כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    החיים עפ"י השקפתי ואחרים

    חשבתי לתומי,שהחיים עפ\"י השקפתי, צריכים לאפיין דרך שבה אני בוחר למצות את חיי, ולחלק את תובונותי, עמכם הקוראים, שרוצים לצלול לנבכי נשמתי, אני אדם שחושב שכל מה שאנו עושים זה באחריותנו,ולמרות הכל אנחנו אנשים שטועים, כי מטעויות אנחנו צומחים. וכל החיים זה עשייה ותהייה.אז לכן אנחנו חייבים לעשות, ומעשייה אנחנו מתפתחים ולמדים. ואני בחיי מחפש את הריגוש שבחיים בעשייה, שלא לשם עשייה. אלא עשייה שתגרום לי הנאה מהעשייה. והעשייה שלי היא הן בתחום החומרי והן בתחום הרוחני. כי אני מאמין שחומר ורוח מחזקים ומפתחים את הפנימיות שלנו.
    ואני יודע שאין קיצורי דרך בחיים, ואני לא מחפש סיפוקים מיידים. אלה תובנות והצלחות שבאות כתוצאה מסבלנות והתמדה. ואני מלמד ולומד שכל מה שאנו רוצים בחיים יש לנו את האפשרות להשיג, בהתכוונות נכונה, ולדעת שאנחנו צריכים להעריך ולהנות מכל דבר שאנו משיגים בחיים, לא להיות חזירים לבלוע את האוכל ולא להינות ממנו, כי כך זה בחיים הם חולפים ליידנו מבלי שנהנו מהם, ולכן כל הישג הוא טיפה של אושר, ואני מחפש אנשים שירצו להיות לצידי בהפרייה הדדית. כי סוף מעשה במחשבה תחילה.

    שקית של עוגיות

    4 תגובות   יום רביעי, 2/1/08, 22:38

    לילה אחד, בשדה תעופה הומה אדם,היא הבינה שהגיעה יותר מדי מוקדם.
    בחנות הספרים מצאה לעצמה איזה ספר מותח
    ובמעדנייה, קנתה שקית עוגיות מדיפות ריח.
    חיפשה מקום לשבת בו כמה שעות עד הטיסה
    מצאה פינה והתיישבה והכרטיס בכיסה.

    היא הייתה מאוד מרוכזת בספר שבידה
    כשבזוית עינה הבחינה , בגבר שהתיישב לידה,
    היא לא הייתה שמה לב אליו בכלל, אבל,
    בחוצפתו העיז המנוול,
    לשלוח יד אל שקית העוגיות שביניהם הייתה מונחת,
    וכבתוך שלו הרשה לעצמו עוגיות לקחת.

    היא החלטה להתעלם מהחוצפה והגסות.
    לא לעשות סקנדל, אולי תיפסק העזות.
    וכך היא נשנשה , בעודה מביטה בשעון שעל הקיר
    וגנב העוגיות מחסל לה את המלאי בקצב מהיר.

    על כל עוגייה שהוא לקח, היא גם לקחה אחת לפה
    חושבת לעצמה ,בטח הבוטה יבקש גם כוס קפה.
    כשנשארה רק עוגייה אחת, היא תהתה מה יעשה עכשיו.
    והוא ביד רועדת חיוך מבויש על פניו,
    לקח את העוגייה האחרונה וחלק אותה לשניים,
    חצי הוא הציע לה בעוד החצי השני, כבר היה לו בין השיניים.

    בעצבנות גוברת ועם מחצית עוגייה בידה
    חשבה לעצמה ,הוא גם גנב וגם חצוף , אפילו לא אמר תודה.
    כשהוכרז בקול שהגיע מועד הטיסה, חשה הקלה,
    אספה את חפציה ולעבר שער היציאה התנהלה.
    בלי להסתכל אחורה על גנב העוגיות וגסותו המעצבנת,
    הלכה במהירות, קדימה מתבוננת.

    היא עלתה למטוס וצנחה אל מושבה,
    והחליטה לחזור אל הספר שאת ליבה שבה.
    בעודה מפשפשת בתיק אחר הספר בידיה
    הייתה שם שקית עוגיות מלאה, מול עיניה

    המומה ומופתעת היא הבינה איך לא,
    העוגיות האחרות היו שלו,
    הוא חלק אותן עימה ולא אמר לה די,
    ולדאבונה להתנצל כבר מאוחר מדי.
    בעצב היא הבינה שהגסות הייתה שלה ,
    היא הגנב , ואת העוגיות שלו בעצם היא אכלה.

    כמה פעמים בחיינו אנחנו לגמרי בטוחים שאנחנו יודעים משהו בוודאות מלאה,
    ואז מגלים מאוחר יותר או מאוחר מדי שמה שהאמנו בו , שמה שחשבנו שהוא האמת
    הצרופה, בעצם איננו כך.

    לא הכל בחיים זה שחור או לבן, יש גוונים של אפור.

    כדאי תמיד לשמור על, לב פתוח ותמיד לשאול את עצמנו, אם אנחנו לא אוכלים את העוגיות של מישהו אחר... סבלת פעם מהאשמות שווא? ניתוק של יחסים או קשרים לפתע פתאום על ידי הצד השני, הרגשת שנעשה לך עוול ללא סיבה מוצדקת? סביר להניח שהצד השני פשוט "אכל בטעות את העוגיות של מישהו אחר" בלי לשים לב, ולכן החליט לכעוס עליך, או לנתק קשר ממך או אף להכפיש את שמך בקרב אחרים, במקום פשוט לקחת אחריות על הדברים ולבדוק אותם מולך. אין צורך לכעוס בחזרה. זה לא פותר שום דבר. אתה יכול לסייע לו אם פשוט תגרום לו להתבונן. בחוברת "הדרך אל האושר", מאת ל. רון האברד, ניתן כלי המסייע לזהות למי שייכות העוגיות שבסיפור או במילים אחרות – לדעת את האמת לגבי מצבים בחיים. מתוך החוברת, פרק מספר 17 – "הייה מיומן": "התבונן. רְאה את מה שאתה רואה, לא את מה שמישהו אומר לך שאתה רואה. מה שאתה מבחין בו הוא מה שאתה מבחין בו. התבונן בדברים, בחיים ובאנשים אחרים בצורה ישירה, לא מבעד לאיזשהו ערפל של דעות קדומות, לא מבעד למסך של פחד או דרך הפרשנות של מישהו אחר. בִמקום להתווכח עם אחרים, גְרום להם להתבונן. ניתן לנפץ את השקרים הבוטים ביותר, ניתן לחשוף את העמדות הפנים הגדולות ביותר, ניתן לפתור את החידות המורכבות ביותר, והתגליות המדהימות ביותר יכולות להתרחש אם פשוט תתעקש בעדינות שמישהו יתבונן. כשמישהו אחר מוצא שהדברים נעשו כמעט מבלבלים מכדי לסבול וכמעט קשים מנשוא, כשהוא מאבד את עשתונותיו, גְרום לאותו אדם פשוט לקחת צעד לאחור ולהתבונן. מה שהוא מגלה הוא בדרך כלל ברור מאליו כאשר הוא רואה זאת. ואז הוא יוכל להמשיך ולטפל בדברים. אך אם הוא לא רואה זאת בעצמו, לא מבחין בכך בעצמו, הרי שהדבר יהיה מאוד לא ממשי עבורו, וכל ההנחיות וההוראות והענישה שבעולם לא יפתרו את העִרפול שהוא חש. אף על פי שניתן להצביע על הכיוון שאליו הם יסתכלו ולהציע להם שאכן יסתכלו, הסקת המסקנות תלויה אך ורק בהם. ילד או מבוגר רואה מה שהוא עצמו רואה, וזוהי המציאות עבורו. מיומנות אמיתית מבוססת על יכולתו של אדם להתבונן. כאשר זוהי המציאות, רק אז יוכל אדם להיות מוכשר ובוטח." 
    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/6/08 12:40:

      קיבלתי את הסיפור הזה כמה פעמים במייל.. וגם עכשיו.. זה תמיד מרגש ומרענן,

      לקרוא ולזכור. קורץ אגב, אף פעם לא תהיתי מי תרגם או כתב? פשוט נהנתי וגם העברתי הלאה לחברים.. מקווה שלא יכעסו עליי היוצרים מאחורי הקלעים.. :)

        4/1/08 15:19:

       

      שלום לך חברי החדש

      קראתי בעיון את משנתו של צ'רלי (גרוש מליון פעמים ואיש קשה) וקראתי גם את את הסיפור החרוז יפה כל כך (את הסיפור אני מכיר) ואת מה שתחתיו.

      אומר רק כך, כולנו טועים, כולנו מטעים, כולנו מתחרטים, כולנו שונאים ואוהבים, נהנים וסובלים, מהנים וגורמים סבל ועוד ועוד,אחרת היה העולם שטוח ומשעמם, ללא יצירה וללא שאר רוח. השאלה היא  האם אנחנו לומדים לסלוח לעצמנו ולאחרים.

        3/1/08 18:42:

      מרגש מקסים ויפה. נותן השראהץ והרבה תובנות.

      הלנה

      ארכיון

      פרופיל

      joesi
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין