נתחיל בזה שאני חלקית ממוצא מזרחי/ספרדי. זה אומר שלמרות שמבחינתי רוב אוהדי המוזיקה המזרחית הם תת-מין אחר של יונק ממני, אני בכ"ז לא מדבר מתוך איזו זרות מרוחקת של ההגמוניה אשכנזית (או כל תיאוריה אתנו-פוליטית שתבחרו). אני מדבר מניסיון.
שנית, אני משתמש במושג "מוזיקה מזרחית" במובן השגור כיום, דהינו כדי לייצג מוצר שהוא לא ממש מוזיקה ולא ממש מזרחי. לא מדובר במוזיקה מזרחית אמיתית, אלא במה שנקרא מוזיקה ים תיכונית (עוד מושג בלתי-מייצג שנחטף והושמש), טראנס חתונות, וכיו"ב. נא להקפיד לקרוא את המונח במרכאות.
הרבה פיקסלים נשפכו על הנושא הזה, מאז שיהורם גאון פלט מהפה שלו בטעות את העובדות. הדבר האחרון שקראתי בנושא הוא זה, שמבטא (בעיקר בכותרת) את הרעיון שהסלידה של ישראלים ממוזיקה מזרחית כרוכה בהתכחשות השיטתית שלהם ליסוד הערבי/מזרחי בשורש זהותה של המדינה והחברה.
כל זה בהחלט יכול להיות. לי אישית אין שום עניין לסנתז את התרבות הערבית לתוך התרבות שלי. עם זאת, הסלידה שלי ממוזיקה מזרחית נובעת משתי סיבות פחות מרהיבות-אקדמית.
1. היא מוזיקה מחורבנת כמו הרבה ז'אנרים פופולריים אחרים (MTV, היפ הופ, דאנס איביזה, טראנס ערסים, וכן הלאה) המוזיקה המזרחית צורמת, שבלונית, ועם מילים תת-מונגולואידיות. היא פוגעת באוזן ובדעת, ומהווה חווייה פיזית לא-נעימה, כמו פטיש אוויר או מקדחת שיניים. ההבדל היחיד בינה לבין שאר סוגות הזבל הוא שאותן לא כופים עליי בכל שעה ובכל אשר אפנה. ישראל הפכה למסיבת פול-מון דוחה שבה זה במקרה הטעם של הדיג'יי.
2. היא מהווה פסקול להתנהגות בהמית המוזיקה המזרחית בישראל היא נעימת נושא לסיוט. אני אשאיר לגדולים ממני לפענח אם היא הסיבה או המסובב, או שמא מדובר בקורלציה בלבד. מה שאני יודע בוודאות זה שמאז שאני זוכר את עצמי, המוזיקה המזרחית כאן ליוותה ולוותה בהתנהגות דוחה מצד אנשים דוחים. זו סטטיסטיקה, לא תיאוריה. עם הזמן אתה מפסיק לשים זין אם מדובר בסיבתיות או בקורלציה, ומבין שזה לא משנה. המוזיקה המזרחית מלוּוה במקרה הטוב בגסות וקולניות, ובמקרה הרע בתוקפנות ואלימות. אחרי אלף-אלפיים פעמים שזה קורה, אתה מתחיל לסלוד גם מהסָמנים של ההתנהגות הזו, שאחד הנפוצים שבהם הוא המוזיקה.
זה מה שהיה לי להגיד. חג שמח.
תוספת מאוחרת: בקריאה חוזרת של הפוסט, מפריע לי השימוש שלי ובכלל במונח "מוזיקה מזרחית". מוזיקה זה טוב, ומזרח הוא אחת מארבע רוחות שמיים. יש הרבה מוזיקה מזרחית, פשוטו כמשמעו, שאני אוהב. חורה לי שהמונח הזה, שפירושו המילולי הוא חצי מהמוזיקה הקיימת על כדור הארץ, משמש בישראל כדי לתאר את סוגת הזבל בה הפוסט דן. צריך לחשוב על מונח מוסכם אחר. - - - - - - -
(C) כל הזכויות שמורות RAJARAJ 2012 |
ההלך
בתגובה על יושבים
ההלך
בתגובה על הבלה-בלה על התבוללות היא בלילת בילבולים מהבולבול
תגובות (29)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עם כל הצניעות לגבי יכולות ההבעה שלי, נראה לי שאת במיעוט. אני אשמח לפרט לך על מה הפוסט מדבר, במידה ותהיי מעוניינת. אני מבטיח לך שהוא מבהיר מספר נקודות צלולות לחלוטין, ושאני אומר יותר מכלום.
תודה רבה. :)
אני רק חיזקתי ותמכתי.
אני מאמין שאמרתי אותו דבר במילים אחרות בסעיף 1.
לדאבוננו הנזק כבר נעשה במקרה הזה.
יש, אבל צריך לחפש. הדבר לא שונה במוזיקת פופ, רוק, וכיו"ב. בכולן הרוב זה דרעק והפנינים דורשות חיפוש.
ברור, ברור. ר' סעיף "ההבדל היחיד" בפוסט.
באשר לעולם השלישי, תמיד הפליא אותי איך אין להם כסף לאנטיביוטיקה, אבל יש להם כסף לבידורית.
אני מכירה מישהו שקורא למוזיקה הזאת מזרחבית. יש בזה משהו. כמו המוזיקה ההודית הקלאסית שפגשה את הפופ המערבי, הרגטון המקסיקני-אמריקאי, והרבה בלילים אחרים של פופ ומוזיקה אתנית, ככה גם המזרחבית. זה מה שנקרא הרע מכל העולמות. וכל מי שיצא לו לשבת באוטובוס באיזה מדינת עולם שלישי ולשמוע כקהל שבוי את הפשעים כנגד האוזן האנושית יודע על מה אני מדברת. זה תמיד בווליום בלתי נסבל, וזאת תמיד מוזיקה לעוסה, רדודה ונחותה.
אז בארץ יש את המזרחבית, אבל זאת תופעה עולמית.
היי, אל תיעלבי. אני שמח שהשקעת בתגובה - אבל אני לא רוצה שזה יגיע להתלהמות דה-מרקר טיפוסית, והדרך לשמור על דיון אמיתי היא לדון בנושא ובמה שבאמת נאמר. אני ממש לא רוצה שתפרשי. :)
לא משנה כמה ניסיתי להתמקד בפוסט הזה, כנראה זה לא הצליח. לא נותר לי אלא לחזור על עצמי במילים אחרות: הפוסט דן בסלידה שלי ממוזיקה מזרחית בלבד. זה כל הרעיון בהקדמה לשני הטיעונים: הטיעון הראשון שלי הוא שהמוזיקה עצמה היא חרא. בלי קשר לאנשים. הטיעון השני שלי הוא שכאן, פה, בישראל, מוזיקה מזרחית והתנהגות חרא הולכות יד ביד. המילה היחידה ששרבבתי על אנשים, ואני עומד מאחוריה, היא בקישור בין התנהגות דוחה לאנשים דוחים. כשאתה מתנהג חרא, באותו רגע אתה חרא. אני לא יודע אם אתה מציל גורי חתולים כשאני לא רואה אותך. אני בטוח שיש הרבה אנשים מקסימים ששומעים מוזיקה מזרחית, ואני בטוח שיש הרבה חלאות (כולל ביצירה בדיונית של ברג'ס/קובריק) ששומעים בטהובן, אבל לא בזה דן הפוסט.
מריה, את מערבבת כאן כל כך הרבה תחומים ונושאים, אבל אנסה להתייחס לפחות לחלקם. לגבי ההלחנה/אקראיות/וכו', הגבתי אצלך, אז לא אמחזר. לגבי ה"מהפכה", מן הידועות הוא שאלו שנאבקו לייצוג שוויוני של התרבות המזרחית במוזיקה (שאכן קיימת, ואכן יפה, והיא לא מזון מהיר בסטקייה) נרמסו ונעקפו בסיבוב ע"י האמרגנים והכוכבים החדשים, שנהנים מפירות מאביקיהם של הקודמים ומההגדרה הרופפת "מוזיקה מזרחית" בלי ממש לכבד את אותו מאבק או את אותה הגדרה. העניין הוא שאביהו מדינה צדק, אז. היום מי שמצטט אותו לרוב מצטט אותו באופן ציני לצרכיו, בלי ביסוס ובלי צורך. הדבר דומה להרבה ציבורים מקופחים בעבר שהיום אוחזים בכוח רב (ומשחית ומושחת) אבל עדיין צועקים קיפוח, החל מש"ס וכלה בישראלים בכלל.
סליחה שאני ממחזרת כמו גיספאן: לנגד עיניי מראה פניו המיוסרות של הכהן הגדול, אביהו מדינה, בתחילת שנות ה-90 בטרוניות על "היעדר האיזון". עכשיו הכל טוב, אביהו מדינה? הצליחה לך המהפכה? הים תיכון שלך הציף אותנו יחד עם כל הביוב? אסור לפגוע בכבוד שלכם, מה שלא מונע מכם לפגוע בכבוד של אחרים? התרגלתם לשחרר את ג'ננות-הקיפוח בכל פעם שמישהו מעיז להגיד לכם: "תיהנו מן הדרעק הזה, רק אל תגידו שזו תרבות..." הלא ה"הלחנה" של הפופ הים תיכוני הנחוּת הזה, היא אקראית, מזדמנת, עם "ריגוש" כבר בהתחלה, כמו מזון מהיר בסטקייה, שבו הקינוחים עוד מוגשים לפני המנה העיקרית. אז פלא שאחר כך בא להקיא?
זכור לטוב. :)
התכוונתי להיפ-הופ, שרובו זיבלי. יש חלקים מעולים, כמובן. גם ה-RnB מגעיל, אבל מבחינה סונית הוא פחות תוקפני.
תכלס, גם אני. :)
בדיוק. ושוב, אום כולתום ודומיה לא קשורים מבחינתי למוזיקה המזרחית של ישראל היום.