עבדתי במשך כמה שנים כנהג מאבטח ברכב ממוגן ירי, הסעתי שרים, שגרירים. אורחים רמי מעלה מחוץ לארץ. רציתי לשתף אתכם בכמה חוויות מעניינות. אני לא יכול לחשוף מידע, שיחות ששמעתי ברכב, התחייבתי לשמור על סודיות. מה שקורה ברכב הממוגן נשאר ברכב הממוגן, למרות שהפיתוי לחשוף גדול. אספר לכם כמה סיפורים פיקנטיים שלא קשורים לעבודה. פועל, פועל אבל לא תאילנדי
יום אחד קיבלנו הזמנה ממשרד העבודה והרווחה, להתייצב במשרד בירושלים. כשאלנו איזה רכב לשלוח, אמרו לנו לא חשוב, העיקר שיהיה גדול, צריך לקחת כמה עובדים לים המלח, החשוב ביותר שיהיה הרבה מקום למזוודות. בדרך כלל אני נהגתי ברכב מפואר עם כל הפינוקים האפשריים. בחוסר חשק החלפתי רכבים ולקחתי את הרכב הגדול ביותר שהיה לנו. גרוטאה אמיתית, ריפוד התקרה היה נופל על ראשי האנשים בכל מהמורה בכביש. נפגשתי עם ק'בט המשרד, הוא חיבר אלי מאבטח מהשב'כ והעביר לנו תדרוך בטחוני. לאחר התדרוך אמר לי, " סע אחרי אני יראה לכם היכן נקודת המפגש." אני נוסע אחריו בקושי מצליח לעמוד בקצב, הגרוטאה חורקת וגונחת. הוא נעצר בפתח בית צנוע בירושלים ומתוך הבית יוצא השר. אני מחוויר, איך אני אקח את השר ברכב כזה, את הילדים שלי לא הייתי מעלה לרכב. אומר לעצמי, אלון שים זין, תזרום, אין מה לעשות, יהיה מה שיהיה. השר עולה לרכב התקרה נופלת על ראשו, הוא נדהם וממלמל , "מה זה, השם ישמור, מה זה." "כבוד השר, בוא תשב לידי קדימה התקרה לידי תקינה. הוא עובר לידי ומתיישב, "מה זה, הרכב הזה מתאים להסעת פועלים, לא שרים." אני מתחיל בנסיעה לפני שהוא יתחרט ויבטל את הזמנה. לעולם לא ידעתי לשמור על לשוני. "כבוד השר זה באמת רכב להסעת פועלים, אבל אתה שר העבודה והרווחה, כדי שתחווה מדי פעם מה פועלים מרגישים." השר חייך וענה לי, "פועלים, פועלים, אבל לא תאילנדים." התפוצצתי מצחוק וכמעט איבדתי שליטה על הרכב. "אני לא רוצה להיות חוצפן אבל לא שמעתי תפילת הדרך ואתה אדם דתי." "אתה צודק" והחל להתפלל את תפילת הדרך, לאחר התפילה התלוצצנו כל הדרך עד ים המלח, לא הרגשנו את הזמן שחלף. הוא נפרד מאיתנו לשלום בחיוך והודה לנו על הנסיעה הנעימה. חזרה לביתו כבר אספתי אותו עם רכב נורמלי. אלון
|