מגורען, שום דבר לא ימנע מאיתנו לחשוב, וכפיים ודאחקות זה אמצעי חובה במציאות ישראלית תובענית/טובענית.

     

    ביבי ושאר מנהיגייה, מנסים לשייט במים הרדודים של שאר ארצנו, הם לא מתנצלים, הם לא מבטיחים דבר, הם רק  מקווים שנגיע בשלום, הם גם לא יודעים לאן, הם גם לא מבינים מדוע אנשים מעזים להתלונן, אם הצלחנו לשרוד עוד יום...וגם העם בשתיקתו מרכין ראשו בהסכמה.

     

    כשאנשים מתפצחים כאן כגרעינים ומושלחים לאדמה בוערת אין מי שיתנצל או יראה בכך דבר שצריך להתעכב  עבורו, הלשונות מושחזות כסכינים עם ארומה מהבילית של חום. אם במאזן אימה אנו חיים, אם למודים אנו מלחמות ושאר תחלואות, לא נותר דבר, כי אם להשחיז לשון מול עוד ישראלי שמאיים לתפוס לך מקום.

     

    האלימות נובעת כאשר החלומות אובדים והתקוות תלויות על קולבים פיקטביים כאלה או אחרים.זה לא המלחמות,זה שאר הרוח הישראלי, שאריות של מילטנטיות קיומית. אל תנסה אפילו לחטוא במחשבות על ציונות, זה רק האוייבים שלנו מכנים אותנו כך, ואנחנו? מזמן הפכנו את הציונות לציניות, כי המשא כבד והפצעים עדיין מגלידים.

     

    הישראלים גם ניחנים ביכולת מרשימה של שכחה והדחקה, אולי זה קשור גם לגן היהודי, אבל הזכרון זה משהו שמעוגן כיום אבל לאומי ומי רוצה להתאבל, כשיש כפיים... עדיף לשכוח, להתמכר לחומרנות אגוצנטרית ממשית, להתמכר להלך רוח לא פרייארי, לא לפרגן יותר מדי, כי אתה עלול לאבד מקום, לא לאהוב יותר מדי ולא להיות יותר מדי,פשוט להניע את הגלגלים של כוח האינרציה הקיומית הישראלית ולהמשיך לשכוח בנהנתנות מרשימה..בין לבין, למדוד מאזן אימה יומי ולהדחיק כל מהמורה קיומית.

     

    נשמות אובדות במרחב הישראלי המוצמצם שגם עלול להצטמצם עוד ועוד, נשמות מאבדות אוויר כאשר נשכחת כל הוויה של חיות, בעוד אנשים מבקשים רק להיות, רק להיות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/5/13 10:03:

      אני קורא פעם ועוד פעם ועוד פעם, וחושב ואומר צריך לקחת את המאמר הזה ולהפיצו. כמה אמת, אבל מי רוצה לשמוע את האמת. ובכלל על המנהיגים כבר אמרו "פני הדור כפני הכלב". מה הכלב ההולך בראש המחנה ומסתובב אחורה, כדי לראות לאן הוא צריך לצעוד, כך המנהיגים מסתכלים על סקרי שעה, לראות לאן נושבת רוח העם וכך יתקבלו החלטות.

       

      ובקשר לרוח התרבותית, נו כשאין חזון יפרע עם, וכשאין ערכים אין תרבות, מחפשים את הדרך הקלה, כי מי רוצה חיים קשים?!

        9/10/12 01:37:
      אז מה נישאר ?רק לפנות לאל .... ישרא-אל

      ארכיון

      פרופיל