מרבדים רבים כיסו את ראשי הגבעות

אי שם פרח החצב העמיק שורשיו

כמו אז,כמו גם הבצלצל הבודד שבאדמה הנביט את עליו

שעון הוא ספון בתוך אמא אדמה בצבץ ועלה

איך השתוממת לך בתוך אותה מחילה

האם סלחת על התחלפותה של עונתך

ועם הסתו המבצבץ תבצבץ מתוך עלי שלכת תפרחת לבנה בהירה

כאותו אגל טל שלטף את היערה

ובתוכה דובשה של פריחתה פריחה סתוית

ומי יפתח זרועותיו אליך ומי יחבקך בחשכה שבתוכך סערה

אותו ספן רוח אורז את מפרשיו ואליך שב

ואת זרועותיך הפרושות בציפייה,כואבות ללא תנועה

הושיטי ידייך ושוטי לך

תבהירי את גלי מחשבותיך

וצאי אל האופק מאחורי אותה גבעה

כי רבה ונסתרה לך אהובה

תשורתה של ציפייה