לילה אחד, בשדה תעופה הומה אדם,היא הבינה שהגיעה יותר מדי מוקדם. בחנות הספרים מצאה לעצמה איזה ספר מותח ובמעדנייה, קנתה שקית עוגיות מדיפות ריח. חיפשה מקום לשבת בו כמה שעות עד הטיסה מצאה פינה והתיישבה והכרטיס בכיסה. היא הייתה מאוד מרוכזת בספר שבידה כשבזוית עינה הבחינה , בגבר שהתיישב לידה, היא לא הייתה שמה לב אליו בכלל, אבל, בחוצפתו העיז המנוול, לשלוח יד אל שקית העוגיות שביניהם הייתה מונחת, וכבתוך שלו הרשה לעצמו עוגיות לקחת. היא החלטה להתעלם מהחוצפה והגסות. לא לעשות סקנדל, אולי תיפסק העזות. וכך היא נשנשה , בעודה מביטה בשעון שעל הקיר וגנב העוגיות מחסל לה את המלאי בקצב מהיר. על כל עוגייה שהוא לקח, היא גם לקחה אחת לפה חושבת לעצמה ,בטח הבוטה יבקש גם כוס קפה. כשנשארה רק עוגייה אחת, היא תהתה מה יעשה עכשיו. והוא ביד רועדת חיוך מבויש על פניו, לקח את העוגייה האחרונה וחלק אותה לשניים, חצי הוא הציע לה בעוד החצי השני, כבר היה לו בין השיניים. בעצבנות גוברת ועם מחצית עוגייה בידה חשבה לעצמה ,הוא גם גנב וגם חצוף , אפילו לא אמר תודה. כשהוכרז בקול שהגיע מועד הטיסה, חשה הקלה, אספה את חפציה ולעבר שער היציאה התנהלה. בלי להסתכל אחורה על גנב העוגיות וגסותו המעצבנת, הלכה במהירות, קדימה מתבוננת. היא עלתה למטוס וצנחה אל מושבה, והחליטה לחזור אל הספר שאת ליבה שבה. בעודה מפשפשת בתיק אחר הספר בידיה הייתה שם שקית עוגיות מלאה, מול עיניה המומה ומופתעת היא הבינה איך לא, העוגיות האחרות היו שלו, הוא חלק אותן עימה ולא אמר לה די, ולדאבונה להתנצל כבר מאוחר מדי. בעצב היא הבינה שהגסות הייתה שלה , היא הגנב , ואת העוגיות שלו בעצם היא אכלה. כמה פעמים בחיינו אנחנו לגמרי בטוחים שאנחנו יודעים משהו בוודאות מלאה, ואז מגלים מאוחר יותר או מאוחר מדי שמה שהאמנו בו , שמה שחשבנו שהוא האמת הצרופה, בעצם איננו כך. לא הכל בחיים זה שחור או לבן, יש גוונים של אפור. כדאי תמיד לשמור על, לב פתוח ותמיד לשאול את עצמנו, אם אנחנו לא אוכלים את העוגיות של מישהו אחר... סבלת פעם מהאשמות שווא? ניתוק של יחסים או קשרים לפתע פתאום על ידי הצד השני, הרגשת שנעשה לך עוול ללא סיבה מוצדקת? סביר להניח שהצד השני פשוט "אכל בטעות את העוגיות של מישהו אחר" בלי לשים לב, ולכן החליט לכעוס עליך, או לנתק קשר ממך או אף להכפיש את שמך בקרב אחרים, במקום פשוט לקחת אחריות על הדברים ולבדוק אותם מולך. אין צורך לכעוס בחזרה. זה לא פותר שום דבר. אתה יכול לסייע לו אם פשוט תגרום לו להתבונן. בחוברת "הדרך אל האושר", מאת ל. רון האברד, ניתן כלי המסייע לזהות למי שייכות העוגיות שבסיפור או במילים אחרות – לדעת את האמת לגבי מצבים בחיים. מתוך החוברת, פרק מספר 17 – "הייה מיומן": "התבונן. רְאה את מה שאתה רואה, לא את מה שמישהו אומר לך שאתה רואה. מה שאתה מבחין בו הוא מה שאתה מבחין בו. התבונן בדברים, בחיים ובאנשים אחרים בצורה ישירה, לא מבעד לאיזשהו ערפל של דעות קדומות, לא מבעד למסך של פחד או דרך הפרשנות של מישהו אחר. בִמקום להתווכח עם אחרים, גְרום להם להתבונן. ניתן לנפץ את השקרים הבוטים ביותר, ניתן לחשוף את העמדות הפנים הגדולות ביותר, ניתן לפתור את החידות המורכבות ביותר, והתגליות המדהימות ביותר יכולות להתרחש אם פשוט תתעקש בעדינות שמישהו יתבונן. כשמישהו אחר מוצא שהדברים נעשו כמעט מבלבלים מכדי לסבול וכמעט קשים מנשוא, כשהוא מאבד את עשתונותיו, גְרום לאותו אדם פשוט לקחת צעד לאחור ולהתבונן. מה שהוא מגלה הוא בדרך כלל ברור מאליו כאשר הוא רואה זאת. ואז הוא יוכל להמשיך ולטפל בדברים. אך אם הוא לא רואה זאת בעצמו, לא מבחין בכך בעצמו, הרי שהדבר יהיה מאוד לא ממשי עבורו, וכל ההנחיות וההוראות והענישה שבעולם לא יפתרו את העִרפול שהוא חש. אף על פי שניתן להצביע על הכיוון שאליו הם יסתכלו ולהציע להם שאכן יסתכלו, הסקת המסקנות תלויה אך ורק בהם. ילד או מבוגר רואה מה שהוא עצמו רואה, וזוהי המציאות עבורו. מיומנות אמיתית מבוססת על יכולתו של אדם להתבונן. כאשר זוהי המציאות, רק אז יוכל אדם להיות מוכשר ובוטח." |