כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הפעם לא שותקים יותר

    אתה חשוב, אין לך מושג כמה אתה מיוחד וחשוב.

    0

    הטוב, הרע והמכוער

    13 תגובות   יום שני, 8/10/12, 15:03

    אקסיומה לוגית זו מטרידה אותי.

    הסיפור מוכר: אדם וחווה חיו בגן עדן, היה להם נפלא עד שאכלו מעץ הדעת טוב ורע- ואז נזרקו ממנו. 

    אז האם בגן עדן אין דעה? אין טוב? אין רע? האם ידיעת הטוב והרע היא ההפך מגן העדן? משמע, האם הגיהינום הוא הטוב, הרע, או הדעה? 

     

    מהיום בו נולדנו מחנכים אותנו הורינו מהו טוב ומהו רע. אנחנו מחונכים להיות תבנית נוף מולדתנו. אנשים נעימים, פשוטים וצנועים או מצליחנים, עשירים הנהנים מהחומר- הכול תלוי במשפחה אליה נולדנו ולנורמות החברתיות אליהן נחשפנו. כלומר, טוב ורע הוא עניין יחסי, חברתי.

    האם להורים שלנו יש את הכלים או הידע לחנך אותנו? כיצד בעצם אפשר להחליט מהו חינוך טוב, ומהו חינוך רע? אני חונכתי על ברכי, "דרך ארץ קודמת לתורה", "והדרת פני זקן", היום, הילדים של היום דורסים את הזקנים בריצתם להיות ראשונים, כי לזקנים יש זמן, ולצעירים אין זמן במירוץ החיים אחרי החומר.

    מיהו האדם השלם יותר עם עצמו או האדם הטוב יותר? הנזיר? העירוני ה"טורף" את החיים? האקולוג, המתחבר לאמא אדמה? או החנון הרגיש?

     

    "אומרים שאני אינני אני, אז מי אני בכלל"?

    אנחנו מחליטים מה טוב לנו, ובהתאם קובעים את הרע. הטוב והרע אלו שני תוצרים של השוואה בין גורמים שונים. ולכן לא יהיה לעולם טוב בלי רע כפי שלא יהיה לעולם רע בלי טוב. הדרך שלנו להחליט האם זה טוב או רע היא באמצעות הדעה שלנו- והיא תמיד יחסית, ועומדת בספק.

     

    הטוב והרע –והשיפוטיות שלנו

    לרובנו יש קול פנימי - בעד ונגד החלטות שונות. כן לאכול את העוגה ולעלות במשקל, או להתאפק ולהתבאס? הרזה היום היא היפה, שומן זה רע. ובאיבוד הגבולות, מהו הגבול לרזה - אנורקסיה? ומהו הפתרון לשומן - בולמיה?

    תהייה נוספת אתה אנו מתמודדים מול החברה - האם להחליף את האוטו ולהיכנס למינוס, או להיתקע עם ה"גרוטאה" בת החמש? האם למשכן את חיינו ולבנות ארמון מנקר עיניים- לשלושה וחצי אנשים וכלב? או להסתפק בדירה צנועה וקטנה?

    במדינה שלנו, חונכנו על ברכי הקפיטליזם. בעל המאה הוא בעל הדעה. האם פרס שחי בצניעות או פרופסור ליבוביץ ז"ל פחותי ערך מהסלב טל בנין?

    כשגרתי בצ'כיה וקניתי מרצדס, הסתכלו עלי השכנים בסלידה על התנהגותי מנקרת העיניים. עיניהם אמרו לי - אם אתה רוצה להשתייך, אסור לך לגרום לנו להרגיש נחותים. למחרת מכרתי את הרכב, בהפסד, וקניתי סקודה- כמו כולם. אז חבקו אותי בהערכה.

     

    בדרך כלל יש לנו שני קולות פנימיים בראש. הראשון –בוגר, אחראי, בעל יכולת ראיה רחבה ושקולה. הקול זה, אנו מאמינים, עוזר לנו לצלוח את המשברים ביתר קלות, לקבל החלטות "נכונות".

    הקול השני- היצרי שלנו- רגשני יותר, ילדותי. בדרך כלל, האגו שולט בו. הוא מסבך אותנו, נוטע בנו ספקות, מבלבל אותנו, ולפעמים גורם לנו להתפרץ מהקופסה, למחוזות חדשים.

    אז מי מהקולות הללו הוא הקול שלנו? מה מתוכם טוב ומה מתוכם רע?

     

    בתהייה אוניברסאלית זו, אנחנו שואפים להגיע לאיזון. לאזן בין המעשה, למחשבה, בין הרצון למציאות הקיימת, לגשר על הסתירות, לחיות בשלום, ביחד, בהרמוניה.

    הין והיאנג שהוא האיזון המלא – הגודל הזהה, בלבן קיים השחור, ובשחור יש לבן.

    כלומר, עלינו להסתכל על החיים בעיניים של "גם וגם" בכדי להגיע לאיזון, ללמוד את הרע ואת הטוב. ללמוד שבטוב יש רע, וההפך, ללמוד להכיל את הכול, מתוך עיניו של חוקר ולא מתוך עיני השופט. אז מה בנוגע למצבים בהם אנו נאלצים לבחור? מצבים שהם חד חד ערכיים? ל-"או- או" שבחיינו? במצב זה אין איזון, יש צורך בהכרעה. בבחירה, גם זה חלק מהחיים, הרצון לצאת מהקונפליקט גדול מכולנו. הוא לגיטימי כמובן, אם השכלת ללמוד את השונה, ולקבל הכרעה לאחר שלמדת אותו, מבלי לא לפסול אותו על הסף- הגעת לאיזון גם כאן- לגן העדן של עצמך.

     

    ואולי בכלל סיפור גן העדן משול לחיי האדם –על בגרותו? בתחילת חייו של האדם, בהולדתו וילדותו הוא חי בגן עדן, ללא שאלות, ללא תהיות, בלי דעה, ללא שיפוטיות. הוא חיי את הנאותיו. הוריו הם הדבר החשוב ביותר בחייו.

    האדם מטבעו הוא טיפוס חברתי, חי בעדרים. לכן, בגיל הגן הוא מחפש חברים. ילדים נוספים להתרועע אתם – בשלב זה הוא מוצא את חבריו על פי ההתנהגויות השונות של הילדים האחרים בגן. חבריו הם אותם ילדים איתם שיש לו שפה משותפת " צלע מבשרו", לא לב מליבו, לא בראש אחד, אלא מספיק מקום אחד קטן בו הם מתחברים, האהבה לכדור מספיקה..

    בהתבגרות – הוא מחפש לעצמו משהו נוסף- את הנפש התאומה שלו- את האישה אליה יוכל להתחבר. כל גישושי החיזור נעשים פה, כולל הפיתוי. המיניות המתפרצת הורסת את התום. היא מכניסה תהיות לחיים. שאלות שלא נשאלו לפני כן, שגורמות לערעור מערכת היחסים הברורה שהייתה קודם לכן. ההחלטות לגבי טוב ורע אינם נמדדים יותר על בסיס הבית. השיפוטיות של ההורים והחינוך אליהם גדלו, עומד לא אחת בסתירה מול הצרכים והדחפים שלהם, או מול השקפות העולם השונות אליהן הם נחשפים. הם רוצים לאונן, לנסוע, לעשן, להתנסות....

     

    כמובן- שכדרך המתבגרים – שבירת הגבולות היא חלק מהתפתחות האישית. לכן הטוב והרע של ההורים איננו בהכרח הטוב והרע של המתבגרים. הדעת שלנו, האני שלנו, האגו שלנו, היצרים שלנו – הם המשתלטים באופן מוחלט בגיל ההתבגרות. הם מתגברים על מה שלמדנו מהורינו ועל האיסורים שחונכנו על בירכיהם, ואז מתחילה דרך חדשה, לעיתים קרובות עם כלים חלקיים בלבד, לפעמים רק עם מה שנחשפנו אליו במדיה, למקומות שההורים לא מגיעים, שהמחשבים וחינוך הרחוב הם המורים החדשים.

     

    המשחקים האלימים, הסקס המוסתר יוצרים רצון להסתרה של הדרך מפני ההורים- המתבגרים מסתירים בהתחלה את הכול, את המיניות המתפרצת, את החשקים הכמוסים, את האהבות הראשונות, התסכולים... אבל בעיקר את הדעות השונות המתחילות לקנן בקרבם. כי לפני ההתפרצות החוצה – יש שלב שבו כולם נמצאים ב"ארון".

    היצרים המתפרצים בגיל ההתבגרות מחפשים ניתוב. הגבולות מטשטשים, ולא אחת נעלמים לגמרי. הרצונות לא יודעים גבולות. מכוש עד כושכוש? ולמה לא אוגנדה? ולמה את כל ממלכת ירדן? המשבר העולמי החל מניקור העיניים. בנקים קרסו בגלל משכנתאות, אנשים קרסו כלכלית בגלל הרצון להשתייך, להיות מוצלח כמו העשירים, להיות יותר טוב מהאחרים, גדול מהאחרים.

    אם אין לי – רע לי. אם רע לי – אני קורבן של יצרי, שלא ניתנים להגשמה. האדם מפתח תיאוריות מתיאוריות שונות כדי לספק את יצריו, תרבות הקומבינה נולדה, גבולות המוסר נעלמו, והטוב והרע התערבבו להם יחדיו בדעה נחרצת נטולת ידע... Welcome to hell

     

    המוסר והגבול, "איזהו גיבור, הכובש את יצרו",אותו שוטר פנימי שעוצר אותנו ואת יצרינו- מחזיר אותנו לגן עדן.

    בראשית ג5: "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם, וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע"

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/10/12 10:12:

      מסקנה  אחת  חשובה  היא  ,שכאשר  אתה נמצא  בחממה  של  גן  העדן

      אתה  לא  מעריך  את מה  שיש

      רק  כאשר  אתה  מגורש, ואין  לך, אתה מעריך את  ערכם  של מה  שהיה לך

      כך למשל  בחממה  של  ההורים, אתה  מתעלם מגן העדן,

      וכשאתה מוצא  עצמך יתום בעולם, והם הזדקנו ועברו  מהעולם,

      אתה מתגעגע  לרגע  של שלווה  על  שולחנם................

      דבר  חשוב  אחר:   גם  בגן  העדן היו  נחשים

      שמעון

      http://cafe.themarker.com/image/2375120/

        10/10/12 18:56:
      עץ הדעת - "כאלהים יודעי טוב ורע, חיים ומוות וכל יתר הניגודים ב"חיים" של דואליות, כי הרחיק אותם מ"עץ החיים" עד שבתהליך אבולוציוני ישובו לטבעם המקורי, כנראה שלכל נפרד קצב התפתחות שונה, "עץ הדעת" מוגבל לדעת טוב ורע ולכן האדם לא יכול לדעת למה "זה שם משחק" אלה אם יטעם מ"עץ החיים".
        10/10/12 06:04:

      צטט: עופר לבבי 2012-10-09 20:39:37

      צטט: shabat shalom 2012-10-09 11:49:08

      אני חושב ששאלת ה"טוב" לא תהיה שלמה אם לא נדון במושג "טוב" יחד עם השאלה: "למי טוב"?

      שאלה מעולה!!! היא בהחלט ראוייה לדיון מיוחד, אבל זהו גירוי שאני חייב להגיב אליו בשליף.

      יש קונסנזוס שאוכל בריא, גם עיסוק בספורט זה טוב, והעוסקים בהם יגידו שטוב להם.,

      אבל, הרי נאמר ש"רשע וטוב לו"...אז המשתמש בסמים יאמר לך שזה טוב, הגנב יאמר לך שזה טוב, לרדות באשה יאמר השפל שזה טוב, לחיות עם חמש נשים- יאמר הנהנתן שזה טוב...כל אלו נחשבים בחברה נאורה כדבר רע., נכון?..

      הטוב והרע זוהי אקסיומה, אבל בארץ יושבת אוכליה- לאברך (כפי שהצגת בכתבך המבריקה), טוב, לאוליגרכים- טוב . אז כדאי באמת לבדוק למי טוב... לעני השמח בחלקו? למסתפק במועט?  או לעשיר שלא ישן בלילה מדאגות - היכן מחר ישקיע את כספו, ואיזה מסוק לקנות? כנראה שהתבלבלנו במושגים.

      לדעתי, ההחלטה למי טוב ולמי רע נקבע רק במקום אחד - במדיה - היא האלוהים החדש שלנו. הפמיליה - האשה ג' יפית, הבן הבכור- גיא פינס ועוד יפים וטובים אחרים במשפחה הם המנהיגים האמיתיים שלנו . הם שקובעים עבורינו את אשליית הטוב.

      אז אם אין לי את מה שיש במדיה - רע ומר לי - אומר ההדיוט ברצינות תהומית.   כסףבוכה

       

      יש בדבריך 2 נושאים שכדאי לנתק אותם זה מזה:

      1. מי קובע מה זה "טוב"

      2. מי מרוויח מ"הטוב" ומי מפסיד (אפילו בלי להרגיש שהוא מפסיד).

      נושא 2. הוא המסוכן ביותר... כי כשדנים בו פתאם מגלים שה"טוב" הוא לא קבוע... (נדמה לי ש"החטא ועונשו" חותך בנושא הזה הכי חזק).

        9/10/12 21:58:

      צטט: הדרור מספרת-סיפורים 2012-10-09 08:52:33

      קראתי בעניין.

      בחג סוכות נהוג לקרוא את מגילת קֹהלת.

      הכל הבל.הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל.

      איך בחג שבו נאמר: ושמחת בחגיך, דווקא נוהגים לקרוא בספר "הדכאוני" הזה?

      הנה התשובה: 

      יָדַעְתִּי, כִּי אֵין טוֹב בָּם--כִּי אִם-לִשְׂמוֹחַ, וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיָּיו.   יג וְגַם כָּל-הָאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה, וְרָאָה טוֹב בְּכָל-עֲמָלוֹ--מַתַּת אֱלֹהִים, הִיא (פרק ג')

      נו טוב, לשמוח? זה לא פשוט כל כך ובוודאי כשיש אחמדיניגאד ברקע.

      ובכל זאת, כניראה שזה המצפן. לשמוח,(ללא חומרים מזרזי צחוק, כגון "עזרים כימיקאליים מסוגים שונים"

      כל אדם, יבדוק עצמו, מה גורם לו הנאה ולשם ינוע..

      מה משמח אותו/ מרגש אותו/ "מעיף אותו על החיים"

      זה שונה מאדם לאדם. לכל אדם גן העדן הייחודי שלו.

      איזהו חכם? האחד ששעות עירותו, עוברים עליו בשמחה פנימית ,בקבלה של עצמו מבלי רצון להתאים עצמו לעדר.

      מי מהעדר שירצה להצטרף אליו? סבבה.

      הוא על המסלול- שלו.

      מבחינתי, זה גן עדן. קטן בתוך הגיהנום הגדול.

      תודה לך, על שהפוסט שלך, איפשר לי להתבטא.

      אני שמח על התגובה הנאורה שלך... תודה לך

        9/10/12 20:39:

      צטט: shabat shalom 2012-10-09 11:49:08

      אני חושב ששאלת ה"טוב" לא תהיה שלמה אם לא נדון במושג "טוב" יחד עם השאלה: "למי טוב"?

      שאלה מעולה!!! היא בהחלט ראוייה לדיון מיוחד, אבל זהו גירוי שאני חייב להגיב אליו בשליף.

      יש קונסנזוס שאוכל בריא, גם עיסוק בספורט זה טוב, והעוסקים בהם יגידו שטוב להם.,

      אבל, הרי נאמר ש"רשע וטוב לו"...אז המשתמש בסמים יאמר לך שזה טוב, הגנב יאמר לך שזה טוב, לרדות באשה יאמר השפל שזה טוב, לחיות עם חמש נשים- יאמר הנהנתן שזה טוב...כל אלו נחשבים בחברה נאורה כדבר רע., נכון?..

      הטוב והרע זוהי אקסיומה, אבל בארץ יושבת אוכליה- לאברך (כפי שהצגת בכתבך המבריקה), טוב, לאוליגרכים- טוב . אז כדאי באמת לבדוק למי טוב... לעני השמח בחלקו? למסתפק במועט?  או לעשיר שלא ישן בלילה מדאגות - היכן מחר ישקיע את כספו, ואיזה מסוק לקנות? כנראה שהתבלבלנו במושגים.

      לדעתי, ההחלטה למי טוב ולמי רע נקבע רק במקום אחד - במדיה - היא האלוהים החדש שלנו. הפמיליה - האשה ג' יפית, הבן הבכור- גיא פינס ועוד יפים וטובים אחרים במשפחה הם המנהיגים האמיתיים שלנו . הם שקובעים עבורינו את אשליית הטוב.

      אז אם אין לי את מה שיש במדיה - רע ומר לי - אומר ההדיוט ברצינות תהומית.   כסףבוכה

        9/10/12 11:49:
      אני חושב ששאלת ה"טוב" לא תהיה שלמה אם לא נדון במושג "טוב" יחד עם השאלה: "למי טוב"?

      קראתי בעניין.

      בחג סוכות נהוג לקרוא את מגילת קֹהלת.

      הכל הבל.הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל.

      איך בחג שבו נאמר: ושמחת בחגיך, דווקא נוהגים לקרוא בספר "הדכאוני" הזה?

      הנה התשובה: 

      יָדַעְתִּי, כִּי אֵין טוֹב בָּם--כִּי אִם-לִשְׂמוֹחַ, וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיָּיו.   יג וְגַם כָּל-הָאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה, וְרָאָה טוֹב בְּכָל-עֲמָלוֹ--מַתַּת אֱלֹהִים, הִיא (פרק ג')

      נו טוב, לשמוח? זה לא פשוט כל כך ובוודאי כשיש אחמדיניגאד ברקע.

      ובכל זאת, כניראה שזה המצפן. לשמוח,(ללא חומרים מזרזי צחוק, כגון "עזרים כימיקאליים מסוגים שונים"

      כל אדם, יבדוק עצמו, מה גורם לו הנאה ולשם ינוע..

      מה משמח אותו/ מרגש אותו/ "מעיף אותו על החיים"

      זה שונה מאדם לאדם. לכל אדם גן העדן הייחודי שלו.

      איזהו חכם? האחד ששעות עירותו, עוברים עליו בשמחה פנימית ,בקבלה של עצמו מבלי רצון להתאים עצמו לעדר.

      מי מהעדר שירצה להצטרף אליו? סבבה.

      הוא על המסלול- שלו.

      מבחינתי, זה גן עדן. קטן בתוך הגיהנום הגדול.

      תודה לך, על שהפוסט שלך, איפשר לי להתבטא.

        8/10/12 22:47:
      ברגע שאתה עומד בצומת דרכים וצריך להתלבט לאיזו דרך לפנות, ובכל דרך יש רווח והפסד, ואתה ממשיך להתלבט וגם אחרי שאתה מחליט, אתה חושב שאולי ...אולי...זה הרגע בו יוצאים מגן עדן לחיים האמיתיים.
        8/10/12 22:32:

      מי שברא אותנו תכנת אותנו כך שלא נדע-כדי שנעבוד אותו ללא שאלה

      ברגע שנפקחו עיננו -ותהא הסיבה שתהא

      הפסקנו לעבוד אותו או עבורו ללא שאלה

      היינו בגן עדן של שוטים והתפקחנו

      ועל זה נענשנו

      לשאול ולדעת-זה העונש

      לכן עלינו ללמוד על בשרנו עד יומנו האחרון

      אבל אפשר מתוך בחירה-לעשות רבות לטוב ולא לרע

      בזאת אני מאמינה......

        8/10/12 22:24:

      אנסה להתמקד במשהו שמזהה כעיקר ולתת את זווית ראייתי/הבנתי:

       

      "אז האם בגן עדן אין דעה? אין טוב? אין רע? האם ידיעת הטוב והרע היא ההפך מגן העדן? כלומר, האם הטוב, הרע, או הדעה - זהו הגיהינום?"

       

      לדעתי התשובה היא: כן.

      העולם שלנו הוא הגיהנום  וכל תוכנו: הטוב, הרע, הקור, החום, השקר, האמת, הנפרדות, האיחוד וכל הניגודים והקוטביות באשר הם ,

      באים ללמדנו למצוא את שיווי המשקל המאזן בתוך ההתפתחות שלעולם לא יכולה להעצר כל עוד אנו בעולם הזה.

       

      ומהי אותה התפתחות? לנקות עצמנו מעיוותים, מרוע, מקליפות, מנפרדות כדי להגיע לאיחוד, לאהבה בלתי מותנית....אבל כל עוד אנו בתוך גופים פיזיים, הרי לך מערכת ייצרית שתגרום לנו  נפרדות ולשבירת גבולות ומוסכמות כדי להביא אותך למערכת בחירות מאוד שקולה ושלמה, להרגעת היצר יותר ויותר ולפעולה מתוך שלמות ותבונה, או מתוך התבונה המביאה לשקט נפשי ושלווה, קרוב מאוד לגן-העדן....

       

      תגיד שזה לא תהליך מרתק!

      זוהי הסתכלות אמיצה - שהדעת היא הגיהנום. אם אני חושב על כך - אז באמת האכילה מעץ הדעת גרמה לנו לשיפוטיות, וזה אכן מקור הטוב או הרע של חיינו.
        8/10/12 17:23:

      צטט: אורנה ע 2012-10-08 17:10:19

      פוסט מרתק.נדמה לי שכשאנחנו מתבגרים האגו שלנו בשיאו ועם בגרותנו הוא הולך וקטן ואז אנחנו יותר אמיתיים ויותר קשובים לעצמנו.
      אני חושבת שצריך הרבה בגרות בשביל לחיות לפי היכולת והצרכים שלי ולא לפי הרצון המנותק או החברה הסובבת.
      אותו הדבר לגבי סקס ואהבה.עם התבגרנו אנחנו קשובים לעצמנו יותר ויותר ופחות מושפעים מהסביבה.יודעים מה טוב לנו וחיים לפי זה.

      צודקת לחלוטין. כל מלה בסלע

        8/10/12 17:10:

      פוסט מרתק.נדמה לי שכשאנחנו מתבגרים האגו שלנו בשיאו ועם בגרותנו הוא הולך וקטן ואז אנחנו יותר אמיתיים ויותר קשובים לעצמנו.
      אני חושבת שצריך הרבה בגרות בשביל לחיות לפי היכולת והצרכים שלי ולא לפי הרצון המנותק או החברה הסובבת.
      אותו הדבר לגבי סקס ואהבה.עם התבגרנו אנחנו קשובים לעצמנו יותר ויותר ופחות מושפעים מהסביבה.יודעים מה טוב לנו וחיים לפי זה.

      ארכיון

      פרופיל

      עופר לבבי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין